alonמערכת החינוך בישראל היא זו ששללה את כוחו ומעמדו של המורה והפכה אותו לפקיד העוסק במרבית הזמן במילוי דוחות וטפסים על מנת לקבל תמונה סטטיסטית של ממוצעים וציונים. המורה יידע להגיש בפני תלמידיו את יכולות ההוראה אך לרוב לא יידע כיצד להגיע באמת לכל אחד ואחת מהם. תמיר ללוז, מורה ומחנך, סבור ששינוי מהותי במערכת החינוך לא יוכל להתרחש ללא הכשרת המורים כאנשי טיפול ומודעות
כולם כבר יודעים כי מערכת החינוך השתנתה ביחס לעבר והיא נדרשת לשינוי מהותי גם בהווה. בתי ספר פרטיים רבים צצים מתוך אידיאולוגיות כאלה ואחרות בניסיון לתת מענה לצרכים העולים מתוך החברה או כהתנגדות לתפיסת החינוך של הרוב. משרד החינוך בעצמו מחפש ומנסה למצוא את התבנית או השיטה האידיאלית ביותר. התרבות המערבית מכתיבה לחברה יעדים הבאים לידי ביטוי בציונים ובהצלחות נמדדות של בתי ספר, ערים ומדינות – ובכך מוציאה את מהות החינוך מהמשוואה וגורמת למקומו ותפקידו של המורה להתערער ולהיות נתונים לביקורת מצד ההורים, החברה והמערכת. המערכת בעצמה היא זו ששללה את כוחו ומעמדו של המורה/המחנך ולמעשה הפכה אותו לפקיד העוסק במרבית הזמן במילוי דוחות וטפסים על מנת לקבל תמונה סטטיסטית של ממוצעים וציונים.
היום נלמד איך לראות את הילד
איבוד האוטונומיה של המורה, על ידי הנחתת שיטות למידה המשתנות בתדירות גבוהה ומילוי דוחות אינסופיים – מאלץ את המורה לעבוד שעות נוספות, להתאים עצמו לכל שינוי תכוף ולשמש כפקיד הממלא אחר הוראות רבות ומשתנות. זאת, בלי באמת להבין את הרעיון שעומד מאחורי כל פעולה, הוראה או שיטה וללא יכולת להביא את אישיותו כאיש חינוך בצורה מלאה, על אף שמלכתחילה אותו אדם בחר בתחום החינוך מתוך רצון לחנך, להשפיע, לעצב, לגעת ולהיות בעל משמעות עבור התלמידים ועבור החברה…
מעבר לציונים, נתונים סטטיסטיים ושיטות לימוד כאלה ואחרות, יש את העניין האישי והמהותי ביותר: היכולת ליצור חיבורים אישיים עם התלמידים, להגיע אל כל אחד ואחד מהם ולראות כל אחד מהם כעולם ומלואו ולא כמספר סטטיסטי. בכל בית ספר, כמובן, תוכלו לראות משפטים וסיסמאות חינוכיים המתנוססים בגאווה על הקירות. האם הם מצליחים ליישם אותם במציאות? יש פער גדול מאוד בין הערכים והחינוך אותם אנו רוצים להקנות לבין מימושם בפועל.
כחלק מהשינוי המהותי המתהווה במערכת ובתפיסת החינוך שלה, על המורה להיות בעל יכולות גבוהות, כאלה שאינן רק מתמחות בתחום ספציפי אלא במגוון תחומים. לא רק היכולת הדידקטית חשובה אצל המורה אלא גם יכולתו ליצור קשר עם התלמיד ולהוות דמות משמעותית עבורו. אגב, היכולת למדוד הצלחות בתחום האישי והערכי קשה יותר מאחר וה"פירות" הללו בדרך כלל יבואו לידי ביטוי בשלב מאוחר יותר, כאשר התלמיד כבר לא יהיה תחת חסותו של אותו המורה.
