"העם היהודי צריך להכיר בגדולת השכל שלו ולא בגדולת החומר שלו"

"אנחנו כעם לא מעריכים את עצמנו ולא מבינים את הייעוד שלנו. אנחנו נשמות מנוסות בעולם הזה מאז שהוא קיים ובאנו עם הרבה שכל", אומר זאב אבירז, מי שכתב עשרות ספרים על עולם הרוח והטכנולוגיה התיאורטית, ביניהם הספר הידוע "War Of Intelligences" ("מלחמת האינטליגנציות") ומי שתקשר את המיידעים של "תודעת העל" הנלמדים ברחבי הארץ והעולם. אבירז זה עשרות שנים מקדיש את חייו בהעברת ידע וכלים חדשים שמטרתם לסייע להתפתחות הפרט והכלל.

הריאיון הזה מזמין את קוראיו להסתכלות אחרת ובלתי קונבנציונלית על המתרחש בעולמנו בכלל ובעולמו של העם היהודי בפרט- ממימד אחר, המימד הקוסמי. המימד הקוסמי אינו גלוי לעינינו אך הוא מכיל חוקיות וסיבתיות המשפיעות באופן ישיר ועקיף על חיינו כאן, בכדור הארץ. גם למורכבותו של העם היהודי, כפי שהיא מתבטאת לאורך ההיסטוריה האנושית וכנראה תתבטא גם בעתיד, יש סיבה קוסמית והיא זו שנמצאת מאחורי הקלעים.

התיאוריה הקוסמית מספרת על קיומה של בריאה גדולה העוסקת ברמה המטאפיזית בחקר ארבעה יסודות אנרגטיים: אש, אוויר מים ואדמה. בהתייחס לפיזיקה בעולם הארצי, האש היא הכוח האלקטרו מגנטי, המים הוא הכוח הגרעיני החזק, האוויר הוא הכוח הגרעיני החלש והאדמה היא כוח הכבידה. ברמת המאפיינים האנושיים שלנו: האש היא הרצון, ההישגיות והכוח המניע, המים הוא העולם הרגשי והנפשי והכוח המחבר, האוויר הוא העולם המחשבתי-מנטאלי והאדמה היא היכולת הפיזית להוציא לפועל, לממש בחומר.

הבריאה מחולקת ל-12 זוגות של אזורי מחקר-בתי אב, הבודקים את הקוטב החיובי והקוטב השלילי של כל יסוד. באזורי המחקר המטאפיזיים האלה מתבצעת חקירה על ידי נשמות שאינן בגוף פיזי. זוהי חקירה תיאורטית הבודקת אינספור נוסחאות של חיבורי היסודות. בתוך הבריאה הגדולה הזו קיים כדור הארץ, המשמש כמעבדה פיזית יחידה ומיוחדת, המוציאה לפועל ברמה הפיזית-גשמית את אותן תיאוריות הנבדקות ברמה המטאפיזית. המילה 'מעבדה' מיוחסת לכדור הארץ משום שמדובר באזור בחירה חופשית- מרחב של ניסוי וטעיה המאפשר הסקת מסקנות בלתי תלויות.

כל נשמה בגוף פיזי, כלומר כל אדם החי בכדור הארץ, מגיע מבית אב מסוים עם נושא שעליו לחוות ולחקור כחלק מתוכנית המחקר הבריאתית הגדולה. הנושא הספציפי שכל אדם בא להתנסות בו ולחקור אותו, מתוך בחירה חופשית, הוא מה שאנחנו קוראים: הייעוד האישי. כלומר, לכל אדם, בכל גלגול, תוכנית חיים אישית אותה הוא בא לחוות, והאנרגיה הניתנת לו לצורך המחקר האישי שלו מותאמת לאותה תוכנית חיים. לא רק לאדם הבודד יש תוכנית ניסוי אישית אלא גם לקבוצות של אנשים, כגון עמים.

על פי התיאוריה הזו ייעודו של העם היהודי הוא יוצא דופן מייעודם של יתר העמים בכדור הארץ. "עם סגולה", "העם הנבחר", "אור לגויים" ועוד כהנה וכהנה ביטויים ותיאורים שניתנו לעם היהודי עוד מימי קדם הדגישו תמיד את השוני והייחוד של קבוצת נשמות שהגיעה לכדור הארץ עם משימה יוצאת דופן- להוביל חכמה, התפתחות וחדשנות על פני הכדור.

