בקרוב: מסיבת התה של ישראל

על השידה שלצד מיטתה, לא היה מונח שום מכתב שיכול היה להעיד על נסיבות המוות. למרות מחלותיה הרבות, היא לא נטלה שום תרופות. זה שנים רבות היה ניכר בה שכוחה תש, שהיא מהלכת במרחב פזורת דעת, ושצלילותה עזבה אותה זה מכבר. הגברת הגדולה של הזירה הציבורית הפכה למפלצת חסרת חן ותועלת. מלחכי פנכה לרוב אצו רצו בניסיון להחזיקה בחיים ולתחזק את המרשעת, מתוך כוונה לרשת אותה לאחר מותה. בטפשותם, שבויים באשליית הקסם, הם סברו שנכסיה ישרדו את מותה.

פרנצ'סקה היה שמה. היא נולדה בניכר ועלתה ארצה לפני קום המדינה. בתחילה הניעו אותה האידאלים והיא ראתה למרחוק את הקריירה שלה, כמי שנושאת בנטל הפיכת העולם למקום טוב יותר. עם השנים, היא החלה להתחכך באנשי ונשות ההון וקשרה קשרים חברתיים עם המעמד העליון, עד שהסיאוב היה שמה האמצעי, והזנות הפכה למקצועה העיקרי.

האידיאלים שלה נשארו עומדים על תילם כבנייני רפאים. מולם, הלכו ונבנו, בקצב מואץ, ערי סדום ועמורה של שחיתות כזו שידה בכל ויד כל בה. פירמידות של הון ושלטון החלו להעכיר את נוף הארץ, מקצה הארץ ועד קציה. מעיינות המים נמכרו, ימת המלח הגדולה בדרום נמסרה לשודדים, נכסי האוצר הגדול של הגז הובטחו לזרים בעסקאות במחשכים, והעלמה פרנצ'סקה הפכה למדאם, כוכבת שירו של אריק אינשטיין: "פרנצ'סקה פוליטיקה".

פרנצ'סקה הלכה ואיש לא יקום דמה.

מסיבת התה של בוסטון

אנו במרחק של חצי שנה בדיוק מיום השנה 240 של "מסיבת התה של בוסטון". תושבי הקולוניות של אנגליה מרדו אז נגד חוקי המיסוי של בית המלוכה הבריטי, והשליכו לים את ארגזי התה. כמעט 3 שנים מאוחר יותר, הכריזו מדינות ארצות הברית של אמריקה על עצמאותן וביטלו את התלות שלהן עם אנגליה. האצולה האנגלית הייתה מזועזעת, השוק הבריטי ספג מכה אנושה, העולם הפוליטי היטלטל מעצם האובדן. המלפפונים היכו את הגנן.

האמריקנים לא הגו את רעיון העצמאות בעצמם. המודל שהיה הבסיס לכך התרחש באנגליה כ- 120 שנים קודם לכן, ונודע בשם "המהפכה המהוללת". מבלי להעמיק בהיסטוריה יתר על הנדרש, זו הייתה העת שבה הציבור הפסיק את הנוהג של מלוכה שעוצמתה עולה על כוחו של הפרלמנט.

המסר של המהפכה הצרפתית, ובעקבותיה של המהפכה האנגלית: הציבור הוא הריבון, ומה שאינו משרת את טובת הציבור דינו ללכת. לאחר מכן אלה היו זרעיו של המרד האמריקני הקרוי "מסיבת התה".

"מסיבת התה" לא הייתה תחילתו של תהליך "חברתי/סוציאלי", אלא נטילת הרסן על רמות המס מן הגובים אל המשלמים. מי שכרעו תחת נטל המס הפכו למי שגבו אותו בעצמם, לטובתם, לעצמם, לתועלתם.

התודעה שהניעה תהליך שנועד להפסיק את העושק (של האמריקנים בידי הבריטים) התחילה תהליך חליפי, תהליך של יצירת מעמד עושק חדש (האמריקנים-אירופאים החלו לעשוק את המעמד הנמוך, הכושים והאינדיאנים, וכמובן את האירופאים הנחשלים והבורים שבתחתית הסולם החברתי).

מה אנו למדים מכל זה?

השיעור העיקרי הוא: הקרב של שחרור מעושק הוא קרב של תודעה ולא של אמצעים. מי שנלחם בעושק סופו להפוך לעושק בעצמו, אם לא יעבור תהליך תודעתי שתמציתו היא: העושק משחית.

כאן ניטש ויכוח עקרוני בין מי שחיים תחת עול העושק הנוכחי ורוצים להפוך לעושקים בעצמם לבין מתנגדי העושק באשר הוא. צחוק הגורל הוא כי אלה הסובלים יותר מן העושק, חפצים דווקא להפוך לעושקים בעצמם.

