"מעורפלות בחיים עלובים"

אי שם בדרום תל אביב ישנו מכון ותיק שפועל ללא הפרעה זה למעלה משבע שנים.

מגיעים אליו ממגוון הטיפוסים ה'הזויים' וה'מוזרים' שניתן לדמיין, אך למעשה רובם בני אדם רגילים מן השורה או כאלה בעלי מעמד: הייטקיסטים, קצינים בכירים, שליחי ציבור, אנשי עסקים ועוד. זה המקום בו נופלות כל המסכות והמחיצות שבין עולם הפנטזיה לעולם המציאות.

גיבורת הסיפור, באמצע שנות השלושים לחייה, היא דווקא פקידת הקבלה של המקום. היא סוג של מנהלת שעונה לשיחות הנכנסות ותוך כדי גם מקשיבה לקולותיהם החרמנים ולעיתים אף הסוטים של לקוחותיה.

בואו נתחיל מהסוף. לאחרונה היא עזבה את המקום לאחר שלוש שנים ולאחר שסיימה בהצטיינות קורס איפור אומנותי, באמצעותו היא מקווה לפתוח דף חדש בחייה. היא רוצה להתחיל לחיות חיים מכבדים, וגם הכירה בחור נורמטיבי שיום אחד היא תצטרך להסביר לו במה עסקה. היא חרדה מזה.

התחלתי מהשאלה המתבקשת: איך בחורה נורמטיבית ונחמדה כזו שמגיעה מבית מסורתי עובדת במקום כזה? התשובה כוללת 600 שקלים 'נקי' במזומן לשש שעות של משמרת ערב. הכסף.

אז מה היא עשתה שם מעבר לתפקיד ה"ניהול"? לדבריה, היא הצטרפה לאקטים "קינקים" שהלקוח ביקש לעשות, אך בלי סקס של ממש. היא גם הייתה האוזן הקשבת לכל סיפוריי הזוועה שהבנות שם עוברות בחייהן בכלל ובמסגרת העבודה בפרט.

כן, הבנות, הן נפרדו ממנה בשמחה ובעצב תוך שהן מפצירות בה לנסות לסדר להן עבודה רגילה, שם, בחיים הרגילים, ושלא תשכח אותן. איך היא תוכל לשכוח מהן? לעולם לא תוכל.

היא מספרת לי במעין הכרה במציאות שהמקצוע העתיק בעולם הוא כל כך ממכר ושואב אותן, את הבנות המקסימות והחלשות, שכמעט ולא הכירה מקרה של מישהי שהצליחה לעמוד בפני העובדה ששכר חודשי של עבודה אפורה וסיזיפית זהה לשכרה של זונה בערב אחד.

"יש במקום הזה כל מיני סוטים שונים ומשונים. הסיפורים הכי הזויים שקראת אולי בעיתון או באינטרנט נראים לנו פה כמו הטלוויזיה החינוכית בשחור-לבן, כשהיה רק ערוץ אחד", היא אומרת בציניות.

"יש פה הכל: בנות ערביות שברחו מהכפר, רוסיות שחלקן הוברחו ממצרים ונאנסו בדרך באכזריות, ישראליות רגילות למראה ,חלקן נשואות…הריח שתמצא במכון הוא ריח של סקס ספוג בזיעה, במיצי אהבה, בבשמים ובמאפרות גדושות בדלים עם שלל צבעים של ליפסטיקים. סמים על כל סוגיהם, כדורי הרגעה למיניהם והאלכוהול – מצרכים שגרתיים".

גם הבנות, היא אומרת בצער, מערפלות עצמן כדי לברוח ממציאות חייהן. "לכל אחת יש את ה'פטיש' שלה. אינני מאשימה אותן, אין דרך לשרוד את הגיהנום הזה בלי לערפל את התודעה של החיים העלובים והביזארים המתרחשים במקום… אתה תמצא פה סיפורים קורעי לב על בנות, ולכל אחת יש סיפור חיים משלה, סיפור סוחט דמעות".

