יתרת הזכות: שינוי

לכולנו יש חובות, גם לטייקונים הגדולים ביותר וגם למדינה. סך הכל החוב במדינת ישראל עומד נכון לפברואר 2012 על 1,808,000,000,000 (ובקיצור: 1.8 טריליון שקלים), על פי נתוני בנק ישראל. מספר בלתי נתפס, נכון? זה פי שישה מתקציב המדינה השנתי. הנושא הזה חשוב מאין כמותו ועל כל אחד מאיתנו להבין את ענייני הכלכלה הגדולה, כדי שנשפר את ההתנהלות הכלכלית האישית שלנו ונמנע מהסתבכות כלכליות בעתיד.

 

החוב הגדול הזה מתחלק לשלושה חלקים: משקי הבית, המגזר העסקי והממשלה והרשויות המקומיות.

החוב הפרטי עומד על 365 מיליארד שקלים, הכולל בתוכו: הלוואות, כרטיסי אשראי, מינוס בבנק וכמובן המשכנתא ,שגדלה בשנים האחרונות בעקבות עליית מחירי הנדל"ן בצורה מדאיגה.

 

גודל החוב של המגזר העסקי עומד על 771 מיליארד שקלים והוא מתחלק לשניים: החוב לבנקים והחוב לציבור שנוצר באמצעות אגרות חוב שאנו מלווים בעבור ריבית צנועה. בפועל, הגופים המוסדיים שמנהלים את כספנו מלווים לאותם טיקונים, שנכון להיום כבר מתחילים להבין שלבעלי החוב לא יהיה את האפשרות לעמוד בהתחייבותם לבעלי אג"ח (שזה אנחנו) ולשלם את חובם, ומכן הומצא המושג "תספורת".

 

דוגמה אקטואלית היא חברת "אי.די.בי", שבבעלות נוחי דנקנר. בעקבות הצניחה במניות של חברות התקשורת, פורסם שהיקף החוב של חברת "סלקום" עומד על 6.1 מיליארד שקלים והיקף החוב של חברת האחזקות "דסק"ש", שגם היא בבעלותו, עומד על 5.5 מיליארד שקלים, ובסך הכל – 11.6 מיליארד. גם ניקח בחשבון את הידיעה שהתפרסמה השבוע לפיה נוחי דנקנר מכר את אחזקותיו בחברת "כלל תעשיות" ב-1.3 מיליארד שקלים, אותה חברה שמחזיקה בחברת הבנייה "משא"ב", שמחזיקה במונופול "המלט נשר" ובחברת תעבורה. גם אם בהמשך הוא ימכור את אחזקותיו ב"כלל" בעוד 1 מיליארד שקלים…אתם כבר יכולים להבין את התמונה בעצמכם: עדיין יישאר למר דנקנר חוב של 9 מיליארד שקלים (וזאת רק על פי החובות הנ"ל).

 

בכדי שיוכלו להחזיר את חובם הם יזדקקו שוב לגייס כסף בשוק ההון. מי ייתן לטייקונים? הרי הבנקים נמצאים במגמת צמצום האשראי במשק (הוראה שניתנה על ידי בנק ישראל), והם גם ככה כבר נתנו להם יותר מדי והעמידו את כל המערכת הבנקאית בסכנה אפשרית. במידה וטייקון אחד יפשוט את הרגל זה עלול לזעזע את המערכת כולה ולהוביל למצב שבנק ישראל ייאלץ להדפיס כספים חדשים כדי "לשפוך" אל המערכת הבנקאית.

מי שישלם את המחיר בסופו של דבר זה אנחנו, האזרחים, אם באמצעות העלאת מסים ישירים או עקיפים או אם על ידי קיצוץ בתקציבים אחרים כמו: חינוך, ביטחון, רווחה…

 

ומה בנוגע לחוב הממשלתי? הוא עומד כיום על 673 מיליארד שקלים. אם נחלק את הסכום הזה במספר האזרחים, תמצאו שכבר כיום על כל אחד מאזרחי ישראל רובץ חוב של כ-100,000 שקלים. זה גם יכול להגיע לפי שניים, במידה ולוקחים בחשבון את העובדה שלא כולנו תורמים בצורה שווה להכנסות המדינה ממסים וישנם מגזרים שלמים שכמעט ואינם תורמים כלל לתוצר הלאומי של המדינה.

תחשבו על זה בצורה הזו: למשפחה בת חמש נפשות, בה שני ההורים עובדים ומשלמים משכנתא, קיים גם חוב בגודל של 100,000 שקלים שהיא אינה מודעת לו כלל.

צמיחה שלילית

הנתון המדאיג יותר הוא שרק לפני 12 שנה החוב עמד על 1 טריליון שקלים, כלומר בעשור האחרון החוב תפח ב 80%. תחשבו על כמה יעמוד חוב זה בעוד עשור…

כאשר אדם פרטי מגיע למצב שאינו יכול להחזיר את חובותיו, הוא בסופו של דבר יגיע להליך של פשיטת רגל. גם מדינה יכולה להגיע למצב כזה, רק שברשותה קיימת הפריבילגיה לעשות "היפר אינפלציה" שתמחק את החובות ועל ידי כך תאפס את המערכת המוניטרית (בדיוק כפי שקרה בשנת 1984 בה האינפלציה הגיע למעל ל-400%).

 

אותם אלה שדואגים להסביר לנו שמצבינו טוב, משקרים לנו ולעצמם. הם מסבירים לנו שעל ידי צמיחה ניתן יהיה לצמצם את החובות. איך אפשר לצמוח במצב של עליות מחירים? אם הצמיחה עומדת על 4% והאינפלציה עומדת ביעד שנמצא בין 1% – 3% אז יש צמיחה, אמנם קטנה אך קיימת. אך במידה והאינפלציה "מרימה ראש" ועוברת את ה-4% (מה שבפועל אנו מרגישים היום בכיס), אנו עוברים לצמיחה שלילית ואם נוסיף לזה מיתון כתוצאה מהמשבר העולמי שמשפיע לרעה על הייצוא והייצור של המדינה – יכול להיווצר מצב נדיר שניכנס ל"סטגפלציה"-צמיחה שלילית מלווה באינפלציה.

 

תחשבו איך זה ישפיע על חיינו הכלכליים: איך יתמודדו אנשים כאשר המשכנתא שלהם תקפוץ במאות אלפי שקלים או אם ההחזרים החודשיים שלהם יעלו באלפי שקלים?

תחשבו על מצב בו החברות במשק נאלצות לפטר עשרות אלפי עובדים, כאשר אלו אנשים שקנו בתים בשנים האחרונות במחירי שיא, והם לא יוכלו לעמוד יותר בתשלומי המשכנתא העולים.

תחשבו איך זה ישפיע על מחירי הבתים. תחשבו שאותה דירה בת"א, ששוויה כיום הוא 2 מיליון שקלים, רק לפני עשור עלתה 800,000 שקלים…

 

לאור העובדות הללו ישנה מסקנה אחת ברורה: שינוי בתפיסה. על כל אחד מאיתנו מוטלת האחריות ללמוד ולהבין את הנושאים הכלכליים בכדי שנוכל להכין עצמינו למשבר, בדיוק כפי שמכינים את המקלט למלחמה. יש להשקיע את כספנו באופן אחר ממה שהורגלנו עד היום, לפעול מתוך מעוף ותעוזה עם הסתכלות לטווח הארוך ולא לנסות לרדוף רק אחר תשואות לטווח הקצר.

 

 

*האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ\שיווק השקעות ואינו משמש כתחליף לשירות זה שמתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. האמור אינו תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת ניירות ערך.