אבל נניח להיסטוריה לעת עתה ונחזור למציאות חיינו כיום…

מסיבת התה של פרנצ'סקה פוליטיקה

פרנצ'סקה פוליטיקה הישראלית מתה. מותה הוא תוצאה ישירה של: התמכרות תאוותנית ורעבתנית לעושק, שחיתות, סיאוב, ביזה, שוד וגזל רכושם של אזרחי ישראל; הרס התודעה על ידי עידוד הבורות; חיסול כל מנגנוני "הפרדת הרשויות"; סילוק עקרונות הדמוקרטיה וחופש המידע; הכנסת גרורות לתוך מערכות הצדק והמשפט וחיסול תפקידה של הרשות המחוקקת שהפכה לפרוטוז'ה נאנסת בידי הרשות המבצעת.

לראשונה, מאז נוסדה המדינה, אדם אחד חולש על הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת, ועושה מאמצים להכפיף גם את הרשות השופטת תחת מרותו. פרנצ'סקה מתה משום שחנקה את זכותה להתקיים במו ידיה.

גם כלב השמירה של הדמוקרטיה נדם. הוא נמכר כשומר הסף של פירמידת ההון-שלטון. פרנצ'סקה הובילה את ישראל למקום של כבוד בסוף רשימת המדינות המפותחות מבחינה כלכלית, והעתיקה את כתובתה של מדינה שלמה ליבשת השחיתות של דרום-אמריקה.

השמרנים ניצחו את הליברלים באמצעות מונחים שקריים: לשוד הגז נתנו את התואר "יצוא", לראשי משפחות הפשע נתנו את התואר "הקהילה העסקית", למשרתי הציבור שערקו כמו פרנצ'סקה שלנו אל מסדרונות ההון נתנו את הכינוי "ממשלה", לנבחרי הציבור שהיו אמורים לשמור על הממשלה נתנו את הכינוי "חברי-כנסת", לכוחות המזויינים המאבטחים את כל אלה נתנו את הכינוי "משטרה", ולמי שמכשיר את כל השרצים ומסלק את האזרחים העותרים מעל פניו נתנו את הכינוי "בית המשפט".

פרנצ'סקה הלכה ואיש לא יקום דמה.

מסיבות התה בעולם

באיראן נבחר מנהיג מתון. במצרים התחלף השלטון והמצרים ממשיכים להפגין. האופוזיציה החילונית לא מוותרת לשלטון של מורסי והאחים המוסלמים.

בסוריה נמשכת מלחמה עקובה מדם עם למעלה מ- 120,000 הרוגים כבר שנתיים. בירדן מעביר המלך כספים מצד לצד, ורובם בכלל באים מארה"ב, העושה הכל כדי למנוע מממלכת ירדן את גורלם של השכנים.

בטורקיה המוחים מנהלים קרב ראוי להערכה לפי כל מדד. ארדואן, זגזג כמו ביבי בין דת ולאום, וכמו ביבי ניסה בכל רגע לגרום לטורקים לשכוח את הצרות מבית באמצעות זקפה לאומית.

בברזיל צעדו מיליון אזרחים במחאה על מחירי התחבורה הציבורית, והממשל התקפל מיד.

ברחבי העולם נמשכים המאבקים החברתיים מדי יום ביומו. באירופה, באפריקה, באסיה ובכל פינה על פני הכדור, הציבור ממשיך להניע תהליכים שיובילו את כל הפרנצ'סקות לשכב זו לצד זו, ומעליהן תתנוסס אותה המילה: "טפו".

מסיבת התה של ישראל

מסיבת התה של ישראל רוחשת מתחת לפני השטח. בכל המדינות שבהן הדיקטטורה היא הצהרה, מסיבת התה כבר החלה מזמן. בישראל, המחזמר "דמוקרטיה" מעכב את המסיבה האמיתית, אבל היא בשלבי התהוות…

טועה מי שמאמין שהציבור הישראלי מטומטם. ציבור שהשיג במשך 60 שנים את מה שלא נעשה מעולם בהיסטוריה האנושית, אינו ציבור מטומטם.

התקווה הגדולה של המחאה החברתית התכנסה לתוך מצג-שווא של שתי מפלגות שרצו תחת הסיסמה "פוליטיקה חדשה". יאיר לפיד בתפקיד הארנביב, הארנב של עליזה בארץ הפלאות.

משום מה הארנביב הישראלי מבטיח דווקא ש"יש עתיד" ועדיין אצה לו הדרך לרשת את המלך ביבי מהר ככל האפשר. ארנביב ממהר בדרכו להספיק לרשת את פרנצ'סקה, כדי לרשת את הזכות להפוך לראש הבא בתור של פירמידת העושק הישראלית. לפיד כבר הצהיר שיש דרך אחרת, סוציאליסטית, אבל הדרך ההיא הפסידה בבחירות. "אני לא סוציאליסט", אמר ולא הוסיף, כמי שאינו מבין שסוציאליסט הוא המינוח הלועזי למילה "חברתי".

כדאי לזכור: לא העושק הוא שהרג את פרנצ'סקה אלא תודעת העושק. הפוליטיקה של פרנצ'סקה מתמוטטת בכל העולם, ועמים קמים על עושקיהם מבית ומחוץ, ומשנים את הכללים. מסיבת התה האמיתית של אזרחי ישראל עומדת להתרחש ממש ברגעים הקרובים.