הייעוד הזה הוביל את נציגי העם היהודי ליצירת פיתוחים והמצאות מרחיקות לכת לכל אורך ההיסטוריה, לראייה מספר הרב של בעלי פרסי נובל יהודים, זאת בעוד שכמות היהודים ביחס לכלל האוכלוסייה בעולם הוא מזערי. בנוסף לכך, על רבים מהפיתוחים הטכנולוגיים מחוללי השינוי ברמה העולמית אחראים יהודים. כנאמר, המוח היהודי ממציא לנו פטנטים.

העם היהודי, כאמור, הוא העם שנבחר ברמה הקוסמית להוביל את יסוד האוויר- החכמה, ההתפתחות והחדשנות. ההובלה של החכמה פורצת הדרך הזו החלה עוד בתקופות קדומות בהן האנושות בכדור הארץ עסקה בפיתוח עולם החומר (האדמה) והרגש (המים). כאשר העולם כולו פעל באופן מסורתי, מסגרתי ורגשי, נציגי העם היהודי שהיו פזורים בתפוצות החלו לזרוע את זרעי החדשנות המחשבתית.

"אין עם יהודי בתנ"ך, אנחנו למעשה העם העברי. אנחנו שייכים ל-12 השבטים", מסביר אבירז. "השבטים היו הנציגים של 12 בתי האב השונים בבריאה. בבתי האב האלה יש הרבה נשמות אבל הבריאה לקחה רק חלק מסוים מהנשמות כדי שיהיו הנציגים של העם היהודי. אלו נשמות שהיו מסוגלות לשאת על גבן 8 קילו חכמה. כלומר, אם הבריאה החליטה להעניק להתפתחות העולם 9 קילו חכמה (יסוד האוויר) אז העם היהודי לקח 8 קילו מתוכם. למה הבריאה החליטה לתת את הכמות הזו רק לכמות מסוימת של נשמות? מפני שכדי שתכיני לך כוס תה מתוק את צריכה רק כפית אחת של סוכר. את לא צריכה שכל הכוס תהיה מלאה בסוכר. כלומר הכמות הקטנה שלקחה את החכמה הזו היא העם היהודי, העם העברי. העם העברי הוא הסירופ.

"הבריאה לקחה את כל הנשמות שהתגלגלו פה בכדור הארץ פעמים רבות והן ומכירות ויודעות טוב את כל מה שקורה בעולם הפיזי, היה להן ניסיון רב מאוד. אמרו להן שתפסקנה לרדת שוב ושוב לעשות את כל הדברים האלה ויתנו להן את התפקיד לשנות את העולם. כדי שהן תוכלנה לעשות את זאת, להמציא דברים חדשים ולהביא לכאן רעיונות ודברים שלא היו קיימים לפני כן- יצרו בהן תכנות עם הרבה שכל וחכמה".

מטרת הבריאה וכל הפועלים בתוכה, הן ברמה הקוסמית והן ברמה הארצית-הפיזית, היא התפתחות. כבני אדם למדנו איך להתנהל בעולם הפיזי, איך לבנות אותו, איך ליצור בחומר, איך לפעול בתוך מסגרות ומוסכמות, איך לפתח מערכות יחסים, משפחה, קהילות וכו'. מימי האדם הקדמון ועד היום- האנושות למדה, חקרה והשיגה התפתחות מרשימה בנושאים הללו. מ-2012, על פי הזמן הארצי, אך למעשה עוד הרבה לפני כן- החל שינוי מהותי במגמת ההתפתחות. הבריאה סיימה את נושא המחקר שעסק במים ואדמה ועברה לנושא החדש- חקר יסודות האש והאוויר.
איך זה בא לידי ביטוי אצלנו? טכנולוגיה, יזמות, חידושים וחדשנות בכל תחומי החיים, מהפכת ידע, גלובליזציה והכרת האינדיבידואל בעצמאותו ובחופש הבחירה והביטוי האישי העומדים לרשותו. השינוי הזה הוא רק בתחילת דרכו, כאן בכדור הארץ, והוא למעשה מוביל את כולנו לעולם אחר ושונה מהעולם בו הורגלנו לחיות.

בשנים האחרונות אנשי מדע רבים ואלה החוקרים את מגמות העתיד (כדוגמת, פרופ' דוד פסיג וד"ר רועי צזנה) מדווחים שזו תקופה באנושות בה קיימת התפתחות מואצת ומשמעותית שלא הייתה כדוגמתה, ושרבים מתחומי ואורחות החיים שלנו עומדים להשתנות במהותם.

