נקמת הפרוסטטה

חברים מהצבא הם קבוצת גברים שאינם מוכנים להיפרד מפוזת הנעורים. כל מפגש הוא זיכרונות רועמים, גיהוץ קמטים, יישור כרסים והצמחת בלוריות.

את סיפורי הגבורה והנפלאות אנו הנשים כבר לא יכולנו לשמוע, לכן ישבנו רחוק ככל האפשר מחבורת "היה היה". פיצחנו פיסטוקים בחשאי, זללנו "פיתויים מתוקים", אבל תמיד קינחנו בקפה עם סוכרזית וחלב דל שומן 0%.

בין הגברים הייתה נערכת תחרות תקופתית סמויה של "הכי": למי יש את הג'וב הכי מכניס, האשה הכי שווה, האוטו הכי לא שלו…ועיקר העיקרים למי יש מהצד.

ואם בעניין "בגידות" עסקינן, הרי שאפשר להכתיר מיד בלי שום היסוס את חברינו, בנימין, שנראה כאילו ירד רק אתמול מהטנק עם סרבל במידה 40. בני היה מדריך טיולים לקבוצות בחו"ל מהסוג שכולם מתאהבים בו בסוף הטיול. במיוחד היו הולכות שבי אחריו הרווקות שידעו להעריך עיניים עם דוק חוצפתי, גוף נערי דק ושיער מלא עם פתיתי שיבה.

הוא ידע לנווט דרכו עם נשים ולחזר. הוא עשה זאת בכל הזדמנות עד שגם אנחנו הנשואות לחבריו הטובים ביותר מהצבא, הפסקנו לנשום והכנסנו את הבטן כשבני היה מתקרב.

יש בדרמה היוונית מושג הקרוי "אירון" (זה שאינו יודע). ובכן, נילי, אשתו השמנמנה האמהית, העליזה והצעקנית חיה לה בשלווה סטואית, זרועה הכבדה מונחת ברכות על הג'ינס המשופשף של בעלה, בני, וטוב טוב לה על הלב. בקיצור, ממש אירונית.

נילי הייתה אשה אנושית, עבתה והתקמטה במקומות הנכונים והסתובבה עם הטרנינג והכפכפים בטבעיות כאילו נולדה איתם.

היא עבדה כסייעת לרופא שיניים מפורסם בתל אביב, וגידלה שני בנים ענקיים וצחקניים כמותה, שבינתיים כבר שכרו דירות משלהם בעיר הגדולה והחלו במירוץ החיים.

כשהיינו מנסות לרמוז לנילי שבעלה "חתול חומקני", היא צחקה ולא פרשה. אבל לכל כיסוי יש גילוי…לילה אחד, כשנילי שכבה שעה ארוכה, כולה רטובה ורועדת ומחכה שבעלה היקר והחטוב יעשה מעשה ויגמור, הבריק הברק ורעם הרעם. "אתה בא עכשיו מאשה אחרת", אמרה ואפילו לא חיכתה לתשובה. כשבני ניסה לגמגם תירוץ: "את כבר לא מושכת אותי, נילי, תראי איך את נראית..", ענתה לו בלי כעס, בעודה אורזת מזוודה קטנה ותיק יד: "אני אגור בינתיים במרפאה בתל אביב, יש שם חדר מנוחה. תספר אתה לבנים. שיהיו לך חיים טובים. להתראות!".

נילי יצאה בתנופה, ובני הקשיב לשיעולי רכב הטרנטה שלה שתמיד עשה בעיות בהצתה והיה זקוק לדחיפה. אבל הפעם, למרבית הפלא, היא לא קראה לו לעזרה ולדחיפה ובכל זאת הרכב הניע ונסע.

"היא מסתדרת יופי", אמר לעצמו, בעודו טס לכיוון הטלפון להזמין ידידה מהרשומות בפנקס הקטן והשחור, אותו פנקס שעבר מיד ליד במפגשי המילואימניקים ועורר קנאה וקולות התפעלות.

