איך שכסף מתגלגל לו

בנק ישראל מדפיס כמות כסף ראשונית במערכת (בהדפסה על נייר או כרשומה במחשב). את הכסף, הבנק המרכזי מלווה לבנקים מסחריים וגובה את ריבית בנק ישראל שנקבעת על ידי הנגיד ומעודכנת מפעם לפעם. נכון להיום היא עומדת על 3 אחוז לשנה. הבנקים המסחריים (פועלים, לאומי וכיו"ב) מלווים את הכסף הזה בריבית גבוהה יותר ללקוחותיהם המבקשים הלוואות.

במקרה שהמשבר הפיננסי יילך ויחמיר בעקבות המגמות המתרחשות בעולם, ניתן יהיה להניח שבנק ישראל ילווה לבנקים עוד כספים בכדי שאלו יוכלו להמשיך ולהתקיים. הבעיה היא שהלוואת כסף היא בעצם הדפסת כסף, וברגע שהבנק המסחרי מלווה כסף הוא גם יוצר כסף חדש במערכת.

נדגים את העניין: נניח שבנק ישראל מלווה 10,000 שקלים לבנק הפועלים, והאחרון יכול להלוות 90% מסכום זה. כעת, נניח שלקוח אחד, שרוצה לקנות מערכת קולנוע ביתית לסלון, מבקש לצורך כך הלוואה בסך של 9,000 שקלים. הלקוח קונה באמצעות ההלוואה את מערכת הקולנוע הביתית הנחשקת. בעל החנות מפקיד בחשבונו בבנק לאומי את אותם 9,000 שקלים שקיבל עבור המערכת שמכר. עכשיו גם בנק לאומי יכול להלוות 90% מ-9,000 השקלים שהופקדו אצלו על ידי בעל החנות.

תהליך זה ימשיך עד שבסופו של דבר המערכת הבנקאית תיצור כ-100 אלף שקלים שלא היו עד כה במערכת מאותם 10,000 שקלים שהופקדו בבנק הפועלים על ידי בנק ישראל בתחילת התהליך.

המשמעות היא שכל הכסף שקיים מקורו בחוב, כלומר על כל שקל שאתם מחזיקים בבנק או בארנק יש שקל שמישהו אחר חייב לבנק.

חלק גדול מהכסף הולך למשכנתאות ומנפח לנו את מחירי הדירות. חלק אחר הולך למספר קטן של אנשים, המכונים " טייקונים", דבר שמערער את היציבות של המערכת כולה.

לכל שקל חוב יש ריבית של 5% בממוצע. כלומר, באופן גס ניתן לומר שכמות הכסף צריכה לגדול כל שנה ב-5% כדי שיהיה מספיק כסף במערכת על מנת לכסות גם את הריבית שהתווספה. אם כמות הכסף לא תצמח בקצב הזה ללווים, לא יהיה מספיק כסף להחזיר את הריבית והמשק ייכנס לגל של פשיטות רגל.

בפועל, המשק אינו גדל ב-5% כל שנה, לפיכך כמות הכסף גדלה מהר יותר מאשר התוצר במשק. התוצאה היא שאנו מאבדים את ערך הכסף. משום שכמות הכסף גדלה, הכסף יסיים את חייו באיזושהיא נקודה ב"היפר אינפלציה".

למשל, בשנת 83, האינפלציה הגיע לכ-400% וגרמה לאנשים לאבד את כל חסכונותיהם בשנה אחת. בכדי לקבל פרופורציות: שקל חדש היה שווה 10,000 לירות ישראליות ו-0.66 דולר. כלומר, מבחינת המערכת נמחקו כל החובות והחסכונות של האזרחים. למעשה זה סוג של אתחול.

להטיל מטבע

145 משברים בנקאיים, 208 משברים מוניטריים (אינפלציה גבוהה) ו-72 משברי חובות ממשלתיים – כל אלה התחוללו בעולם רק ב-40 שנים האחרונות. כבר ברור למדי שהמערכת הנוכחית אינה יציבה, ולא משנה איזו רגולציה תטיל מערכת הבנקאות – יהיו קריסות נוספות. זאת ודאות פיסיקלית, כמו כוח הכבידה.

הבנקים המרכזיים קיימים כדי לשמר את המערכת כמות שהיא, לא כדי לשפר אותה. המערכת שבורה, מקולקלת ומועדת לקריסות חוזרות ונשנות. בנוסף, הבנקים המרכזיים הם מונופול שלעולם לא יאפשר רפורמה במערכת העולמית. אם משהו רע קורה לבנקים – הכל נעצר. לפיכך, אנחנו צריכים כל הזמן להציל את הבנקים האלה, כי אם לא נעשה זאת הכל ייפסק.

כלכלת ישראל הלכה בעקבות הזוהר של הכלכלה האמריקאית בשנותיה הטובות. בעקבות המשבר האחרון ניתן להסיק לגבי כלכלת ישראל שלא לעולם חוסן, וכפי שנגיד בנק ישראל התבטא לאחרונה: "אם לא נזהר, המשבר עלול להגיע גם לכאן", ולכן על כל אחד מאיתנו להתכונן בהתאם.

מה הפתרון?

הפתרון נעוץ במעבר ממערכת מוניטרית של מטבע אחד למדינה אחת, למערכת של ריבוי מטבעות המשמשים למטרות שונות. לשם כך, הכלכלן ברנדר ליטאר ,יזם ומקדם בשנים האחרונות את רעיון המטבע הגלובלי "טרה" (Terra), "מטבע משלים", שיתבסס לדבריו על סל של 9 – 12 סחורות חשובות. הוא לא יהיה שייך לאף מדינה ויהיה יציב יותר ותנודתי פחות מהמטבעות הלאומיים. המטבע מגובה ב-100% על ידי סל של סחורות מרכזיות כמו חיטה ונפט, וניתן להמרה. הוא יעמוד בפני זעזועים של המערכת הגלובלית, וישרוד גם אם מערכת המטבע כולה תקרוס. התנודתיות שלו תהא בשיעור של רבע מהתנודתיות של המטבעות הלאומיים, ומשום שהוא עצמאי ממדינות או מטבעות לאומיים – הוא יוכל להמשיך לפעול גם אם הדולר יקרוס.

 

*האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ\שיווק השקעות ואינו משמש כתחליף לשירות זה שמתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. האמור אינו תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת ניירות ערך.