אז למה בכלל היה צורך ביצירת עם יהודי שיוביל שינוי בעולם, כבר אז, בתקופותיה הקדומות של האנושות?  "העולם הזה שלנו התנהל יפה מאוד כשהיו פה יבוסים, גרגזים, בני שבט עמון, האדומים…", מסביר אבירז. "לא הייתה בעיה לכאורה אבל המקום הזה סבל מהמשכים שלא התפתחו לשום מקום. אם האדם היה רועה צאן, האבא שלו היה רועה צאן והסבא שלו היה רועה צאן. שום התפתחות לא הייתה. על מנת להצליח לבצע התפתחות היו מוכרחים להכניס לעולם שלנו משהו שלא היה קיים קודם לכן- את השכל, את החכמה, ולא את ההתמדה ואת ההמשכיות של אותו הדבר. וזה מה שעושים היום אנשי הדת בעולמנו, הם עושים את מה שהיה פעם ולא משנים ומשתנים.

"בני האדם בתקופות אלה עבדו על בסיס של התמדה, מסורת וחיבור לרגש וחומר. כל הפעילות והניסיונות של האדם הסתכמו ב'איך אני יכול לקצץ יותר צמר מכבשה' ו'איך אני יכול לגרום לזה שהעדר שלי יהיה גדול יותר'. זה חלק ממה שהבריאה הייתה צריכה לעשות ולחקור אבל לא הייתה בזה התפתחות וחכמה. כל המקום הזה היה צריך להשתנות כי נושא המחקר השתנה. כבר אז בתקופת השבטים הבריאה עשתה את השינוי, כי שינויים ברמה התיאורטית-קוסמית הם מאוד מהירים כי אין שם זמן. פה, בכדור הארץ, זה תהליכים פיזיים ואיטיים שלוקחים את זמנם. מה שהיה צריך לעשות זה להתחיל להפנות את כדור הארץ מחשיבה שמופנית למים, כלומר אותו הדבר רק יותר יפה או יותר גדול, לשכל שמופנה לאוויר- שינוי גישה לכל מה שקורה פה ברמה הפיזית. כדי לעשות את השינוי הזה היה צריך לעשות חינוך מחדש של האנשים".

נציגי העם היהודי היו בעצם פורצי הדרך הראשונים בעולם. "הבריאה כבר עברה קודם לכן את השינוי הזה ממים לאוויר, לפני שזה הגיע לכדוה"א. בכל המקומות בבריאה שעוסקים ברמה התיאורטית היו כבר את כל התיאוריות שעוסקות בהתפתחות מכיוונים חדשים, רעיונות חדשים. מאיפה יש לנו בעולם שעונים דיגיטליים? מה הוביל את המהפכה התעשייתית? איך עברו מברונזה לברזל ואחר כך מברזל לפלדה? איך שינו את המחרשות לצורות חדשות ותפעול אחר?- כל אלה ועוד התרחשו פה עקב ראש שחושב אחרת ששינה את העולם ממסורתי לחדשני. אז, כאמור, שלחו לכאן נציגים מכל מיני מקומות בבריאה, נשמות חכמות ומפותחות שכבר היה להן ניסיון פה לאורך הגלגולים ושהן היו מסוגלות לספוג שינויים, להתנתק מהמסורת. העניקו להן את התכנות החדש ואמרו להן שירדו לעולם הזה וישנו אותו בגלל שכל הבריאה עושה שינוי.

"היה ברור מלכתחילה שזה מאוד קשה לעשות את זה, זה לא פשוט. יש לנו גם דוגמאות קטנות לזה בתורה, איך ששרפו את הצלמים ואת האלילים…הם הגיעו ועשו שינוי של הקונספציות. לעבור מריבוי אלילים לאל יחיד זה שינוי קונספציה טוטאלית- זו אחדות של השכל. כשלאדם יש 12 אלילים, אחד של אוכל, אחד של פיריון וכו'- הוא לוקח את האנרגיה שלו ומחלק אותה ל-12 חלקים. כשאדם מרכז את הכל באחד- זה לא עניין דתי, זה עניין של ריכוז מחשבה בדבר אחד, ללמוד לרכז את המחשבה ולא לפרק אותה להרבה חתיכות קטנות. כדי להשיג דברים, להתקדם ולהתפתח אני צריך להיות ממוקד. כלומר אל אחד הביא למיקוד, לא לאמונה באללה או ביהוה או בישו. זה קשקוש. זה הביא לזה שאיחדנו את כוח השכל. לכן העם היהודי הגיע עם אמונה מונותיאיסטית (אמונה באל אחד)".

