"בן אדם שיסתמך רק על ניסיון העבר ויתעלם ממה שקורה מולו, לא יצליח למצוא את עצמו בעולם החדש"

אם עולה בראשך הרעיון לטייל עם תרמיל ומקל, סביר להניח שתבקש את עזרתו של מדריך, שינתב אותך בין שבילי הארץ. אם רכשת לביתך מכשיר חדש, מן ההיגיון שתשלוף מהאריזה עוד בטרם הפעלתו את המדריך למשתמש. גם באותה מידה תרצה לראות את מדריך הוראות השימוש למשחק פיזי או וירטואלי שקנית לילד שלך (בעצם לך), כדי להבין את תפעול וכללי המשחק. בדיוק על בסיס אותו היגיון, הוציא ד"ר רועי צזנה את ספרו: "המדריך לעתיד". למה מדריך למציאות שלכאורה אינה שייכת להווה? זה בדיוק העניין, כי אולי לא שמתם לב, אבל אנחנו בתחילתה, יש מומחים היאמרו שאפילו בעיצומה, של מהפכה שיוצרת בכל רגע נתון עתיד חדש לגמרי, כזה שלא הכרנו מעולם. שינויים טכנולוגיים שישפיעו על כל תחום בחיינו, תמורות חברתיות ותפיסתיות, דרכי יצירה וצריכה חדשים לגמרי וכללי משחק חדשים שיניעו את גלגלי החיים של הפרט והקולקטיב כאחד. כדי לא להיות מופתע ולהיתפס לא מוכן במעברים המהירים בין ההווה המובן מאליו לעתיד הפורץ במהירות מואצת, מומלץ לדעת לאן מובילה הדרך. הדרך הזו עושה תפנית חדה, וכדאי לקחת אותה בחשבון כשחושבים על המחר.

"אני אגלה לך סוד, 'המדריך לעתיד' הוא לא באמת המדריך לעתיד, הוא המדריך להווה. בספר אני מספר על המון טכנולוגיות שמתחילות היום, ואז אני משתמש בניסוי מחשבתי: 'בואו נחשוב איך העולם ייראה כשהטכנולוגיות האלה מגיעות לשיאן בעוד שנתיים, שלוש, עשרים וחמישים שנים'. התוצאות של הניסוי הזה יוצאות דופן. אני בספר מדבר עם מדענים, פילוסופים, פסיכולוגים, היסטוריונים וביחד אנחנו מנסים להבין איך העתיד המוזר הזה ייראה. כתוצאה מהניסוי הזה אנשים באים אליי ואומרים לי שהם מוכנים עכשיו יותר להתמודד עם העתיד כי הם יכולים לפתח מודלים חדשים של חשיבה. הם יכולים היום להסתובב, להחליף רעיונות ולראות מה הם יעשו כאשר העתיד הזה יתממש ואיך הם יכולים להתכונן אליו", מספר צזנה (33), נשוי+1, חוקר ביחידה לחיזוי טכנולוגי וחברתי באוניברסיטת תל אביב, מרצה בטכניון ובפורומים שונים ברחבי העולם ויועץ פרטי לגופים ממשלתיים ופרטיים בתחום הטכנולוגיה והעתיד.

את ספרו "המדריך לעתיד" הוציא לאור לפני כחמישה חודשים (הספר נמכר בחנויות הספרים ובמהדורה דיגיטלית), ונדמה שהצליח כבר לעורר סקרנות בקרב קהל גדול שער להתפתחויות המתרחשות ומעוניין גם לדעת על אלה שמתרחשות 'מאחורי הקלעים'. הספר מגיש שלל תרחישים הנמנים על מה שמגדיר ד"ר צזנה כשלוש מהפכות עיקריות: טכנולוגית, ביולוגית וצריכה וייצור.

המושג 'עתיד' מעסיק אותנו היום יותר מבעבר

"את הספר כתבתי במשך שנתיים. הוא התחיל קצת שונה, כספר שמציג אפשרויות פרועות שהעתיד יכול להביא עבורנו ולאט לאט, ככל שהעמקתי בכתיבה ובמחקר, ראיתי שהאפשרויות האלה לא כל כך פרועות כמו שחשבתי אלא שיש הרבה מאוד סימנים שמעידים שהן ממש יתממשו בעוד חמש, עשר ועשרים שנה. הרבה אנשים אומרים לי: 'מה אתה מסתכל עשר-עשרים-שנה קדימה? אי אפשר לדעת מה יקרה'. הילד שלי היום בן שנתיים. בעוד עשר שנים הוא יהיה בן 12. בעוד עשרים שנה הוא יהיה בן 22. כלומר, בעוד 20 שנה הילד שלי רק יתחיל לחפש עבודה וכל מה שאני עושה ואעשה בעשרים שנים הקרובות צריך להיות מכוון לכך שהילד הזה, כאשר הוא יגדל, יהיו לו את כל הכלים לממש ולהגשים את עצמו. אני חייב להסתכל עשרים שנה קדימה. כולנו חייבים להסתכל עשרים שנה קדימה".

זו לא סיסמה ש'העתיד כבר כאן', זו מציאות חדשה שמתהווה

"העולם הבא הזה מתקרב אלינו יותר ויותר מהר. השינויים הטכנולוגיים והחברתיים מאיצים קצב ודברים שלא היינו מסוגלים לדמיין בעבר, נמצאים איתנו היום ואנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו. למשל, פייסבוק. הוא נמצא איתנו רק שבע שנים והוא כבר שינה לחלוטין את מהות הקיום. אנשים היום לא יודעים מה זה בכלל לתקשר בלי פייסבוק. אם הייתי אומר לך לפני עשר שנים שתוכלי להעלות את כל התמונות שלך לרשת וכולם יוכלו לראות, היית מסתכלת עליי כאילו אני מטורף. יש פה שינוי טכנולוגי שמוביל לשינוי חברתי מאוד גדול.

