מי אני, למה אני ומה הקשר שלי לעולם החדש?

מדען אחד, חי כל הזמן מודאג מבעיות העולם, והיה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון. הוא העביר ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקות שלו.

יום אחד, בנו בן ה-7 פלש למקום ההתבודדות שלו, נחוש לעזור לו בעבודתו. המדען, עצבני בגלל ההפרעה, ניסה שהילד ילך למקום אחר. כשראה שזה בלתי אפשרי להוציא אותו משם, חיפש משהו שיוכל לספק לילד תעסוקה, ויסיח את דעתו.

הוא הוציא מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה להמון חתיכות, ונתן לילד יחד עם גליל נייר דבק, ואמר לו: "אתה אוהב פאזלים, נכון? אז אני אתן לך לתקן את העולם, הנה העולם כולו מפורק, נראה אם אתה יכול לתקן. תעשה את זה לבד לבד".

הוא חשב שלילד יקח ימים עד שיצליח להרכיב את המפה, אבל כמה שעות לאחר מכן, כבר שמע את קולו של בנו קורא לו ברוגע "אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכל".

בהתחלה, האב לא האמין: זה לא ייתכן, שבגיל שבע יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה! אבל הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת…

להפתעתו, המפה הייתה מושלמת, כל החתיכות היו במקומן. איך זה ייתכן? איך הוא עשה את זה? "אתה לא ידעת איך נראה העולם", אמר המדען לבנו, "איך הצלחת?"

"אבא", אמר לו הילד, "אני אמנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מן החוברת, ראיתי שבצדו השני של הדף יש תמונה של אדם. כשנתת לי  לתקן את העולם,  ניסיתי, אבל לא הצלחתי. זה היה הרגע שבו נזכרתי בתמונה של האדם מהצד השני, הפכתי את כל החתיכות, והתחלתי לתקן את האדם, שאני יודע איך הוא אמור להיות. כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם…".

אם חשבתם ולו לרגע אחד שאת העולם החדש אנחנו שואפים ברגע זה לייצר אז הדבר לא ממש מדויק. היצירה היא לא של העולם החדש אלא קודם כל של האדם החדש. העולם החדש ייווצר רק אם וכאשר יהיו מספיק אנשים חדשים שיעשו זאת.

אלברט איינשטיין הסיק מסקנה כלל אנושית כבר לפני עשרות רבות של שנים, ומי יעז להתווכח עם הבנותיו של האיש החכם הפנומנלי הזה, ונדמה שהיום, יותר מתמיד, המסקנה הזו חובטת במודעותינו: "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו בה כשיצרנו אותן". המשמעות שלה פשוטה ביותר: אנשים, בואו נשתנה.

צריך לומר את האמת, בפרט כשמדובר בימים מהותיים של שינויים חדים ומהותיים ברחבי האנושות שמתפתחת בקצב בלתי נתפס, והקריאה להשתנות של בני האדם היא החלק המרכזי של האמת. זו לא, חלילה, התרסה או טיזר מפולפל, זו האמת לאמיתה.

עזבו לרגע את המושג הבומבסטי "עולם חדש". הביטו במיקרוקוסמוס, בעולמכם האישי, במסגרת החיים הפרטית שלכם. התבוננו על עצמכם ועל חייכם: על התקיעות, חוסר האונים, המצב הכלכלי הקשה, המצב הבריאותי הרופף, מצוקות הנפש, הקושי מול הילדים, הקושי מול עצמכם, הקושי מול בני הזוג.

עד כמה אתם קמים כל בוקר ומבינים מי אתם, מה מעכב אתכם להיות מי שאתם ומה אתם עושים בעניין?

עד כמה אתם רצים במהירות בזק אחר הכסף למטרת 'יותר כסף' שנועדה למטרת 'עוד יותר כסף'?

עד כמה אתם ממוקדים בעצמכם? (זו שאלה מהותית שדורשת מכם לבדוק עד כמה אתם ממוקדים במה שאחרים עושים…)

עד כמה אתם משקיעים עצמכם בתחרות החיצונית שמתנהלת מסביבכם ופחות ממוקדים בהישגיות הפנימית שמתוכנתת רק עבורכם?

עד כמה אתם קשובים לרצונותיהם וצווי הווייתם של ילדיכם (המייצגים את העולם החדש) מול דרישות ותבניות המסגרות החיצוניות השונות?

עד כמה אתם באמת אתם במערכות היחסים השונות שלכם ולא מסתתרים תחת מניפולציות, מקומות מחבוא ושמירה על 'שקט תעשייתי'?

עד כמה אתם חוזרים שוב ושוב על אותן צורות חשיבה, אותן תפיסות ואותם מניעי פעולה שהיו מנת חלקכם בעבר, שהן מנת חלקכם בהווה ועלולים גם  להיות כאלה בעתיד? במיוחד כשכל אלה לא ממש מקדמים אתכם ומניעים אתכם לקראת הפתרונות…

עד כמה אתם חושבים שאתם יודעים הכל או יותר נכון לשאול: עד כמה אתם מאפשרים לעצמכם לדעת חדש, להבין חדש ולחולל חדש?

עד כמה אתם מעוניינים להתפתח? והכוונה היא ליצור חדש של ממש בעולמכם, כי כידוע, דברים שכבר חשבתם ועשיתם אינם בהכרח ייחשבו כהתפתחות…

עד כמה אתם מוכנים לשנות את עצמיכם כדי ליצור שינוי מהותי בעולמכם?

זה הסיפור האמיתי

באמצעות שאלות כגון אלה שיולידו תשובות חדשות נוכל להתחדש. נוכל לבנות עצמי חדש, שייצור לעצמינו מסגרת חיים חדשה, שתניב פירות חדשים, שייצרו תוצאות חדשות. רק אחרי שנצא, כל אחד עם עצמו, במסע התפתחות פורץ דרך, רק אז נוכל להכריז על תחילתה של הקמת עולם חדש כי רק אז נוכל לראות אותו בבהירות מוחלטת. זה עולם שתואם למידותינו, שמיטיב עם רצונותינו, שנענה לבקשתינו ושדוחף אותנו להיות מובילי דרכו.

העולם הישן הוא השתקפות ישירה של יוצריו. כך גם העולם החדש. לכן, כל מה שנדרש מיוצריו הוא האומץ להיות כאלה- יוצרים.

הילד בסיפור התמקד בהרכבת הפאזל של האדם לפני שסידר מחדש את הפאזל של העולם. הילד הזה הוא כל אחד מאיתנו, שמרשה לעצמו להסיר את הישן, לגלות את האמת, לבעוט בשקר, לפענח מרכיבים נסתרים, לייצר תוכנות הפעלה מעודכנות ולברוא חדש. הילד הזה הוא אני, אתם והעולם החדש.

העולם החדש מחכה שנגלה אותו אבל לא לפני שנגלה את עצמנו.