עתיד בצפייה ישירה

אנחנו קמים מדי בוקר ופותחים עוד יום במירוץ החיים. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שכל יום כזה הוא עוד יום שיבטיח עבורנו ועבור ילדנו את העתיד לבוא. אנחנו דואגים לפנסיות, משקיעים אנרגיה בלחסוך, לצבור ולאגור לימי המחר וסבורים שאם ילדנו ילמדו כראוי את התכנים הנלמדים במסגרות החינוך והאקדמיה – הם גם יבטיחו את עתידם.

המנגנון הזה של לעשות היום בשביל המחר ולקדם את ההווה עבור העתיד טבוע בנו. אין עם כך בעיה, נהפוך הוא. הבעיה האמיתית נעוצה בצורה בה אנחנו רואים את העתיד. מה אנחנו רואים בתמונת העתיד אותה אנחנו מציירים במוחנו? האם אנחנו מניחים שתחומי הדעת ומגוון המקצועות המוכרים לנו מהעבר ומההווה יהיו גם מנת חלקו של העתיד? האם האתגרים המוצבים בפנינו כיום יהיו זהים או דומים לאלה שנתקל בהם מחר? האם הכישורים, היכולות והאמונות שטופחו בנו יהוו עבורנו "כלי עבודה" רלוונטיים בעוד חמש-עשר שנים?

אני מניחה שהתשובות ברובן יתבססו על המוכר והישן, לא כי אין לנו את היכולת לדמיין עתיד שונה, שהרי ההווה המבוסס טכנולוגיה-מתפתחת-בקצב-מהיר כבר מרמז לנו את ההמשך לבוא – אלא כי ההבנה שהעתיד לבוא יהיה שונה במהותו מכל מה שהכרנו טרם מחלחלת בנו. זו לא רק הטכנולוגיה הפרקטית שתוביל אותנו להתנהלות ואורח חיים שונים אלא גם ה'טכנולוגיה המחשבתית' החדשה שתהווה עבורנו כנווט התפתחותי בכל צעד ועניין.

סרטי המדע הבדיוני ידעו לאורך השנים לזרוע בנו את הרעיון שתיאורטית קיימת האפשרות לצורת חיים כזו. חלק ראו ברעיון הזה כמנותק מהמציאות וחלק אחר ראה בו כסימן ברור ומובהק למציאות חדשה אפשרית. נדמה שרבים מבני האדם כיום נמצאים באיזשהוא מקום 'טוב' באמצע – המדע הבדיוני עדיין נראה הזוי ואולי אף מאיים אך כבר לא באמת מנותק מהמציאות.

הכלכלן אנדרו מקאפי, בהרצאה ב-TED, מניח על השולחן את העתיד. הוא קורא לעתיד הזה "עידן המכונות החדש". כבר בפתח דבריו הוא קובע נחרצות: "אנחנו הולכים לראות עוד ועוד דברים שנראים כמו מדע בדיוני ומעט דברים שנראים כמו עבודות".

הסיבה שבחרתי להציג את ההרצאה הזו היא כי ישנה חשיבות לכך שנדע להכניס לתוך תמונת העתיד שאנחנו מציירים בראשנו את המרכיבים החדשים שבתוכה. שלא נגלה יום אחד שלא רק שלא יצרנו תמונת עתיד נכונה אלא שבעצם עשינו "קופי פייסט" של תמונת העבר-הווה.

מוזמנים לצפות בהרצאה: "איך עבודות העתיד יראו?" (מתורגמת לעברית, 14:25):