"הסיבה שהיו צריכים לבצע את השינוי המחשבתי דרך הדת הייתה כי הכל עבד על רגש. אי אפשר היה לקחת כיתה שלמה שעסקה בטשרניחובסקי, למחוק את טשרניחובסקי ולהכניס את איינשטיין. לקחו בצורה איטית והדרגתית והכניסו את ההיבט המחשבתי. קודם כל התחילו בצמצום המיקוד שזה חיסכון באנרגיה. מה שמשה עשה זה לתת בעולם את הכיוון של המונותאיזם. הורדת התורה הייתה כלי כדי לעזור לאנשים לרכז את המחשבה כשזה דרך השכל ולא דרך הרגש".

"אנחנו קוראים לזה דת, זו בעצם דרך חשיבה מסוימת. למה נוצר עיוות של זה? ככל שמיקדנו את המחשבות ועלינו ברמת השכל, כל אחד התחיל להבין אחרת את הדרך הזו שניתנה בהתחלה, לכן יש 70 פנים לתורה. אין בכלל דת יהודית, לא קיים דבר כזה. אנחנו פה המצאנו את המושג הזה. גם לא עם יהודי, זה העם העברי".

הנציגים של העם היהודי-עברי נבחרו מכל השבטים, כלומר מכל אזורי המחקר בבריאה, על מנת שיוכלו לדבר בכל הצורות והרמות. כל אזור מחקר בבריאה ממנו מגיעות הנשמות מבטא תדר אחר. הביטוי של זה ברמה הארצית הוא השוני בין בני האדם. למשל, נשמה בגוף פיזי המגיעה מאזור מחקר שעוסק ביסוד המים יהיה אדם רגשי, הפועל בשיתופי פעולה ובחיבורים הרמוניים עם הסביבה. לעומת זאת, נשמה המגיעה מאזור מחקר העוסק באש יהיה אדם בעל כישורים מנהיגותיים ויכולות הובלה.
"כדי שהנציגים של העם העברי, מכל השבטים, יעשו את השינוי, הם היו צריכים להתפזר בכל העולם, לדבר בכל הרמות האפשרויות. העם העברי הוא כזה שהוא לא יכול היה להיות ביחד, הוא היה צריך להתפזר. לכן, התפזרנו בתפוצות וכל הדברים היפים והחכמים שתרמנו לעולם היו כשהיינו מפוזרים בעולם. כל הפיתוחים לאורך ההיסטוריה ברחבי העולם היו על ידי נציגים של העם העברי. לכן, נאמר על העם העברי שהוא 'אור לגויים'. מה זה אור? באנו להאיר לעולם את דרך השינוי, את דרך החכמה.

"כשאנחנו, כל נציגי העם העברי, נמצאים ביחד אנחנו מפיצים ריח רע, כשאנחנו מפוזרים- אנחנו דשן. זה כמו ערימת קומפוסט. כשהיא מרוכזת ביחד היא מסריחה, כשמפזרים אותה בשדה היא תורמת לפיריון. אנחנו במקור שלנו לא צריכים להיות ביחד, לכן דאגו שנהיה בגולה. הג'וב שלנו לא היה להיות פה אלא להיות מפוזרים בעולם, כדי שהשכל שלנו יהיה מפוזר".

אז מה הוביל את נציגי העם העברי, שהיה מפוזר ברחבי העולם, להתקבץ יחד במדינה אחת, במדינת ישראל? במהלך קיומו של עם היהודי נוצרה נקודת תפנית.

