חיי מדף ארוכים

חידה אחת מטרידה אותי ללא הפסקה: מתי, לעזאזל, אבל בדיוק מתי מתרחש "אחרי החגים"?

כבר מזמן איבדתי את התמימות וכשאינסטלטור אומר לי בקול עמוק ובוטח: "אם ירצה השם… ו'אחרי החגים'" – אני יודעת שזה מסע בזמן ורק נס גדול יביא אותו חזרה אל הצינור המפוצץ או האסלה הדולפת הזועקים "הצילו".

כבר בהתחלה היו לי סימנים מבשרי רעות. הדוקטור לצינורות דוחף אותי למקלחת ושואל: "גברת, תראי באיזה מצב את מחזיקה את הצנרת שלך?" – זו שאלה רטורית שאין לי בדיוק עליה תשובה, ואז הוא תוקע מסמר אחרון בארון ושואל בחיוך ממזרי: "איך את רוצה את האינטרפוץ  שלך, 4 דרך או 3 דרך? שניים וחצי צול מספיק לך?".

הבנתם? – אני לא!

בכל אמנון שלי אשם. הוא לעולם לא יאמר לי לא. תמיד יאמר: "בטח מותק, אין בעיה", אבל אף פעם אינו אומר באיזו שנה או באיזה עידן הוא הולך להשלים את המשימה. זו טקטיקה ממזרית שמותירה את האשה חסרת אמצעי שכנוע, והמשימה עפה עם הזמן באוויר…פה יש לי גילוי נאות: פעם, כשהייתי רואה את אמנון רציתי לקרוע ממנו את הבגדים, היום אני רואה רשימת מטלות מהלכת: עוד לא כיסח את הדשא, עוד לא צבע את המטבח, עוד לא סידר את המחסן…והרשימה כיד המלך. כלומר, המלכה.

לאחרונה חלום קטן מילא את חיי – מדף במקלחת. מין מדף דקורטיבי כזה ששמים עליו סלסלת קש אחת עם מגבות קטנות, כשביניהן פרחי שושן קטנים מיובשים ומבושמים, וסלסלת קש שנייה אליה משליך האורח מגבת לאחר שניגב את ידיו.

"אהה", אמרתי בליבי, "העיקר הפרזנטציה. מי שייכנס למקלחת שלי ויראה את הסלסילות יאמר לעצמו: "אין עליה! בלבוסטה למופת!".

יש רגעים בחיים שאתה יודע שהם נועדו להגשמת חלומות, במיוחד חלום אלגנטי כמו המדף במקלחת. הרגע הזה נקרא "ערב חג".

כאן עשיתי את הטעות של חיי והזמנתי את כולם. זה נכון שבמטבח אני לא משהו, ואוכל חם אצלי זה טוסט, אבל בערב החג הזה החלטתי שגם אני יכולה,  העיקר זה הביחד.

ברגע שהזמנתי, כולם הודיעו: "באים", כי סוף סוף נמצא הפראייר.

נכנסתי לתפקיד עקרת הבית המצטיינת והפכתי את הבית: צחצחתי, טיפסתי, שפשפתי, מחקתי, קניתי, הקפאתי, חתכתי, טיגנתי, שימנתי, אפיתי, זרקתי ושוב קניתי… ושוב שרפתי… ושוב שפשפתי…הכל  היה מוכן, מלבד דבר קטן אחד – המדף במקלחת.

פה נכנס אמנונצ'ו שלי לתמונה. הפעם החלטתי שאני מתעקשת ולחשתי בארס: "מדף למקלחת!".

"אין בעיה, שתי דקות עבודה", הכריז אמנון, "לכי ל'איקאה', בחרי מדף, סלסילות, מגבות ופרחי שושן. תוך שתי דקות הכול תלוי". רצתי ל'איקאה', רכשתי את כל מה שצריך וכל מה שרציתי והנחתי במסדרון, כדי שבכל פעם שיעבור הגבר שלי במקום זה יזכיר לו משהו.

שמייח בחג

 הגיע הרגע. הבית היה נקי ומצוחצח ואני לגמרי מוכנה, חוץ מקציצות הפראסה שעדיין עמדתי וטיגנתי במרץ. מדי פעם אני חולמת שהנה עוד כמה שעות אני אתקלח, אתבשם, אלבש את השמלה השחורה הקטנה ואעמוד בפתח מחייכת לקראת האורחים, וכולם ייכנסו למקלחת שלי ויאמרו: "ואהווווווו….".

 ניגשתי אליו, אל אביר חלומותיי, בשקט, בעודו משחק במחשב, ואמרתי בקול מאיים: "עת המדף הגיעה".

 "את צודקת", הוא אמר בלית ברירה, לקח סולם, עלה לבוידעם, הוריד את קופסת המקדחה שקיבל בתחנת הדלק אחרי שאסף 5,000 נקודות, פתח את תיבת האוצר ואמר: "בילהוש, יש פה סוללה נטענת – אני צריך 48 שעות".

 "מ-ד-ף!" – יצאה מתוכי זעקה רמה.

 מהתהודה אמנון ברח החוצה וחזר עם מקדחה ששאל מהשכנים, מקדחה כזו שיכולה לחדור שיריון.(כשרואים מקדחה כזו בידיים של הגבר שלך אי אפשר לומר שהגודל לא קובע…).

 נכנס הגבר שלי בגאווה למקלחת והתחיל לחפור.לפתע נשמעה מכיוון המקלחת קללה ואחריה קול מים זורמים – "הירקון" התחיל לזרום לסלון שלי. כל השטיחים והרהיטים התכסו במים ואמנון צורח: "סגרי את השיבר ותקראי לאינסטלטור!". השיבר? איפה השיבר? אינסטלטור? איפה האינסטלטור?".

 האינסטלטור שלנו אמר שהיה שמח לעזור לנו אבל הוא נמצא בטורקיה, והשני שהגענו אליו דרך דפי זהב אמר: "גברת, מי זה עובד בחגים? זה גם יעלה לך מחיר של חג…".

 כשהד"ר לצינורות הגיע הוא החל לפרק את כל החרסינה והרצפה וסידר את האריחים יפה במסדרון. אחר כך תיקן את התקלה, נתן באמנון מבט מאיים ואמר: "אני אחזור אחרי החגים. הקירות צריכים להתייבש לפני שאנחנו מחזירים את הבלטות למקום".

 אצל בעלי המקצוע בישראל לחגי ישראל אין באמת סוף, כי ברגע שהעוגיות הקטנות של פסח עם הבוטנים נעלמות מן המדפים מתחילים המנגלים של יום העצמאות, ומיד לאחר מכן ליטראות של גבינה לעוגות הקצפת והשמנת של שבועות. בקיצור: הלך עליי.

 כך, מצאתי את עצמי עומדת בחג, בכניסה ליד החרסינות השבורות, בלי מדף ובלי מקלחת.

 כשבתי היפה נכנסה עם העוגה ועם הבושם, היא הביטה בתימהון שמאלה וימינה והפצירה: "אמא, למה לא אמרת שאתם שוב משפצים? היינו עושים את החג אצלי". "גליה מותק", השבתי, "read my lips – זו הפעם האחרונה בהחלט שזה אצלנו".

 נחשו מה שלום המדף? עדיין שוכב לתומו במחסן. ובמקלחת? – ערבוביה של חרסינות בצבעים ובמרקמים שונים כי לא הצלחנו למצוא בדיוק מה שהיה קודם לכן.