בתעודת בגרות אין סעיף חינוך, בחיים זה הסעיף הראשון

זה המאמר החמישי בסדרה העוסקת ביצירת מסגרת פנימית שמטרתה יצירת חוסן. זהו חוסן להתמודד עם כל מיני מסגרות שיש בעולם כמו בית ספר, מקום עבודה, צבא. אנחנו מחפשים את הדרך ללמד את הילדים להבין את חשיבותן של מסגרות בלי להיות מובלים כך סתם, בלי לריב עם כל העולם ולנער גדרות כשלא באמת צריך. החוסן הזה מאפשר לילד לגדול להיות מי שהוא צריך להיות על פי טבעו ולמצוא את האיזון הבריא בין חופש וחלומות למסגרת ומציאות.

אז מה היה לנו עד עכשיו? תרגיל בהבנת נחיצותן של מסגרות והסיבה לקיומן, תרגיל בהיכרות עם המקומות בהם פועל הילד ובהבנת דרך השימוש במקומות קטנים – מיכלים – המקומות בהם נמצאים החפצים שלו ,ואיך לנהל אותם לטובת מה שהוא רוצה וצריך לעשות. הפעם, אני מגיעה לליבת הסיפור: בני-אדם והקשרים ביניהם. היצורים האלה שבסיפורים נקראים – דמויות.

אותו פוטנציאל – תוצאות שונות

בספרו "Outliers", שהוא אחד הספרים המרתקים שקראתי לאחורנה, מנסה מלקולם גלדוול לפענח את סיפור ההצלחה. שלא כמו מרבית הספרים בנושא, הוא לא מוכר לנו 'מתכון' אלא מנסה להבין, בעיקר מתוך התבוננות רחבת-היקף.

באחד הפרקים בספר הוא מתייחס לתפקידם של הורים בהצלחה של ילדיהם דרך ההתמודדות שלהם עם מסגרות והאנשים המאיישים אותן. אחד הסיפורים מתייחס להצלחה או חוסר ההצלחה של גאונים. הוא נותן שם את שתי הדוגמאות שהניעו אותו להמשיך לחקור: שני גאונים, האחד שלא מיצה את הפוטנציאל המלא שלו וחי בחווה מרוחקת בתחושת מרירות בולטת; השני שהגיע לעמדה שלא בטוח שהיה ראוי לה מצד אישיותו, שהצליח לצאת מכל הסתבכות שאחר היה נוחת לכבודה בכלא, וזכה בתהילת עולם.

האינטליגנציה האנליטית של שניהם הייתה דומה, הרקע הסוציו-אקונומי שונה מאוד ובעיקר האינטליגנציה הפרקטית. אחד לא ידע להסתדר עם מסגרות ואנשים, השני ידע בדיוק איך לעשות זאת ושניהם למדו זאת דרך תפקוד ההורים.

משהו על סוציו-אקונומי

גלדוול מספר שם על מחקר שתוצאותיו מצביעות על הקשר הסוציו-אקונומי. עם זאת, כיום, אפשר לקחת את התובנות למקום חדש. הקשר הסוציו-אקונומי קיים אך כבר אינו הדוק כבעבר.

לטובת שינוי, אני מציעה להחזיק את העיניים על מה שאפשר לעשות עם התובנות האלה ולנער ככל שניתן את החיבור בין כסף ומעמד הנשען על כסף ליכולת להיות ילד או מבוגר שיודע לנהל לעצמו את העניינים, לבוא בין אנשים, לדבר כשצריך ולדבר כמו שצריך; להתבונן על עצמו כמישהו שיש לו כוונה להגיע לאיזשהו מקום, לתכנן מהלכים ולזוז קדימה.

לכן, מכאן והלאה אני משמיטה את הקשר בין הסוציו לאקונומי. לא רק בגלל שמתחשק לי אלא בגלל שכולנו רואים כל יום דוגמאות המוכיחות שהקשר הזה לא הופך ילדי עשירים למוצלחים וילדי עניים ללוזרים. ממש ממש לא.

מה פילוסופיית ההורות שלכם?

זו שאלה גדולה. יש שני קצוות. האחד – הילד יגדל, יהיה בסדר, הוא יסתדר, כמה שיסתדר. בן כה וכה העולם והחיים כבר יכתיבו חלק מהדרך שלו, מה לעשות.

השני – הילד יגדל, אבל כדי שיהיה בסדר והוא יסתדר אני צריך לחנך אותו, להגיד לו מה לעשות, לבדוק שהוא עושה את זה וכל הזמן להשגיח.

מסתבר ששני הקצוות האלה לא מובילים להצלחה; האחד חסר כיוון, השני נוקשה וכובל. יש עוד אפשרויות בטווח שבין השתיים הללו וגלדוול מצא שפילוסופיית ההורות המאוזנת היא זו המתבוננת על הילד ואומרת – הילד יגדל. כדי שיהיה בסדר והוא יסתדר צריך לטפח אותו מתוך תכנון.

מה עושים ההורים מהקבוצה השלישית? הם מלמדים את הילד איך לעשות דרכו בתוך מסגרות ובין אנשים. איך? הנה שני ההיבטים שהם לוקחים בחשבון ומכניסים ליומיום שלהם ושל הילד לאורך כל שנות גידולו:

הם מתעניינים במה שקורה בבית הספר ובשאר המסגרות כדי ללמד את הילד להיות פרו-אקטיבי – לא רק מצד ההישגים והבעיות אלא גם ובעיקר מצד מערכות היחסים והשימוש במסגרת. הם שואלים איך היה, מה קרה, מה אמרה המורה, מה אמר הילד. הם שואלים לדעתו על הדרך בה פעל, אם השתמש בכל האפשרויות הקיימות, אם הוא יודע מה הן.