אבירז: "מה שקרה הוא שברגע שהעולם התחיל להתפתח ולהחכים אז בבריאה החליטו לעשות ניסיון ולהגביר את קצב ההתפתחות- הקמת 'אוניברסיטה' אחת מרכזית של כל החכמה- מדינת ישראל. השערת המחקר בבריאה הייתה שהחכמה של האנשים שנמצאת ב'אוניברסיטה' אחת תזין אחד את השני, ויהיה לנציגי העם העברי הרבה יותר רעיונות והרבה יותר מה להוציא החוצה. כלומר, ניסו לזרז את התהליך של 'אור לגויים' על ידי איסוף הפזורה למקום אחד. הבעיה היא שאנחנו, העם היהודי, 'העם הנבחר', 'עם הספר'- לא נועד במקורו להיות ביחד. התכנות המקורי שלו הוא להיות מפוזר בעולם. כשהחליטו בבריאה לשנות את זה וליצור נקודה אחת, מדינה אחת, אי אפשר היה לשנות את התכנות הבסיסי. אז אנחנו פה, כולנו, במדינה אחת- בניסיון שלא צלח. הבריאה עושה הרבה ניסיונות, אם כי הבסיס שלה היה חכם- לחבר את כל החכמה ביחד כי ערימת זרדים קשה לשבור אך זרד אחד- קל. לא נועדנו במקור להיות לבד אלא לפעול בתוך הסביבה כי באנו לא לפתח את עצמנו אלא את העולם".

"הכוונה היא שאת התפקיד שממלא העם העברי-היהודי בעולם הזה אף אחד לא יכול להחליף. אנחנו בודדים שבאנו לעשות את העבודה. אנחנו מתרגמים את זה כך בגלל המילה 'ישכון'. אבל מה יהוה אמר? 'תבנו לי בית מקדש ואני אשכון בתוככם', הכוונה אני אמצא בתוככם, המהות שלי תהיה בתוככם".

לדברי אבירז, ברמה הארצית השואה הייתה זו שעוררה בקרב העם היהודי את הרצון להתאחד. הרצון להתאחד נוצר עקב פחד ההישרדות. "אין דבר כזה מקריות, לא ברמת הפרט ולא ברמת הכלל. אם נפשט את המושג מקריות אז מחר בבוקר לשמש לא יתחשק לזרוח. כשדברים קורים בעולמנו הם נועדים להשיג משהו. השואה באה כדי להשיג משהו. אם העם היהודי, העברי, הגיע למצב שהניסוי של הבריאה היה לאחד אותו- איך מייצרים את האיחוד הזה כשכולם היו פזורים בעולם ואין שום קשר אחד לשני? איך אפשר לקחת בעולם הארצי ולאחד אנשים?- פחד הישרדות. בעולם הארצי העדריות, הביחד נותן המון ביטחון.
"הקטסטרופה הזו הביאה את כל העם העברי להיות ביחד. אם לא הייתה שואה- לא הייתה מדינה. בבריאה מצאו את הגרמנים מתאימים לעשות את זה כי הגרמנים בנויים למלחמות עולם, השייכות של הגרמנים לאומה הגרמנית היא מאוד חזקה. היטלר הצליח לשכנע את הגרמנים כי הוא אמר להם שזה יעשה טוב לגרמניה. עוד לפני קום המדינה התחילו לעלות לכאן, לארץ ישראל, כל הציונים. למה כיוונו אותם לפה, לשטח של מדינת ישראל? כי מפה הכל התחיל. למה לא אוגנדה? כי אוגנדה לא הייתה שייכת לתחילת התהליך. לכן, בחרו בכנען".

"אסור לנו להיות עם שחי על בסיס רגשי. כל העמים הערביים הם רגשיים והם מסביבנו כדי לרמוז לנו כל הזמן שלא נפעל מהמקומות האלה. מדוע במקומות שהאסלאם נמצא בהם יש עוני, רציחות וכו'? לא כי דת האסלאם היא כזו אלא כי האנשים שמנהיגים את דת האסלאם באו ללמד אותנו ואת העולם לא להיות יותר בדת. בגלל זה אנחנו הראשונים שנתקלנו בהם כאן, במזרח התיכון.