"אנחנו בעצם נמצאים עכשיו בשיאו של גל גדול מאוד. ההיסטוריונים מדברים על שלושה גלים בהתפתחות האנושית. הגל הראשון הוא הגל של המהפכה החקלאית, במסגרתו עבדו אנשים בחמולות, הייצור היה מבוזר ואנשים הסתדרו בקושי. הגל השני היה המהפכה התעשייתית שהתחיל לפני כ-300 שנה וכל סדרי העולם השתנו. הייצור עבר מהכפרים לערים ולבתי החרושת. העובדים התרכזו בבתי החרושת והכל היה מהר יותר, גדול יותר, יעיל יותר וחזק יותר. גם מבנה המשפחה השתנה – מחמולה שגרה ביחד עברנו למשפחה גרעינית של אבא-אמא ושניים-שלושה ילדים, כאשר האבא עובד קשה בבית החרושת והאמא מטפלת בבית בזמן הזה.

"עכשיו אנחנו במהפכת המידע והידע, שהחלה בשלושים השנים האחרונות וממשיכה להתרחש בקצב הולך וגובר. עיקר המהפכה מתרחש במה שהטכנולוגיה נותנת לנו וביכולת למזער ולייעל. העובדה שאנחנו יכולים למקם אלקטרוניקה בכל דבר היום, שלכל אדם יש מחשב ושיש קווי תקשורת, לוויינים ורשתות אלחוטיות שמקשרות בין המחשבים – מביאה לכך שאנחנו נהנים מהעברת מידע בצורה שלא הייתה קיימת בעבר. זו העברת מידע בעוצמה, מהירות ויעילות שלא היו קיימות מעולם. את התוצאה אנחנו רואים בכל מקום. למשל, בתעשייה, אם במהפכה התעשייתית הייצור היה מאוד ממוקד, ממורכז וממוקסם, הרי שהיום אנחנו מתקדמים לייצור אחר – מדפסות התלת מימד. כל אדם יוכל לייצר לעצמו או ללכת למעבדה קטנה ליד הבית ולייצר לעצמו. חלק מהמהפכה הזו היא שהחברות מתחילות להתאים את עצמן לאנשים ולאינדיבידואלים בזכות העברת המידע והיכולת לייצר כמות".

חשיבה ביקורתית, למשל

ד"ר צזנה, בעל תואר ראשון בביולוגיה ותואר שני ושלישי בננו-טכנולוגיה, נמנה על קהילה של חוקרי עתידים בארץ ובעולם, העוסקים בחיזוי של תרחישים עתידיים. נדמה שהיום יותר מתמיד הפך העיסוק בעתיד לנושא שחשוב לעסוק בו. "דבר ראשון, כי יש מהפכה ואנחנו עדים לה", מסביר ד"ר צזנה. "הדבר השני שגרם לאנשים להסתכל לעתיד ולמדע הבדיוני לפרוץ, הוא שהחל ממלחמת העולם הראשונה אנשים התחילו להבין שיש להם את הכוח להשמיד את עצמם ולהשמיד את הסיכויים של הדורות הבאים. זאת באמצעות פגיעה במשאבי הטבע ושימוש באמצעי לחימה כל כך משמעותיים. מהנקודה הזו התחילה תנועה של לחשוב על העתיד ביתר שאת. החשיבה הזו התחילה כבר שם. בוועידה בהאג התחילו להגביל את השימוש באמצעי לחימה והגדירו את השימוש בכלי טיס, כלומר מה מותר ואסור לעשות. נעשתה חשיבה על דברים הומאניים שלא חשבו עליהם קודם לכן. ניסו ליצור חוקים קדימה כדי להגביל את היכולת ההרסנית של האדם לפגוע בעצמו ובסביבתו. ניסו אבל זה לא כל כך הצליח. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה התחילו להשתמש בכלי נשק אסורים ומצאו דרכים לעקוף את ההגבלות. יש תיאורים מבעיתים מאותה תקופה.

"למה זה חשוב להסתכל על העתיד? כי כשאתה מסתכל על ההיסטוריה אתה רואה איך שיחקנו עם כוחות שלא כל כך היו ברורים לנו וזה נגמר רע, לא מאוד רע, אבל רע. כשאתה רואה את חוסר האחריות האנושית, אתה מבין כמה זה חשוב לחשוב על העתיד ולנסות להציב כל הזמן עוד בלמים וסייגים כדי למנוע שימוש בטכנולוגיה לרעה. זו גם הסיבה שהרבה עתידנים חושבים קדימה על עתיד שאף אחד לא רוצה לחשוב עליו. בספר שלי אני מדבר על הטכנולוגיות שיכולות לשנות את הקיום שלנו הן לטובה והן לרעה.

"למשל, החל משנות השבעים החלה ההתפתחות הגדולה של ההנדסה הגנטית. היום הגענו למצב שדוקטורנט במעבדה יכול לבצע הנדסה גנטית. אנחנו נותנים כוח לבני אדם, לאינדיבידואלים. אם פעם עיקר הכוח היה שמור למחזיקי העושר, מפעלים גדולים וחברות גדולות, היום כל בן אדם מקבל מידע מהמון אנשים שונים בגלל שאמצעי הפיתוח – המחשבים, והייצור- המדפסות התלת מימד מגיעים ויגיעו לכל אחד. הבעיה הגדולה בהנדסה גנטית היא שאם אתה עושה טעות, זה לא כמו במקרה של מכונה שמפסיקה לעבוד אחרי שנה ואז אתה מחליט לזרוק אותה – אם אתה עושה טעות בהנדסה גנטית היא ממשיכה הלאה, אתה עושה צאצאים וזה עלול ליצור נזק לדורות הבאים. ייקח לנו עוד הרבה זמן עד שיהיה לנו את כל הידע על הגוף האנושי".