ופה נכנס עניין ההכשרה של המורה. אם ברצוננו לחולל שינוי מהותי, תהליך ההכשרה להוראה צריך להיות מלווה בהתפתחות אישית של המורה ובלמידתו כלים טיפוליים התואמים לאלה הנלמדים במסלול הכשרת מטפלים. על המורה לדעת למזג בין יכולות הוראתיות לבין יכולות טיפוליות, כגון: הקשבה, הכלה וסיוע והכוונה בנושאים רגשיים. הרי, האדם הוא יצור מורכב וחובה עלינו, כמורים, להתייחס אליו באופן הוליסטי – לכל הרבדים, המאפיינים, התחומים וההיבטים החברתיים שהינם בעלי משקל מהותי בקרב התלמיד.
כלומר, המורה צריך להיות וירטואוז. בנוסף לכלי ההוראה, עליו להבין את נפשו ורצונותיו של הילד, להבין את האינטראקציות החברתיות בהן הוא שרוי, לדעת ליצור קשר עם ההורים ולגייס אותם לשיתוף פעולה תומך. כל זאת, כדי לעטוף את הילד מכל הכיוונים ולספק לו קרקע פורייה לצמיחה ולחינוך מהותי. את הפן ה"פקידותי" יש לצמצם באופן משמעותי, ובכך גם להחזיר למורה את הזמן ואת האוטונומיה כדי שיוכל לבצע את הדברים החשובים באמת.
אין צורך במניפולציות ו"הפחדות"
אני מעוניין לשתף כאן מתוך החוויה האישית שלי, בה אני דואג ליצור קשר מהותי ועמוק עם תלמידיי. בזכות הקשר והאמון שנוצר, אני יכול להעיד שהצלחתי להביא ללמידה משמעותית ולייצר קפיצה משמעותית בממוצע הכיתתי ובאופן אישי אצל כל תלמיד ותלמיד.
במהלך הזמן שלי כמטפל וכמורה גיליתי כי שינוי אמיתי מתאפשר כאשר רואים את הילד. זה כאילו להאיר עליו עם פנס. ברוב המקרים השינוי קורה מאליו, גם ללא התערבות נוספת אלא רק ב"לראות" את הילד. הילד מקבל את מה שהוא היה צריך, וממשיך משם בעצמו. ילד שרואים אותו ומבינים אותו יהיה פנוי ללמידה ויהיה מוכן לבצע שינויים באופן טבעי, ללא צורך במניפולציות ו"הפחדות".
כל אמירה, תגובה או התנהגות של הילד יש בה להביע משהו פנימי ועלינו לנסות ולהבין מה עומד מאחורי אותו ביטוי חיצוני. רק כך ניתן יהיה להבין באמת את נפשו של הילד ולייצר אצלו מוטיבציה ללמידה. אצל כל ילד יש יכולות, חכמה, הבנה ויצירתיות ואת הרצון הבסיסי להצלחה ולמימוש עצמי מכל הבחינות, אך גם כמעט לכל ילד קיימים החסמים שמונעים ממנו להביא את עצמו לידי ביטוי באופן מלא עד כדי כך שהוא נתפס כחלש מבחינה לימודית או חברתית. על ידי זיהוי החסמים, ניתן לעזור לו ולכוון אותו להתמודד עם החסמים ולהתגבר עליהם, וכתוצאה מכך לפנות את המוטיבציה שלו ללמידה והתפתחות.
יש מורים שראייה זו באה להם כטבע שני אך לא לכל מורה יש את היכולות לראות מעבר, אם לא הוכשר ואומן לכך. גם אם כן, אין ברשותו את הזמן הדרוש על מנת ליצור מערכת יחסים עמוקה עם התלמיד. לכן, כאמור, על משרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה המחויבות להכשיר את המורים להיות בעלי יכולות "טיפוליות", ולאפשר להם בתוך המערכת היומיומית זמן לאינטראקציה אינטימית יותר עם התלמידים.
מוזמנים לצפות בהרצאה המרתקת (19:11 דקות, מתורגמת לעברית) של קן רובינסון: איך לחמוק מעמק המוות של החינוך