"האש בתוכנו שהניעה אותנו להילחם על ההישרדות בשואה-היא זו שחיברה אותנו ועד היום ההישרדות היא זו שמחזיקה אותנו. זה מה שמחבר אותנו ביחד עד היום, כי אם לא ההישרדות, אנחנו נתפרק ונתפזר. האש הזו אסור לה להיכבות, והיא גם לא תיכבה לעולם. למה אנחנו לא מצליחים להגיע פה לשלום? כי אף אחד לא רוצה שלום. הערבים לא רוצים שלום מכיוון שכל עוד אנחנו נמצאים פה, אנחנו חייבים לחיות בהישרדות כי היא מאחדת אותנו. ההישרדות שלנו דורשת מהם לגרום לנו לא לחזור לדת. זה אחד נגד השני כל הזמן. כל אלה שמסביבנו נגדנו כי הם המראה שלנו- להראות לנו למה דת והדבקות בה יכולות להוביל. לנו, כעם היהודי, אסור לחיות על בסיס מימי-רגשני ודת היא כזו. לעולם לא יהיה פה שלום, אסור שיהיה שלום. אם יהיה שלום, אנחנו לא נהיה פה יותר. חביב בורגיבה, נשיא תוניסיה, היה חכם. הוא אמר פעם לנאצר: 'אתה רוצה לנצח את היהודים? תעשה איתם שלום. הם יאכלו אחד את השני'. ככל שאתה יותר נגד העם היהודי, 'כן ירבה וכן יפרוץ'".

"זה בגלל המים (הרגש) שיש לנו עקב היסטוריית הגלגולים שלנו בכדוה"א, ואין לנו את האנרגיה לפעול עם המים. זה בא לידי ביטוי בשנת 67', נתנו לנו הזדמנות לסלק מהמקום הזה את כל הגדה, את כל ירושלים המזרחית, אבל העולם הרגשי שלנו הוביל. משה דיין אמר: 'אל תברחו, לא נעשה לכם כלום'. הבריאה לא נותנת צ'אנסים. היא רואה במה העם בוחר ובהתאם לזה הנתיב מוביל הלאה כדי שהבחירה הזו תתמזג עם העתיד. כשאנחנו בחרנו בנקודה הזו להיות נחמדים ורגשיים זה הוביל אותנו לזה שהיום ההישרדות שלנו חזקה בתוכנו".

"באנו לשנות את העולם. באנו להוציא את האנשים מהמסורת, מהדברים המוכרים והבטוחים שלהם. למה שיאהבו אותנו? למה שיקבלו אותנו באהבה כשנועדנו לשנות את הסדרים הקיימים? מקנאים בחכמה שלנו. אם לא היו לנו את החכמה הזו, את יכולות הפיתוח וההמצאות ואת כוח ההישרדות שלנו- לא היינו פה. הישרדותנו בשכלנו. אנחנו לא מסוגלים להתאחד כעם. לא הצלחנו ליצור את החיבור בין השבטים, את המכנה המשותף ביניהם. אין לנו דבק שמאחד אותנו. הדבק הזה בא לידי ביטוי רק כשאנחנו בעתות משבר, לכן לא יהיה פה אף פעם שלום. הדבק הזה נוצר בשואה ועד היום הוא קיים".

ההישרדות הוא אמנם הכוח המחזיק את עם ישראל אך הוא גם הכוח השואב אליו את מרבית המשאבים. "לאורך כל הדרך הבינו בבריאה שהניסוי הזה של איחוד נציגי העם העברי הוא לא מוצלח, לכן אנחנו רואים כל הזמן את בריחת המוחות מכאן, וזה גם מה שימשיך לקרות. אנחנו במצב קטסטרופלי, בהתפוררות. כל אלה שבורחים מכאן, אין להם מה לעשות כאן יותר. כמה האמריקאים השקיעו במדינת ישראל כדי לספק את יצר ההישרדות שלה? מיליארדים על מיליארדים על מיליארדים הם השקיעו בביטחון שלנו- בטנקים, בכיפת ברזל. במה פיתחנו את העולם עם הכספים האלה שקיבלנו? תארי לעצמך שמשנת 73' האמריקאים היו אומרים: 'אנחנו רוצים את המוח שלכם. נקצה לכם שטח, כמו מדינת ישראל, 500 ק"מ אורך-50 ק"מ רוחב, בקולורדו-פינת אריזונה. במקום הכסף שאנחנו משקיעים בכם כל הזמן על הישרדות, נקים לכם בארה"ב את מדינת ישראל, בואו אלינו'. הם, האמריקאים לא היו צריכים להשקיע כסף בהישרדות שלנו, ואנחנו לא היינו צריכים להשקיע את כל האנרגיה שלנו בלשרוד אלא בלתרום ולפתח את העולם".

מקור הקושי הוא באי ההבנה של הייעוד. כשהכיוון והמטרה לא ברורים, הדרך נעשית קשה והתוצאות- אף יותר. כשהאדם אינו מחובר לייעודו ולסיבת החיים שלו על פני כדור הארץ יהיה לו קשה להגשים את עצמו ולממש את סל היכולות התומכות בהגשמה. אותה חוקיות חלה גם על קולקטיב.