זאת אומרת שבמסגרת התרחישים האפשריים, גם התרחישים ההרסניים נלקחים בחשבון

"אנחנו נמצאים בעיצומה של מהפכת ידע עצומה ויהיו דברים שישתנו, שיהיה לחברה קשה להתמודד איתם אבל הם לא יהיו הרסניים. למשל, ההתפשטות של הייצור לאינדיבידואלים והקטנה משמעותית מאוד של שוק העבודה של הצווארון הלבן, מומחים ותעשיות ידע. החברה תשתנה באופן דרסטי. אני לא פוחד מזה. הדבר שאני כן פוחד ממנו הוא שכתוצאה ממהפכת הידע הזו ועם האמצעים החזקים של המהפכה הביולוגית שיאפשרו לתכנת מחדש את העולם בדמותנו – אנחנו נעשה טעות כל כך גדולה שהיא תפגע בנו. הפסימיים יאמרו שאין מה לעשות, יכול לבוא מטורף ויעשה את מה שיעשה והאנושות תפגע קשות. יכול להיות שזה יקרה. האופטימיים, לעומתם, אומרים שתמיד היו איומים והסתדרנו. אני אופטימי ומנסה לקדם את הדרכים החדשות ליישוב סכסוכים. כמו שהאו"ם יצר את הדרך לתקשר בין המדינות בצורה מתורבתת, אני מנסה לקדם בקהילת העתידנים דרך לתת אנשים לשתף במחשבות ובאידיאולוגיות שלהם מה צריך וראוי שיקרה בעתיד, ולמצוא את הדרך בה עשרות ומאות אלפי אנשים יכולים ביחד לדבר, להתדיין, למצוא את מה שמשותף, לפתור את הקונפליקטים ולהבין את האחר עוד ברמת הרעיונות".

אנחנו בתחילתו של עידן המושתת על כוחו, ייחודו ויצירתו של האינדיבידואל. איך חקר העתיד רואה זאת?

"יש שתי מגמות. המגמה הראשונה היא שהאינדיבידואל היום הוא יותר אינדיבידואל מכל אדם שאי פעם היה קיים עד עכשיו. את מדברת עם ילדים באינטרנט ואת רואה את זה: כל מה שמעניין אותם הם הולכים מיד וקוראים עליו ברשת, כל דבר שהם רוצים לדעת עליו – הם יודעים מיד וזה עוזר להם לפתח את האינדיבידואל. אם פעם, כשהייתי בכיתה ג', עניין אותי משהו, הייתי צריך ללכת ולמצוא את הספר. הייתי ילד חכם אז עשיתי את זה, אבל כמה ילדים לא עשו את זה? הרוב. לאינדיבידואל היום יש את הפוטנציאל להיות הרבה יותר חכם, מבריק ומעניין.

"האינטרנט מאפשר לדעת הכל, לדבר עם כולם, לחשוב על דברים אבל אנחנו רואים גם תופעה מעניינת והפוכה – אנשים שבוחרים להסתגר בקהילות וירטואליות. אנחנו רואים את זה, למשל, בפייסבוק. דוגמה פשוטה, העמותה נגד ניסויים בבעלי חיים. יש להם טיעונים מאוד מעניינים וגם חשובים אבל מה שקורה הוא שבדף הפייסבוק שלהם, כל מי שנכנס לשם ומביע עמדות סותרות, ולא משנה עד כמה הוא מנמק אותן בצורה יפה – הוא נפלט החוצה ואוסרים עליו לדבר. את רואה קהילה שמונעת מהאינדיבידואלים שלה לפתח את האינדיבידואליות שלהם. זה מראה במקומות מסוימים שהאינדיבידואל מאבד מהכוח, החוזק והחשיבה העצמאית שלו, תוך שימוש באשליה שהוא עדיין אינדיבידואל. הוא מרגיש כאילו שהוא מקבל את כל המידע שהוא צריך כדי לקבל החלטה מושכלת, אבל הוא לא. הוא מקבל את המידע שהוא צריך מהחברה שסובבת אותו באופן מודע או לא מודע.

אבל יותר ויותר אנשים מתאגדים ביחד, באמצעות האינטרנט, על בסיס רעיונות משותפים

"נכון, הבעיה היא שברגע שאתה מתחבר לרעיון הזה מאוד לא קל לך לצאת ממנו כי אתה מוקף פתאום באנשים שהם בדיוק באותה דעה כמוך. כתוצאה מכך, קשה לך לראות דברים מסביב. פייסבוק מאפשרת שיהיו לי לא רק חברים בדעה שלי אלא שיהיו לי גם חברים המוגדרים 'חברים חלשים' – כלומר, לא חברים אמיתיים ברמה שיתנו לך מרק עוף כשתהיה חולה. הרבה פעמים אין להם את אותן דעות כמוך, אבל יש להם משמעות מאוד גדולה כי אנחנו רואים שקבוצות הבנויות מ'קשרים חזקים' וגם מ'קשרים חלשים' מגיעות לתובנות הרבה יותר מעניינות ומפתחות ראיית עולם הרבה יותר רחבה מזו המתפתחת בקבוצה המבוססת רק על 'קשרים חזקים'. כדי למצוא פתרונות חדשים ויצירתיים חייבים את השונות.

זה לא רק בפייסבוק. למשל, ה'פאלון גונג' בסין. זו הייתה כת שפעלה במדיטציות, חינכה ופעלה לאורח חיים בריא. זה לא היה 'אסון', מאות מיליוני סינים עשו מדיטציה כל בוקר וכל ערב. באיזשהוא שלב, המפלגה הקומוניסטית הבינה שיש יותר אנשים שחברים ב'פאלון גונג' מאשר בחברה הקומוניסטית, והיא ראתה בזה איום מסוים על השלטון שלה. בן לילה המפלגה הקומוניסטית הוציאה את ה'פאלון גונג' מחוץ לחוק. מה שקרה זה שבטלוויזיה הקריינים מגדירים מחדש את ה'פאלון גונג' ככת שטנית, שמי שפועל לפיה הוא חולה בנפש והם אומרים לאנשים: 'אם מישהו במשפחה שלכם ממשיך ללכת ל'פאלון גונג' – תשלחו אותו אלינו, אנחנו נשלח אותו למחנות של חינוך מחדש'".