"יש סיפורים על זונות ערביות שראו במצלמה מישהו מהכפר ונכנסו להיסטריה שלא יפתחו לו, בעלים שגילו שהאשה שלהם זונה או כאלה שנמאס להם מכך שהאשה שוכבת עם עשרים גברים שאינה מכירה, ולאחר מכן חוזרת הביתה להיות אמא ורעיה צנועה".

היא נזכרת במקרה מצמרר שאירע במקום. "יום אחד הגיעו אלינו למכון שישה חיילים בסדיר, שבדיוק חזרו מפעילות מבצעית בעזה. תוך כדי צחוקים ממבוכה של נערים 'חצי בתולים' הם שאלו אלו בנות יש לנו. כשסיפרתי להם שיש ערבייה הם נדלקו והתעקשו עליה. סיפרתי לה שהם רוצים רק אותה, ושתתכונן לכך שיש להם תוכניות זדוניות עבורה. היא חייכה ושאלה אם הכסף טוב. עניתי שכן והיא נכנסה עם כל השישה לחדר.

"היא יצאה אחרי שעתיים מהחדר גמורה ומותשת, וסיפרה לי שאין משהו שאני אדמיין שהם לא עשו לה.היא ספרה את הכסף ואמרה שדי לה להיום. הם יצאו אחריה וסיפרו בגאווה שהם מרגישים שהם זיינו אותה בשם הלאומיות, ונקמו בה על כל מה שהעם שלה עושה לנו".

ל"קינקיות" אין גבולות במקום הזה, היא אומרת, והבנות צריכות להיענות לשלל הבקשות, מוזרות ופוגעות ככל שתהיינה. "יש את הגברים שאוהבים שהבנות יקראו להם 'אבא במהלך הסקס. יש לקוח עשיר מאוד שמוכן לשלם אלף שקל בכל פעם שהוא מגיע. הוא מביא איתו חבילת מסטיקים ענקית ואוהב שהבחורה שלו תלעס את כל המסטיקים בבת אחת בפה. הוא מתגרה מהרוק שיוצא בשלל צבעים…

"יש את זה שאנו קוראות לו 'הכסא'. הוא אוהב שישבו לו על הפרצוף ככה סתם והוא מתגרה מזה…לך תבין. יש את הגברברים שאתה רואה במדורי הרכילות כשהם מצטלמים עם חבורת בנות חתיכות. אלה הכי סוטים, הם אוהבים להשפיל את הבנות…".

בדרך לשם

אני שומע ונדהם, שומע ונעצב, שומע ומנסה להבין כיצד הבנות האלה יוכלו לקיים חיים אחרים.

כן, נכון, זכות הבחירה וחופש העיסוק נתונים בידיי האדם באופן בסיסי ובכל זמן ומקום. כנראה שחלק מהן בחרו בחירה מודעת לעסוק במקצוע העתיק בעולם מתוך ידיעה על כל המשתמע מכך.

יחד עם זאת, תפקידינו כחברה לסייע לאומללות שביניהן ולאלה שלא היו מודעות לבחירתן ושהגיעו למקום הזה מתוך ניצול, תמימות, עוני קשה, שלא לדבר על הילדות חסרות הישע…

זכות בחירה? הן זקוקות לסיוע ולתמיכה שיציגו להן באופן מוחשי את קיומה הבסיסי של זכות הבחירה.

תעשיית הזנות בישראל היא אחת מהפעילות בעולם.

המקרים קשים.

הסיפורים מצמררים.

אני מקווה שהסיפור הקטן-גדול הזה יגרום לגברים חשיבה מחודשת לגבי השימוש הנוראי בגופן של בנות אדם על מנת לחוש סיפוק פיזי או אחר.

אני גם מקווה שפקידת הקבלה, שסיפרה לנו באומץ את הסיפור שלה ושל הבנות שלצידה והחליטה להציל את חייה, תמצא עצמה במסלול חיים שונה לגמרי ואולי אף תצליח לקחת איתה למסלול הזה אחת או שתיים מהנשמות האובדות.

כך או כך, סיכמנו שאני, לחתונה שלה עם בחיר ליבה החדש, בטוח אגיע.