"אנחנו צריכים להחליט: האם אנחנו מדינה יהודית? אז כל הערבים צריכים לעבור לצד השני. אם זו מדינה דו לאומית אז כולם ביחד אבל זו לא מדינה יהודית, אז למה שאחמד טיבי יעמוד בשירת התקווה? כשהם מתפללים במסגדים שלהם אנחנו עומדים ומתפללים איתם? אי אפשר להכריז מצד אחד על מדינת ישראל שתהיה שווה לכולם, מצד שני-מדינה יהודית, שזה ספציפי לעם העברי. זה פרדוקס. המדינה הזו הוקמה מלכתחילה בצורה לא נכונה ועד היום זה נמשך. הממשלה לא יודעת לאן היא רוצה לקחת את המדינה. ביבי אומר שתי מדינות לשני עמים אך בפועל הוא מספח".

"איך מנהיג יעשה את השינוי אם העם הוא כזה? המנהיג הוא בדמות העם".

"ישראלי זה אדם שאם הוא חי בישראל הוא יתחבר לפה וישכח את הגלות, את המסורת והמנהגים. הוא אדם שמתחיל לחשוב כמה טוב לי פה, איך אני בונה ומקדם את המקום הזה, איך אני מתפתח ומחכים".

"היינו צריכים להביא את היכולת השכלית שלנו. היכולת השכלית היא זו שצריכה להוביל אותנו ולא הרגשות הדתיים והמסורתיים. היינו צריכים להגיע לכאן לא בגלל הנוסטלגיה של הכותל אלא בגלל הייעוד. אם היינו מבינים מה הייעוד שלנו כעם העברי, היינו משנים את הדרך. אנחנו לא מבינים את זה. היינו צריכים למכור לעולם את השכל שלנו, לא לתת, למכור, אבל בפועל אנחנו לא עושים את זה כי אנחנו עסוקים בלמצוא חן בעיניי העולם. איך זה ייתכן שהעולם מוכן לוותר על ישראל בקלות רבה? אנחנו תורמים כל כך הרבה לעולם. למה זה קורה? כי את השכל שלנו ניתן בחינם גם אם יפעלו נגדנו. אנחנו עושים זאת כי אנחנו לא מעריכים את עצמנו ולא מבינים את הייעוד שלנו. אנחנו נשמות מנוסות בעולם הזה מאז שהוא קיים ובאנו עם הרבה שכל. כשלאדם יש ניסיון רב במשהו והוא הולך ועושה דבר חדש, קל לו מאוד לחזור לניסיון שלו הקודם, כי המהלך החדש דורש הרבה משאבים ומאמץ. חזרנו למים.

"העם הזה צריך להכיר בגדולת השכל שלו ולא בגדולת החומר שלו. החל מ-67' כל הכיוון של המדינה שלנו הלך לכיוון חומרני. מהרגע שהתחלנו לכבוש אדמות, נתקענו באדמה. מי שנתקע באדמה ואוהב אותה צריך הרבה חקלאות, התיישבות חקלאית וכיו"ב. מה קורה אצלנו? החקלאות מתחסלת. למה? כי אנחנו לא קשורים לאדמה בכלל. העם היהודי לא קשור בחומר ובאדמה, הוא קשור לשכל שלו. במחאה החברתית היינו צריכים למחות על כך שהכסף צריך ללכת אך ורק להשכלה, לפיתוח ולחינוך ולא לצעוק שהקוטג' יקר.

"אם אנחנו מחליטים לחיות כמדינה יהודית אז אין פה אף אחד מלבד היהודים. אם אנחנו רוצים להיות מדינה ישראל אחת לכולם- שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה אבל המדינה בחוק שלה צריכה להיות כמו בארה"ב. ארה"ב זו מדינה שהצליחה לקחת מהגרים מכל מיני מקומות ושכל מהגר יחיה שם איך שהוא רוצה אבל המדינה היא הראשונה בסדר העדיפויות. האמריקאים לא מגדירים את עצמם כנוצרים או כיהודים. הם מגדירים את עצמם כאמריקאים. אצלנו זה לא ככה, כי ברגע שמדינת ישראל היא מדינת הלכה, מדינה שנשענת על הדת היהודית, אנחנו לא יכולים להיות כמו ארה"ב. כשמגדירים את ישראל כמדינה יהודית, זאת אומרת שהיא מדינה דתית. אנחנו חיים בחוסר כיוון. למה האמריקאי פטריוט למדינה שלו? כי זה לא משנה איזה דת יש לו, הוא חי במדינה וזו המערכת הגדולה שמגנה עליו".