נתת דוגמה קיצונית

"סין היא מדינה של כמיליארד בני אדם, זו מדינה שמצליחה להסתדר נפלא בינתיים למרות המשטר הטוטליטרי. אני מדבר כאן על כפייה רעיונית. רואים במקרה הזה את השימוש בטכנולוגיות המידע כדי להשריש באנשים רעיונות ולעצב מחדש תפיסת עולם של דור שלם. עד כמה זה שונה מקבוצות פנימיות במדיות החברתיות כמו פייסבוק וטוויטר, שנשארות בתוך עצמן ולא מוכנות להיחשף לדעות חדשות? במה זה שונה מפורומים באינטרנט שזורקים החוצה את כל האנשים שמביעים דעות שלא מתאימות לפורום?".

האינדיבידואל-הפרט נדרש כיום, יותר מתמיד, לעשות שינויים גדולים בצורת החשיבה והתפיסה שלו כדי להתאים עצמו לעולם החדש

 "אחד הדברים החשובים היום זה ללמד אנשים חשיבה ביקורתית, כלומר לפתח כל הזמן את ה-'Meta Thinking', יכולות חשיבה על החשיבה של עצמך. אנחנו רואים זאת גם כחלק מראיית העולם המטריאליסטית שמבינה שהאדם הוא סוג של מכונה שטועה, שלמוח יש את הסטיות שהוא כל הזמן חוזר אליהן, סטריאוטיפים שקל לו לחשוב בהם. היום יותר מפעם נדרשת החשיבה הביקורתית של האדם בגלל שהמידע נמצא בכל מקום ואתה צריך להבדיל בין סוגי המידע. דבר נוסף, אין לנו תקומה אם אנחנו לא מגיעים ליכולת כזו של חשיבה ביקורתית. האינדיבידואל מקבל יכולות יותר ויותר גדולות וחזקות, זה עולם שבו אדם יכול להנדס גנטית, להדפיס במדפסת התלת מימד אקדח ואף להשפיע על תפקודי המוח של עצמו – אם הוא לא יודע לחשוב על תהליכי החשיבה של עצמו הוא יוכל לגרום נזק לעצמו ולסביבה.

"פרופ' דן אריאלי בספרו 'לא רציונלי ולא במקרה' מתאר סטיות חשיבתיות, עקרונות של אי רציונליות שהמוח שלנו פועל לפיהם. גם פרופ' דניאל כהנמן מדבר על זה בספרו 'לחשוב מהר-לחשוב לאט'. המוח שלנו בקלות עובד בצורה של שתי מערכות: המערכת הראשונה זו המחשבה הסטריאוטיפית, הפשוטה, הקלה, הלא בעייתית – 90 אחוז מהחשיבה שלנו היא כזו. ה-10 האחוז זו החשיבה לעומק של האדם על מה שהוא עושה ועל התובנות שהוא הגיע אליהן. זו צורת חשיבה לא פשוטה והרבה אנשים נסוגים ונרתעים ממנה. זו צורת החשיבה שמגיעה בסופו של דבר למסקנות הנכונות ביותר. בעולם החדש נמשיך לחשוב באופן כזה אבל אם שיטת החשיבה הפשטנית הזו תפעל גם כאשר בן אדם יעשה בחירות של עבודה, זוגיות, מסלול לימודים, אידיאולוגיה, מפלגה פוליטית וכו' – זה בעייתי כי החשיבה הסטריאוטיפית מבוססת על עבר, על ניסיון קודם. אותו אינדיבידואל יתקשה להצליח להיות מאושר בעולם החדש הזה שאנחנו נכנסים אליו. העולם החדש הזה מבוסס על גלים של תמורות ושינויים יותר ויותר גדולים ומהירים. בן אדם שכל הזמן רק יסתמך על ניסיון העבר ויתעלם ממה שקורה מולו, לא יצליח למצוא את עצמו בעולם החדש. ואני לא מדבר על המבוגרים בני ה-60 וה-70 אלא על צעירים יותר שלא מבינים מה זה הפייסבוק הזה ולא מסוגלים להתחבר אליו. מה יהיה בעוד 5 ו-10 שנים? לכן, צריך כל הזמן להתכוונן מחדש לעתיד".

בוא ניתן לזה קונקרטיות. איך אדם כיום, בשנת 2014, מכין עצמו לשנים הקרובות?

"הדבר הראשון שהוא צריך לעשות זה להיות איש העולם הגדול. זה לא להפסיק ללמוד, כל הזמן להתחדש, להתמקצע, לרכוש יכולות חדשות ולהתפתח. הדבר השני שצריך לעשות הוא לחשוב על העתיד. אין אפשרות לחזות את העתיד בצורה רצינית ומדויקת, כל הרעיונות והמחשבות הגדולים שלנו על איך יראה העתיד – אנחנו רואים הרבה אמת אבל אנחנו רואים גם המון פקשושים. יש דברים שקורים שלא חשבנו עליהם קודם. לכן, עתידנים רבים עברו לצורה חדשה של חשיבה על העתיד – באמצעות תרחישים. כלומר, לספר סיפורים על העתיד, על האפשרויות הרבות שהוא טומן עבורנו, ומתוך אלה להתחיל להבין דברים על העתיד ועל הדרכים השונות והמוזרות שהוא יכול להתקדם בהן. כאשר העתיד הזה יגיע נוכל כבר להתמודד איתו. כלומר, יהיה לנו בעצם את המודל המנטאלי שנחוץ, כך שנצליח לומר: 'זה לא כל כך מפתיע. נכון, זה קצת שונה אבל יש לנו כבר את יכולת ההכנה מראש'.