פתאום הרגיש בני צורך עז להשתין. הוא ניגש לשירותים ועמד עירום ויחף עם עיניים עצומות, מחכה לפורקן שיבוא. אבל השחרור לא בא. הוא ניסה להתרכז יותר, פתח ברז מים במקלחת שיטפטף ויעשה לו חשק להשתין אבל סימני נפט בלבד ונפט אין! הוא הרגיש צריבה עזה, ומספר טיפות חיוורות וזרות ממש לא מוכרות טפטפו לאסלה. "לאן נעלם הזרם?", חשב לעצמו. "מחר אקפוץ לקופת חולים, ד"ר מירובסקי בטח ייתן לי כדור והכול יעבור".

בני שכח את התוכנית הנועזת למלא את מיטתו באשה צעירה, ראויה ומושכת מהרשימה הארוכה של הממתינות. "טוב", אמר לעצמו, "קודם נשתין – אחר כך נזיין". במקום לנערות "הבוערות" צלצל לחבריו הטובים מהצבא, וסיפר להם בדאגה על המרד של נילי ועל הטפטוף החיוור.

רעשנו וגעשנו, אך כמובן לא העזנו לומר לחברינו, בני, את אשר אמר לו בפירוט ד"ר מירובסקי הזקן: "לא דאגה בלב, מר בני, היום זה ניתוח הערמונית קל, קל מאוד. לא חותכים כמו פעם הכל, מיקרוסקופי, צ'יק צ'ק תחזור ותהיה כמו חדש, והבומבה הזאת בין רגליים הולך קאפוט".

ככל שהרופא המשיך להרגיע, הלך בני והתכווץ. הרופא מילא טפסים לבית החולים, ובני חש בתפיחה ההולכת ומתעצמת בין רגליו ובצורך עז להשתין.

כולנו גוייסנו לתורנות של אחרי ניתוח, עוגות מיצים, ניקיון כללי בדירה, סידור פרחים…בני היה עכשיו "הילד של כולנו". כבר לא היה צריך להדק ישבן, להכניס בטן, ליישר גו ולזקוף חזה כשאנחנו לידו. הוא היה חיוור, רזה, צהוב, לא מגולח ובכיין כרוני, ממש נודניק.

כל הטלפונים לנילי לא נענו. האשה פשוט פרחה מהקן ונחתה על פלנטה אחרת. גם לתחנוני הבנים שתבוא ותסעד את האב המתייסר מכאביו, לא ענתה.

בני בני, ילד רע

בפורים ארגנו מסיבת ריקודים לחבורה כולה. רצינו לשמח את בני שסוף סוף יצא ממיטת חוליו אחרי ניתוח נוסף, מקצה שיפורים. אמרנו לו שהוא צריך להגיע עם "חדשה" ורמזנו לו שגם נילי תגיע עם בן זוג. בני הגיע למסיבה בגפו עם בקבוק יין טוב, לא מחופש, לא מגולח, ועדיין הולך הליכה משונה כאילו יש לו תפוח אדמה בין הרגליים.

כשהמסיבה הייתה כבר בעיצומה, נכנסה לחדר אשה מדהימה, רזה, אופנתית, נועזת, מגולחת ראש וצבועה באדום, בטן שטוחה ושזופה עם עגיל בטבור וחיוך חושף שיניים צחורות ומטופלות. "הזאת נילי?!?", היינו בשוק אך כל הזמן הסתכלנו בדאגה אל עבר בעלה הבר-מינן שישב וסיפר שוב ושוב למי שעוד לא שמע את נפלאות הניתוח הכפול ואת פלאי ההשתנה ללא עצירות.

נילי לא הייתה לבד. לאחר כמה דקות נכנס רופא השיניים המפורסם עם מפתחות ה- BMW. הוא לחץ ידיים ומצץ את הפייפ שלו, כשריח נפלא של טבק משובח התפשט בחדר.

כשנגמר סבב החיבוקים, ניגשה נילי אל בני ואמרה בדאגה: "בני, מה קרה לך? תראה איך אתה נראה!".

בני קם לאט מהכסא, יצא מהחדר, טרק את הדלת, וכשהגיע אל מכונית ה-BMW הכסופה לקח את מפתחות הרנו 5 שלו וחרט שריטה עמוקה ומכוערת לאורך כל הצד.