אז איך עושים את השינוי עליו מדבר אבירז? הדרך האפקטיבית ביותר שתמיד עמדה לרשות האזרחים לאורך ההיסטוריה האנושית היא דרך המהפכה. "בעולם הזה אף פעם לא יצרו שינויים בעזרת דיבורים. כשהמצרים רצו להוריד את מובארק, הם יצאו והדליקו את קהיר. הם קמו ועשו. ההפגנות האגרסיביות היו חלק מההתפתחות שלהם. אנחנו לא יודעים איך לעשות הפגנות ומחאות בלתי מתפשרות נגד השלטון כי אנחנו עם אווירי שעובד עם השכל, והבעיה היא שבלי אגרסיביות לא משיגים שום דבר. אנחנו לא מספיק אגרסיביים במהות שלנו. איך פועלים אווירית כדי לשנות את הדברים פה? על ידי כך שבוחרים בבחירות לממשלה הנהגות אחרות אבל אנחנו גם לא פועלים באופן הזה.

"השינוי יתחיל כשנבין מי אנחנו, למה אנחנו נמצאים פה בכלל ומה המטרה שלנו. המטרה שלנו היא לא כל הזמן להילחם בערבים. העולם שלנו היום מתחלק לאנשי רוח ואנשי חומר. אם אנשי הרוח רוצים לנצח חומר, שיירדו לחומר, ואז יקרה השינוי. מה מאלץ את אנשי החומר לשנות? כשמפרקים להם את המסגרות. מגיע מצב מסוים שהכימותרפיה לא עוזרת וצריך את הסכין כדי להסיר את הגידול הסרטני. אנחנו נמצאים היום במצב כזה שאנחנו צריכים את הסכין- לזעזע את הממסד. מה קרה במהפכה הצרפתית? הם רטנו נגד המלך עד שהם יצאו והרסו את הבסטיליה, ושם השינוי התחיל. עד שאנחנו לא נקום ונשנה את הממסד, שום דבר לא יקרה. הנקודה היא שאנחנו לא מאוחדים בתוך עצמנו. הצרפתים הצליחו להתאחד למען המטרה המשותפת. מי אצלנו יתאחד למען המטרה המשותפת? זה כמו שאומרים: 'הכלבים נובחים והשיירה עוברת'".

"זה לא נכון. בישלת משהו ובישלת אותו יותר מדי, וריח של שרוף עולה מהתבשיל. את יכולה לתקן את התבשיל? הוא נשרף. מהרגע שנכנסת בפנים, אתה כבר חלק מכל התבשיל. כלומר, מהרגע שהאנשים האלה נכנסים לכנסת, נגמר הסיפור. רק מבחוץ אפשר להשפיע ולשנות. מהפכה צריכה להתבצע מבחוץ ולא מבפנים. תארי לך שכל מובילי המהפכה הצרפתית, המלך היה מצליח להכניס אותם לארמון ולתת להם משרות. לאן זה היה מוביל?".

"קודם כל, להפריד את הדת מהמדינה. זו ההתחלה. ברגע שהדת תפסיק לשאוב אליה את כל המשאבים של המדינה, יהיה סיכוי שיתחילו להתפנות משאבים לחינוך, השכלה, דירות וכו'. ההתחרדות היא הבעיה הגדולה, כי הדת היא אנטיתזה לשכל והתפתחות. בדת לומדים ומשננים מה קרה לפני 3,000 שנה ושם נשארים. איפה ההתחדשות, החדשנות, ההתפתחות? הממשלה צריכה להבין שאנחנו חיים במדינה שצריכה חינוך והשכלה ולא במדינה שצריכה לעסוק במסורת ובתפילות. מצד אחד מכניסים לימודי מתמטיקה אך מצד שני מכניסים לימודי תושב"ע. אם לא נעשה שינוי ומהר, מה שיקרה פה הוא שתהיה פה מדינה דו לאומית, ואז כל אלה שירצו להתפתח בחיים שלהם יקומו ויילכו מכאן ומי שיישאר כאן אלו מנשקי האבנים- אלה שמנשקים את אל אקצה ואלה שמנשקים את הכותל".