"מה שנדרש היום הוא שכל דבר בחיים, כל תמורה, כל שינוי – צריך לחשוב עליו מחדש. כן להבין מניסיון העבר אבל להפסיק לחשוב אוטומטית שכל דבר שקרה בעבר זה בדיוק מה שיקרה בעתיד, וצריך לפתח דרכי חשיבה חדשות בזמן אמת. מכיוון שזה קשה לעשות זאת בזמן אמת, יש ספרים, כמו הספר שלי 'המדריך לעתיד' וספרים של עתידנים אחרים שמנסים להקנות לאנשים את דרכי החשיבה מראש על הדרכים השונות שבהן יכול להיראות העתיד".

אז בוא נדבר על נושא מהותי בחייו של האדם, המקצוע. כבר קיימת ההבנה שיהיו מקצועות שייעלמו בקרוב ותחומי דעת ומקצועות חדשים שייוולדו בהמשך

"על פי מחקרים, 40 אחוזים מהמקצועות ייעלמו בעשורים הקרובים. יש האומרים שאף יותר. ב-200 השנים האחרונות יש האומרים ש-60 אחוז מהמקצועות נעלמו והתחלפו באחרים. הרבה פעמים האדם היום מבולבל, כי דפוסי החשיבה שלו כבר לא מתאימים לדפוסי החשיבה של שוק העבודה היום. אנחנו חיים עכשיו בעולם חדש ואנחנו נכנסים לעולם שיהיה עוד יותר חדש. מהפכת המחשוב הלביש רק בפתח, מדפסות התלת-מימד, ה'אינטרנט של הדברים' – אלו דברים שהולכים לשנות את הדרך שבה אנחנו חיים ופועלים. יהיו פחות אנשים שיתעסקו במקצועות שנותנים לנו ייעוץ ושירות. אנחנו רואים שהמקצוע שעומד להיפגע בצורה הקשה ביותר בעשורים הקרובים הוא מקצוע השירות. עדיין יישארו אנשים שיבצעו שירות אבל הם יהיו כאלה שנמצאים ברמה גבוהה מאוד ויוכלו לתת שירות אנושי שמחשב לא יוכל לתת. האנשים האלה יצטרכו לחשוב מחדש מה הם יכולים לעשות, מה היתרונות שלהם לעומת המחשב ואז לעשות את השירות שלהם ברמה הטובה ביותר".

טכנולוגיה, גבירותיי ורבותיי, טכנולוגיה

ד"ר צזנה רואה לנגד עיניו טכנולוגיות עצומות ומהפכניות, את חלקן נפגוש כבר בשנים הקרובות ואת חלקן כנראה במהלך העשורים הקרובים. מדע בדיוני, רעיונות פרועים, דימיונות הזויים – שכחו מציניות או פקפוק. כל מה שעליכם לעשות זה להפנות מבטכם קדימה ולנסות בדמיונכם, על בסיס מה שכבר מוכר לכם כיום, לראות איך שני עולמות – העולם המטא הפיזי והעולם הפיזי חוברים להם יחדיו. אם קשה לכם מסיבה כלשהי לדמיין או להאמין, ד"ר צזנה יעזור לכם.

"הרעיון שעומד מאחורי ה'אינטרנט של הדברים' הוא רעיון דתי. כך אני רואה אותו. אני רואה את זה כלהחיות את 'האל של שפינוזה' – האל שקיים בכל הדברים, הוא העולם עצמו, אין אל שיש לו קוגניציה משלו אלא האל הוא חלק מהקיום האינסופי וגם מאתנו. הרעיון של ה'אינטרנט של הדברים' הוא שלכל מכשיר, לכל חפץ, לכל דבר – יהיה חיישן שיוכל לשדר את מה שהוא מרגיש לסוג של רשת מידע עולמית עצומה. דמייני שבשולחן מסביבו אנחנו יושבים ברגע זה יהיו חיישנים שירגישו כאשר אנחנו יושבים לידו, כשאנחנו מדברים וכשאנחנו מניחים עליו את הידיים. בנעליים שלנו יהיו חיישנים שיספרו לנו כמה אנחנו הולכים. בקיר יהיו חיישנים שירגישו את טיפות הגשם. זה ישנה את כל התנהלות החיים. העולם יידע להתאים את עצמו אלינו. כיום העולם הוא טיפש, חסר מודעות, כל מה שאת רוצה שייעשה את צריכה לגרום לו להיעשות. בעולם בעל המודעות העולם יגיב לרצונות שלנו, לפעמים עוד לפני שאנחנו נדע שיש לנו את הרצונות האלה. העולם ידע איפה אנחנו נמצאים בכל רגע נתון, אם תרשה לו וגם ברוב המקרים גם אם לא תרשה לו. הוא ידע להגיד עבורך איפה אתה, ומתוך כימות וסיכום של מה עשית בשנה האחרונה הוא יוכל לדעת לאן אתה הולך בסבירות של כ-80 אחוזים. למשל, כשניסע חו"ל, בית המלון כבר יידע מראש מי אנחנו. כבר עכשיו אנחנו רואים אלגוריתמים כאלה".

