עצרו, אני רוצה לחשוב

סוף סדרת מאמרים, תחילת שנה חדשה, הגיע הזמן לסיכום. היכולת לבנות מסגרת פנימית וחוסן להתמודד עם העולם בו פועל הילד אינה מסתיימת כאן. מדי פעם, כדאי לעצור, להתבונן לאחור, לפנים ולהחליט איך ממשיכים לחולל שינוי. חמש שאלות תעזורנה לכם לעזור לילדים לראות מה השיגו ולתכנן את ההמשך.

1. לאן אני רוצה ללכת?

זו שאלה שנראית פשוטה אך היכולת לענות עליה באופן ריאלי, אינה פשוטה כלל. עזרו לילד להבין כמה דברים חשובים כרקע לתשובה:

• איפה נמצאת כרגע ההזדמנות הטובה ביותר שלי להתקדם?
• איפה אני משתוקק לחולל שינוי?
• אלו יכולות אני יודע לומר שיש לי? מה אתם, ההורים, יכולים להוסיף לו על הידיעה הזו?

אם ידע לענות על השאלות האלה יהיה לו קל יותר לראות לאן הוא רוצה ללכת.

2. כמה אני מוכן?

אחד הגורמים המרכזיים לתחושת אכזבה הוא הפער בין הבטחות למוכנות. אם ילד לא מכיר את המיומנויות והכישורים שלו, לא יודע למדוד אותם ולא יודע מה הלך המחשבה המאפיין אותו, איך ידע כיצד לפעול? לכן, בררו איתו את העניין הזה.

יכול להיות שידע לומר לכם שיש דברים אותם הוא רוצה לדעת או לדעת טוב יותר כדי להיות מוכן יותר ללכת בכיוון בו בחר. אם אתם רואים שחסרים לו כישורים מסוימים – הציעו לו את האפשרות ללמוד ולהשתפר בהם. הכישורים הללו לא חייבים להיות קשורים בלימודים אלא ביכולת לנהל את עצמו, להסתדר טוב יותר, להשתלט על המרחב שלו, להתארגן טוב יותר במרחב החברתי, האישי, הפנימי.

3. מה הצעדים המעשיים שאני צריך ורוצה לעשות?

אולי כדי לצאת קצת מהקופסה כדאי לעודד את הילד להתחיל מהמחשבה אודות מה הוא לא צריך ולא רוצה לעשות בעתיד הנראה לעין. החלטות כאלה מותחות גבול ברור ומסירות עומס. כשהגבול נמצא, יכול הילד להתפנות ביתר קלות להתבונן על התמונה המוגדרת ולהבין מה הוא כן צריך ורוצה לעשות.

בקשו ממנו להכין רשימה קצרה של "לא לעשות" – בקשה כזו מעוררת פליאה מסוימת וגם חיוך, מעבר לזה שהיא מחוללת מחשבות מעשיות מאוד.

4. איך אני מתכוון לנהל את עצמי עד הפעם הבאה בה אעצור לחשיבה?

רוב הילדים מתנהלים ולא מנהלים; רובם לא מכירים את האפשרות כלל. הצעה שלי: תנו לילד לקבוע את המועד הבא ל'עצירה למחשבה' ושיסמן אותו ביומן. אחרי שיחליט, יהיה לו פרק זמן ברור בתוכו יצטרך להבין איך הוא מתכוון לנהל את עצמו.

הוא החליט לאן הוא רוצה ללכת, הוא כבר יודע כמה הוא מוכן ומה חסר לו, הוא יודע מה הוא מתכוון לעשות ומה לא. עכשיו, מול היומן, עזרו לו ללמוד איך מתכננים מהלכים. יש מהלכים הדורשים זמן רב וקצת התקדמות כל יום; יש כאלה שאפשר לעשות אותם ב"זבנג וגמרנו"; יש ימים בהם לא יוכל לעשות הרבה מעבר למה שכתוב לו במערכת השעות ויש ימים גמישים יותר. אם תלמדו אותו לתכנן ולהסתכל קדימה, הרבה מהדברים שנופלים בין הכיסאות ושכולם נלחצים עליהם ברגע האחרון, כבר לא יפלו, רמת הלחץ תרד והילד ירגיש בשליטה גדולה יותר על היומיום שלו.

5. איך אני ממשיך להתקדם?

להיות מונחה מטרות זו דרך להשיג אותן אלא שלא כל החיים מסודרים למטרות וקו הגמר הוא לא בהכרח מה שמעודד אותנו להתקדם לאורך הדרך.

הילד צריך גם תחנות ביניים קטנות יותר, ליהנות ממה שהוא משיג, לדעת לבקש עזרה בזמן, ללמוד לקבל את הרגעים בהם אין לו חשק, לא בא לו וכל השאר, בלי לנטוש את הכוונות הטובות שלו ולהתאכזב מעצמו.

גם על זה כדאי לדבר – איך אני ממשיך להתקדם גם כשלא בא לי בלי להפיל את כל התוכניות שלי? מותר לטעות, מותר להיכשל, מותר להתבטל במידה כל עוד אני מאמין בעצמי כמי שמסוגל ללכת קדימה, גם אם לא תמיד בקצב שקבעתי. אם קבעתי קצב לא מתאים או מטרות רחוקות מדי, אני יכול לקבוע אחרת.