שנות ה-60. הימים הם נעלי 'גולדה' חומות ושירת "התקווה" בלב. היא מסיימת קורס קצינות ומוצבת בבסיס מרוחק במדבר, מכווננת ומורעלת

זהו יישוב שתושביו פועלים להתפתחות, יוזמה ויצירתיות. הוא אינו מחזיק במחלקת רווחה וסעד כי אין צורך בה. הילדים, הצעירים

תמיר ללוז (38) היה ילד ונער שבעט בכל מסגרת קונבנציונלית אפשרית, התקשה ללמוד בבית הספר והיה עסוק בלחפש תשובות כנות

לאחר שבנה מסגרת פנימית מול המסגרת החיצונית בה הוא לומד כדאי שהילד יעצור מדי פעם ויברר מה הוא השיג

אם פעם חשבו שה"ילד הפנימי" שבנו מהווה ביטוי של הנפש והרגש, היום מבינים שהוא ביטוי לנשמה. כשהנפש חווה סיטואציה

העלילה הזו מורכבת משלוש סצנות אותנטיות ולא מבוימות, ובה שתי כוכבות ראשיות: האחת, ממשפחת הפצצות והשניה, ממשפחת הדלועיים. זו

אייל פרץ פגש בה. אוקראינית במוצאה, גבוהה, יפהפיה, עיניה כחולות וגזרתה מושלמת. אך היופי החיצוני מנוגד לכיעור הפנימי אותו

יום בהיר אחד מודיעים לך שזכית בפיס במאות אלפי שקלים ובמקום לשמוח אתה עסוק בלשאול למה לא זכית ביותר. כך

זה מתחיל במלקולם גלדוול שחקר את השפעת ההורים על שני ילדים גאונים בעלי אותו פוטנציאל. זה ממשיך בלהבין איך

היום אני לא צריכה ממנו שום דבר, אבל כשהילדים היו קטנים רציתי שמישהו יציל אותי. שלושה ילדים, שיעורים, מבחנים, כינים,

מי שמפחד לצאת לחופשי, חושש מהקושי הטמון בלבד ומתקשה להתנתק מכבלי המסגרת: א. הוא אנושי. ב. כדאי שיקרא את המאמר

אייל פרץ החליט הפעם לא להרבות במילים ולגשת ישר לעניין, והעניין הוא בין חלום למציאות. הוא חולם, לא חולם,