כלומר, הבזבוז האנרגטי בכל צעד ושעל בחיינו יוקטן משמעותית

"בדיוק. זה מינימום של משאבים. ב'אינטרנט של דברים' החיישנים יוכלו לדעת מי נמצא בבית, מתי נוהגים להפעיל מכשירים בבית ומתי לא. כלומר, המערכת תדע בדיוק את רמת האנרגיה הנצרכת בבית. זו התייעלות עצומה. למשל, יש מדינות בהן 30 – 50 אחוז מהמים שעוברים בצנרות מתבזבזים בגלל דליפות ובעיות בצנרת. ב'אינטרנט של דברים' יש, כמו שכבר קיים בסינגפור ובריו דה ז'נרו, פעילות של חיישנים בכל צנרת, צינור וברז שמזהה דליפות ובעיות. היום אנחנו רואים את זה כבר בסמאטרפונים, שאומרים איפה אתה נמצא, שיכולים לכמת את הפעילות, שיכולים לומר אם אתה עומד/יושב וכן הלאה. ב-2012 היו 30 מיליוני חיישנים שמחוברים לרשת בעולם והמספר גדל מאז ב-30 אחוזים מדי שנה. אנחנו לא רואים את זה עוצר – החיישנים הופכים להיות יותר ויותר קטנים, יותר ויותר מקושרים ויותר ויותר חסכוניים באנרגיה ובעלויות".

המציאות הווירטואלית, או כפי שמגדיר אותה ד"ר צזנה: ה'מציאות הרבודה', תהפוך בעוד שנים מספר לחלק בלתי נפרד משגרת החיים. "אני רוצה לספר לך על חוויה שהייתה לי עם  'Lumus Glasses' של החברה הישראלית 'Lumus'. המשקפיים האלה הן לא עם מסך בקצה שדה הראייה אלא על העדשות עצמן והן אלה שמקרינות לך את המידע. התוצאה היא שאם, למשל, אני מסתכל על קיר לבן אני רואה פתאום את כל הפיד של הפייסבוק נמצא עליו ואת האנשים שולחים הערות. אני רואה את זה כחלק מהקיר הלבן, ורק אני זה שרואה את זה. אני מסתכל על קיר אחר גדול, ואני רואה סרט בתלת מימד, לפי מה שביקשתי. אני מביט על הדלת ופתאום אני רואה עליה שלטים שאומרים לי מה יש מעבר לה. כל הדברים האלה ועוד, כאשר המשקפיים הם עדיין רק בשלב האב טיפוס. בעוד שלוש-חמש שנים הם יהיו ברשות כל אחד ואחת מאיתנו.

"היום אנחנו חיים בעולם הפיזי, שכל מה שאני נוגע בו – קיים. אנחנו מתקדמים לעולם שבו הווירטואלי, הדימיוני, המטא-פיזי, הידע שמעבר למה שקיים – עומדים לשלוט. בעוד עשר שנים את תלכי ברחוב ותפגשי אותי פתאום, והמשקפיים יזהו עבורך מי אני וישימו מעל הראש שלי שלט שכתוב עליו: 'רועי צזנה, כדאי לך לדבר איתו כי אנחנו יודעים מתחומי העניין שלך בפייסבוק שהוא יכול לענות לך על שאלות'. את תראי פרסומות שמותאמות לך אינדיבידואלית, לפי תחומי העניין והמקומות בהם ביקרת. העולם הפיזי יהפוך להיות כמו בד קנבס מצויר.

"שאלתי את האנשים של ' Lumus' שלוש שאלות: 'אם אני מציב מצלמה מעבר לקיר, מסתכל על הקיר עם המשקפיים וגורם למשקפיים לשלוח אליי את מה שהיא רואה – אני אראה דרך הקיר, כלומר כאילו אין קיר?'. הם אמרו שכן, אפשר יהיה לעשות את זה. את מבינה מה זה אומר? לראות דרך קירות.

"שאלה שניה ששאלתי: 'אם אני מניח עכשיו כוס על השולחן ואני חובש את המשקפיים, האם באמצעות ההוראות הנכונות אני יכול לגרום למשקפיים להעלים את הכוס מהראייה שלי?'. הם אמרו שכן, אפשר יהיה גם לעשות את זה. כלומר, להעלים מעינינו דברים שאנחנו לא רוצים לראות או להוסיף דברים שאנחנו כן מעוניינים בהם.

"שאלה נוספת הייתה: 'מכיוון שאני נמוך ואני לא רוצה להרגיש נמוך, המשקפיים יוכלו להנמיך כל בן אדם שאני רואה ב-10- 20 אחוזים?'. גם לשאלה הזו הם ענו שעם כוח עיבוד וחישוב נכון, זה אפשרי".

כך זה נראה:

לפי מה שאתה מספר, הרעיון שנוכל להעביר חפצים באמצעות היכולות המטא פיזיות נשמע הזוי טיפה פחות

"במסגרת היחידה לחיזוי טכנולוגי וחברתי, השתתפתי בסדנה בשוויץ שנקראת: 'קלפים פרועים' – רעיונות ואירועים יוצאי דופן שקשה להאמין שיתגשמו אבל אם הם יתגשמו יהיה להם אימפקט עצום. דיברנו שם על עתידים פרועים של תחבורה. הדבר הראשון שדיבר עליו המומחה לתחבורה היה 'טלפורטציה' (העברה של עצמים ללא התערבות פיזית). כלומר, אם יש חפץ שלא מוצא חן בעיניי, אני משגר אותו למקום אחר בעולם. אפשר לראות את זה מתחיל לקרות במידה מסוימת באמצעות תחנות שבהן ניתן יהיה לסרוק חפץ על כל הרכיבים שלו, לשגר את המידע במהירות האור, להגיע לצד השני של העולם ושם מדפסת תלת מימד או ייצור מהיר ייצרו את החפץ. זה סוג של טלפורטציה, שיגור מידע".

מה באשר למכונית מעופפות?

"כדי להרים גוף מהקרקע אני צריך כמות גדולה של דלק. מכוניות כאלה כבר קיימות כמה עשרות שנים, אבל כמעט ואף אחד לא משתמש בהן בגלל כמות צריכת הדלק הנוראית ומכיוון שנדרש רישיון טייס. יכול להיות שבעוד עשרים שנים תוכלי להחליף את הטייס במחשב, אבל עדיין נצטרך כמות גדולה של דלק".

