כל הפוסטים של alon

חולה אנושות עם חיידק "סטרפטוקוקוס" נסעתי באוטובוס לקיבוץ מחניים. שם פגשתי את הנער המתולתל יפה העיניים. לא הפסקתי לדבר, והוא

חיכיתי לפגישת המחזור בהתרגשות מטורפת. החטיארים ממש לא עניינו אותי, רק אורי, האקס המיתולוגי והמושלם שלי, שהגיע היישר מקליפורניה. בעל

מהרגע שהבן "המרכזי" שלי הודיע שהוא מתחתן עשיתי הכל כדי להכנס לשמלת הנצנצים והפייטים. 15 ס"מ הפרידו ביני לבין השווארמה.

המשפט הנשי הידוע (ויש לומר התמיד צודק): "כמה פעמים אמרתי לך", לא נולד אצלי מבית אמא אלא מהשכנה המסתורית

המדבר תמיד עשה לי את זה – גרם לי להיות מסוחררת. התפנית ההורמונלית הגדולה אירעה כשפגשתי באישון לילה את המתולתל

כשהמפקחת הגיעה לבדוק אותי בכפר הנוער, הבנתי שזה הסוף שלי כמורה. אבל אז שלפתי שיר של אלתרמן. לא הבנתי ממנו

אחרי שהחלטתי להיות כוכבת ועשיתי בוק ש"הימם" את הצלם, נבחרתי לככב בפרסומת לגזר. קיבלתי 1,800 שקלים על היצירה, ושילמתי 2,400

כשטיפסתי עם בעיות נשימה ועיכול ב"שביל הנחש" בהר מצדה עם התלמידים הבנתי שקוראים לזה: "הגיע הזמן לצאת לפנסיה". וכך התגלגלתי

לפני שלוש שנים, כשהיא נשואה באושר וחובקת שני ילדים בריאים, נולד לביא, בנה הקטן של יוליה בן משה מחדרה. בגיל

אבא שלי נחרד כשהודעתי לו שאני רוצה להיות שחקנית. הוכחתי לו בגדול כשקיבלתי תפקיד ב"הבימה". לא משנה שהבמאית העיפה אותי

עם שתי כוסות קפה ביד, יחפה ומדברת אנגלית "שוטפת" מצאתי את עצמי מבלה לילה בתא כלא. הייתי בטוחה ששום דבר

מה בסך הכל ביקשתי? מדף דקורטיבי במקלחת שירשים את האורחים? אז מצאתי את עצמי עם הירקון זורם ונשפך לסלון