הם מלמדים אותו דרך שיחה ודוגמה אישית איך להציג את עצמו, לשוחח, איך לנהל משא ומתן, להטיל ספק באוטוריטה ואיך ומה צריך לבדוק אם הוא חושב שמבוגר טועה – לפני שהוא בא בטענות. הם מלמדים אותו איך לגבש את הטיעונים שלו, מה טפל ומה עיקר, מתי כדאי לערער ומתי אין טעם; מתי ללכת עם המסגרת ומתי לאתגר אותה – מתוך חשיבה והבנה של התמונה שהוא יכול כבר להבין. הם עוזרים לו לגבש אינטליגנציה פרקטית.

הם מתבוננים על מה שהילד אוהב לעשות וטוב בו כעניין רציני ולא רק כתחביב נחמד, כישרון או נטיית לב זמנית. אין להם העדפה מיוחדת משום שזו נטיה של הילד. הם פשוט מתייחסים אליה בשיא הרצינות ומבררים איך הם יכולים לעזור לו להתקדם מהיציע – כי את מרכז הבמה ואת עיקר המאמץ יצטרך הילד עצמו להשקיע. הם מלמדים אותו ששווה להתייחס ברצינות למה שהוא טוב בו כי משם יצמח מהר יותר לראות הצלחה. אחר כך ישיג גם דברים אחרים כי יפעל מתוך תחושת ביטחון ביכולת שלו.

מה שהם בעיקר מלמדים את הילד הוא שיכולת זה יפה אך לא מספק. האפשרות להתקדם תלויה בראש ובראשונה ביכולת לבוא בין אנשים ולהתחבר למסגרת דרך האנשים, כי שם נמצאת הגמישות, שם המפתח למשא ומתן.

בחזרה לבית הספר

הילד מחזיק את העיניים בעיקר על חברת הילדים וגם קצת על המורות המלמדות אותו. תפקיד ההורה הוא לעזור לו להרחיב את ההתבוננות. בבית הספר יש עוד דמויות ולכל אחת תפקיד בחיי הילד. חלק מהדמויות יכיר מיד כשיגיע בתחילת השנה, חלק יכיר הרבה יותר מאוחר, אם בכלל. לא נדיר למצוא ילד שכלל לא יודע שיש בבית הספר יועצת או מנהל פדגוגי – עד שהוא חייב לפגוש אותן מסיבה כלשהי. המבוגרים האלה מרכיבים את סביבת התמיכה של הילד והם אנשים החיים בסביבתו. אין שום סיבה שהם יהיו 'שקופים' עבורו.

בנוסף לעובדת קיומם, צריך לדעת הילד מה תפקידם, איך הוא יכול להיעזר בהם כבעלי תפקיד וכמבוגרים ולאיזה יחס הם מצפים ממנו כתלמיד וכילד. יותר מדי ילדים 'שמים פס' על מבוגרים בסביבת בית הספר אם הם אינם המורים הישירים שלהם.

לפני שתגיעו למחנכת כדי להתלונן ש'המורה לא רואה את הילד ממטר' למדו את הילד לראות אנשים. אתם יכולים לקבל את רשימת המבוגרים עם הגדרות התפקיד ממזכירות בית הספר,לעבור עליה יחד עם הילד ולהסביר לו מי כל אחד מהם, מה תפקידו, מה אפשר לבקש ממנו ומה צריך לתת. זה ייקח בין חצי שעה לשעה.

מדי פעם, כשאתם מגיעים לבית הספר ואחד מהמבוגרים האלה עובר בסמוך, הצביעו עליו עבור הילד (בעדינות, כן?) וחברו בין שם ותפקיד לדמות עם פנים במציאות. כך, אתם מרחיבים עבורו את בסיס התמיכה ואת ההבנה של מקומו בתוך רשת גדולה של אנשים.

תלמידים בכיתות הגבוהות צריכים להכיר הרבה יותר מורים. בנוסף, יש גם בעלי תפקידים מבין התלמידים. פיתוח יכולת הידברות עם מבוגרים והבנת המערכת האנושית הכוללת היא מיומנות חשובה ביותר ולהורים יש תפקיד כאן – ללמד את הילדים לגשת למבוגר ולדבר איתו לא רק כשאין ברירה. ללמד אותו לכבד את עמיתיו לספסל הלימודים שבחרו לקחת על עצמם תפקיד ובוודאי שלא לקרוא לאחד כזה 'פראייר'.

ההשלכות של מיומנות כזו על המשך חייו של הילד יכולות להיות ההבדל בין הצלחה וכישלון בחיים. למדו אותם להציג את עצמם בקיצור, לומר לטובת מה הם פונים ומה הם מבקשים להשיג. משם, הרוב יסתדרו לבד.

סעיף חינוך

למורים היקרים: זה כבר תחת הסעיף – חינוך. אין שורה כזו בתעודת הבגרות אבל בחיים זו שורה עליונה. אסור להניח לאף אדם להתהלך שקוף בעולם. יעזור מאוד להורים אם תארגנו עבורם רשימה כזו במהירות האפשרית, כולל כמה דברים בעניין מהות ודרך הפנייה (אופי התקשורת), לא רק מתי, איפה ובאיזה אמצעי קשר. אם תקפידו להכיר לילדים את עמיתיכם וללמד אותם כיצד לפנות זה לזה תעשו עבורם משהו משמעותי בהרבה מללמוד לעוד איזו בחינה.