אז בוא נדבר באמת על הבעיה הכואבת – הדלק, האנרגיה שעולה לנו ביוקר רב מאוד. מה העתיד צופן לנו בעניין הזה?

"זה מסר שהייתי רוצה להעביר – המצב לא גרוע כמו שאנשים חושבים. אנשים אומרים לי שהנפט עומד להיגמר בכל רגע ולכן המחירים עולים. זו שטות מוחלטת. אמרו את זה בכל עת בחמישים השנים האחרונות. המחירים לא תלויים בכמות הנפט אלא בנסיבות גיאופוליטיות, כלומר איפה נמצא הנפט. המחירים משתנים כל הזמן, בלי קשר לכמה נפט נשאר בעולם.

"יש מגמה שמתחזקת יותר ויותר בעשרים שנים האחרונות, במיוחד בנושא של פאנלים סולריים, אבל צריך גם במגמה הזו לא להבטיח יותר מדי. אנרגיית רוח – יש גבול לכמה אפשר להפיק ממנה. אפשר להפיק אנרגיית רוח גבוהה רק במקומות מאוד מסוימים ורק בזמנים מאוד מסוימים. זה עובד מצוין במדינות הסקנדינביות והנורדיות, שם אם פתאום יש יותר מדי רוח, אז הן יכולות מהר מאוד לנתב את רשת החשמל ולהעביר את עודף האנרגיה למדינות הסובבות אותן. איך נעשה את זה כאן בישראל? נעביר עודף אנרגיה לסוריה? באשר לאנרגיית שמש, למרות שיש בה הבטחה גדולה, צריך לדעת את המגבלות שלה. פאנלים סולריים לא משיגים הרבה מאוד אנרגיה, לכן קשה להאמין שמטוס יעוף באמצעות פאנלים סולריים".

אז איך הטכנולוגיה תסייע לנו במציאת פתרון בעניין הזה?

"העולם יקר לנו כי הוא משחק 'סכום אפס'. אם אני שואב נפט במקום מסוים, אז כל שאר האנשים לא יכולים ליהנות מהנפט הזה כי אני לקחתי אותו לשימושי. זו הסיבה שהמידע הוא דבר מדהים, כי מידע הוא לא 'סכום אפס' – אני יוצר ידע ואני יכול להעביר לך אותו ואני כמעט ולא הפסדתי כלום, שנינו הרווחנו. אנחנו יכולים להפרות אחד את השניה וליצור תוצרים עוד יותר גדולים. קיים סיכוי שגם בתחום האנרגיה והמשאבים אנחנו נכנסים לתקופה נפלאה, ונדע את זה רק בעוד כעשור, להערכתי. אנחנו כנראה מתחילים לצאת ממשחק 'סכום אפס' גם בתחום הזה. זה נשמע מוזר כי כל משאב טבעי שאני משתמש בו, אחר לא יכול להשתמש בו, אבל יש מקום שבו המשאבים נמצאים ברמה בלתי מוגבלת – בחלל. אחד החומרים היקרים ביותר היום הוא 'פלטינה', יותר מזהב. למה המתכות יקרות כל כך? כשכדור הארץ נוצר, המתכות היקרות שקעו לליבה וקשה יחסית לחדור אליה. איפה ה'פלטינה' לא נדירה? בחלל. הפלטינות נמצאות על גבי אסטרואידים. אם היינו יכולים ללכוד בחלל אסטרואיד אחד שמכיל כמויות יפות של מתכות יקרות על ידי רובוטים קטנים ולגרור אותו לכדור הארץ – ההערכה שעשו לגבי כמה שווה אסטרואיד כזה היא מאות מיליארדי וטריליוני דולרים.

"יש היום שתי חברות שהוקמו לפני שנתיים ועוסקות בזה. הן מתכננות לשגר בשנתיים הקרובות את החלליות הקטנות, רובוטים זעירים, שימפו אסטרואידים בחלל ויאתרו את אלה עם כמות המתכות הטובה. לפי התחזית של האסטרו-פיזיקאים, זה אפשרי. המשמעות של זה היא שמתכות יקרות כבדות כמו זהב יאבדו מהערך שלהן. בהקשר הזה, מדברים היום על תאי דלק במכוניות. כלומר, להוסיף להם מימן ולהפוך אותם לחשמל. בשביל תאי דלק כאלה צריך שכבה עדינה של פלטינה שתשמש כקטליזטור לריאקציה הכימית. עכשיו תדמייני שבעוד עשר-עשרים שנה יש כמויות בלתי מוגבלות של פלטינה, ופתאום תאי הדלק יכולים להופיע במכוניות. אף עתידן לא יכול להגיד שתאי הדלק יהפכו להיות חלק מהסטטוס קוו. האגודה למחקר תאי דלק עצמה אמרה שבחמישים או במאה השנים הקרובות לא ברור איך תאי הדלק יוצעו לקהל הרחב. אם זה יקרה, זה מדהים. זה לצאת מהכלוב שבני האדם כלאו את עצמם בו. אם זה יתממש בעשור הקרוב? אנחנו לא יכולים לומר. הערכות הן שזה אפשרי. האם זה יתממש בחמישים השנים הקרובות? התשובה היא כן.

"נלקח בחשבון גם תסריט שלילי כי כיום חברות פרטיות מובילות את הרעיון הזה. טעות קטנה בדחיפה של המנועים שמחוברים לאסטרואיד ופתאום יש לנו בכדוה"א פצצה ענקית שיכולה להסב נזק עצום, כאשר החברה פרטית יכולה לכוון אותה לאן שהיא רוצה שהיא תיפול. הקלות הבלתי נסבלת והאסטרואיד הגדול הופכים לנשק שאפשר להשתמש בו".

"אם אתה לא מקצועי בעידן החדש, יגלו את זה מהר מאוד"

ד"ר צזנה אינו מהמדענים הצפונים בתוך מעבדות המחקר ובין מסדרונותיה הצרים של האקדמיה. נהפוך הוא, הוא נגיש לחבריו בפייסבוק, כותב בהומור ושנינות, יוצר שיתופי פעולה ומתייעץ ומתלבט וירטואלית עם ההמון. את ספרו, מן הסתם, הוציא בעזרת מיזם גיוס המונים.

"סיפור הוצאת הספר שלי משקף עד כמה תקשורת המידע משנה את החיים ואת ההתנהלות שלנו. בהתחלה, כשכתבתי את הספר הגעתי לכ-45 אלף מילים, לא ספר עבה מדי. הגעתי למנהלת שלי, שמרית טל, שעבדה איתי על הספר. היא אמרה לי שזה לא טוב מספיק וצריך יותר מזה. בעקבות זה, ערכתי ריאיונות דרך טכנולוגיות המידע עם עשרות אנשים מהארץ ומהעולם. ערכתי סקר שהופץ בין כ-20 אלף אקדמאיים ואנשי תעשייה בעולם באמצעות האינטרנט, עם שאלות כמו: 'מתי מכוניות ללא נהג ייכנסו לשימוש בכבישים, כאשר שליש מהמכוניות יהיו ללא נהג? מתי נצליח להשפיע על המוח?' בעקבות השימוש בטכנולוגיות המידע הספר קפץ ברמה.

"כשתכננתי להוציא את הספר לאור, פתחתי מיזם גיוס המונים. לא רציתי להסתמך על הוצאות לאור הגדולות, והגעתי למסקנה שאני יכול להוציא את הספר בעצמי, אבל עדיין הייתי צריך כסף. פניתי לציבור הרחב. ביקשתי בגיוס ההמונים מכל מי שהספר נשמע לו מעניין – שיתרום. מי שתרם 55 שקלים – קיבל ספר, 75 שקלים – ספר עם סימניה שהודפסה במדפסת תלת מימד, 400 שקלים – ארוחה זוגית איתי ב'סינטה בר' בחיפה, 5,000 שקלים – השם של התורם יופיע בעמוד הראשון של הספר עם תודה מיוחדת. מה שקרה הוא שברגע שפתחנו את מיזם גיוס ההמונים, תוך 24 שעות קיבלנו 25 אלף שקלים. הגענו לסכום שביקשנו. בסוף המיזם קיבלנו מעל ל-50 אלף שקלים. כלומר, זה משקף עד כמה בני האדם מתלכדים ביחד, סוג של בינה קולקטיבית, סביב משהו שנראה להם מעניין והם אומרים: 'בואו נגרום לזה לקרות ביחד'.

"אבל מה שקרה אחרי זה היה עוד יותר מדהים. בכל התהליך שיתפתי בפייסבוק את האנשים, בדקתי סקיצות לכריכה של הספר ושאלתי את האנשים את דעתם על הסקיצות. המשכתי להשתמש בחכמת ההמונים, ופתחתי תחרות לסקיצה לכריכת הספר. בתחרות הכרזתי שמי שיגיש לי את הכריזה המנצחת יקבל 500 דולר, סכום יפה ביותר. יותר מ-100 סקיצות הוגשו בתחרות, וכל הזמן ניסיתי לעודד מעצבים ישראלים להשתתף בה. פניתי לקבוצה בפייסבוק של מעצבים ישראלים והזמנתי אותם להשתתף. את יודעת מה הייתה התגובה שלהם? הם נעלבו וזעמו מכך שאני מצפה מהם להגיש סקיצות כשאולי הם לא יזכו. הם אמרו: 'אם אתה מצפה שנעשה עבודה, אנחנו מצפים שתשלם לנו על העבודה הזו'. זה אמנם נשמע מאוד הגיוני אבל זה תקף לכללים של העידן הקודם. הם גם אמרו לי שאין סיכוי לתחרות כזו וכל מי שניגש לתחרות כזו הוא מעצב גרוע או סטודנט בתחילת דרכו שעדיין לא עובד באחד ממשרדי הפרסום. אף הגדיל ואמר לי מעצב אחד: 'אתה תצא לא טוב בתחרות הזו, כי אנחנו בתור מעצבים מקצועיים מבינים מה טוב בשבילך. אם אנחנו מגישים לך סקיצה שאתה לא אוהב – אתה זה שלא מבין מה טוב לך'. התוצאה הייתה: הכריכות שקיבלתי היו ברמה אחת מעל כל דבר שהגישו לי המעצבים המקצועיים. היו שלוש כריכות סופיות שבחרנו בהן, כשמתוכן בחרנו במנצחת. מי שזכה הוא דווקא מעצב ישראלי, עודד סונסינו, שהוא זוכה 'סדרתי' בתחרויות כאלה".

למה חשוב לך לספר את הסיפור הזה?

"מספר סיבות. דבר ראשון, אם אתה לא מקצועי בעידן החדש, יגלו את זה מהר מאוד. אתה כבר לא יכול להסתתר מאחורי סלוגנים של משרדי פרסום. הכל תלוי בך. דבר שני, אם אתה לא מבין בטכנולוגיה ולא יכול למצוא עבורך את ההזדמנויות שיש בה – אתה לא קיים יותר בעידן החדש. אם אתה לא משתמש בטכנולוגיה כדי למצוא את מי שיכול לעזור לך – לא תוכל להשיג את המקסימום. דבר שלישי, כל ההחלטות לגבי הספר התקבלו עם 3,000 בני אדם שהם החברים שלי בפייסבוק. הם התלבטו, חשבו, הציעו רעיונות, העלו דברים. אני כבר לא בן אדם יצירתי בפני עצמי, אני כבר לא בן אדם חדשני בפני עצמו – אני חלק מהמארג הגדול והנפלא של האנושות שמסביבי, שאני יודע להפעיל ולרתום אותו כדי להגשים דברים יותר גדולים ממני ומעצמי".