הרוח נושבת, לאן?

המילה "רוחניות" נתפסת על ידי אנשים שונים בצורות שונות. לעיתים היא משויכת לאנשים הלבושים בלבן, כאלה שמזמזמים כל היום אוממממ ואוהבים את כ-ו-ו-ו-ו-ל-ם, יש המשייכים אותה לבעלי מודעות סביבתית אשר חיים אורך חיים אקולוגי ואוכלים רק אוכל אורגני ויש שעבורם מדובר במיסטיקה המקושרת לישויות על.

 

אז בואו נעשה סדר: רוחניות הוא החיבור לרוח לשם יצירה בחומר. תורות רוחניות לא נועדו לנתק את האדם מהחומר אלא לאפשר לו להתחבר לחומר בצורה נכונה.

עכשיו בואו נבין זאת לעומק: מהי צורה נכונה של חיבור לחומר? – כל אדם הוא בעל נשמה נצחית אשר שוכנת בגוף, והרוחניות נועדה לעזור לו לממש את רצון נשמתו.

מהו רצון נשמתו? – הנשמה מתגלגלת בעולם הפיזי למטרת התפתחות. כאשר הנשמה באדם מתפתחת, הבריאה כולה מתפתחת, זאת מכיוון שכל הנשמות בבריאה מאוחדות למטרה שלשמה נוצרה הבריאה הנוכחית. ההפרדה בין הגופים הפיזיים, אשר קיימת רק פה, בעולם הפיזי, נוצרה למטרת התפתחות מסוימת אשר אינה אפשרית בדרך אחרת. מימוש האינדיווידואל דרך גוף נפרד מאפשר חוויה של יצירה בחומר.

בעולם המטאפיזי ממנו מגיעות הנשמות, אין חומר. הנשמות יורדות לעולם הפיזי עם תוכנית חיים אשר נבנתה מראש ברמה תיאורטית על מנת ליישמה ולממשה בפועל ברמת הפיזית, לכן נאמר: "הכול צפוי והרשות נתונה".

 

התוכנית שבחרה נשמתנו כוללת צמיחה, התפתחות ושפע הנועד לתמוך בנו. ככל שהאדם יותר מחובר לפנימיותו וקשוב לנשמתו, הוא יוצר בעולם הפיזי חוויות אשר תואמות את התוכנית שאיתה הוא הגיע לעולם הזה. במילים אחרות: כאשר הוא מחובר לתוכנית הנשמתית הוא חווה שפע ובריאות.

לעומת זאת, ככל שהוא מקשיב החוצה וחי מתוך התניות חברתיות, תרבותיות ודתיות, הוא מתרחק מקולו הפנימי. רוחניות היא התיאוריה אשר מאפשרת לאדם להבין שהוא כאן כנשמה בגוף, ושיש לו תוכנית תיאורטית אותה הוא נועד ליישם.

 

אלוהים אני, רציתי שתדע

איפה מתחילה הבעיה? – כאשר הרוחניות נעשית תיאוריה אשר מרחיקה את האדם מעצמו ומקרבת אותו למוסכמות חיצוניות. כאשר רוחניות הופכת למסגרת של דת או של פילוסופיה אשר מכוונת את האדם להקשיב החוצה ולא פנימה, היא מרחיקה אותו מהרוח האמיתית שהיא נשמתו. המסגרות ה"רוחניות" מהסוגים האלה מנתקות את האדם מהאינדיווידואליות שלו ומעצמאותו המחשבתית. מסגרות ומוסכמות אלה מכתיבות לאדם כיצד לחשוב, להרגיש ולפעול.

 

הבעיה החמורה ביותר עם מסגרות רוחניות חיצוניות היא שהן הופכות את האלוהות ליישות החיצונית לאדם. בכך, הן מנתקות את האדם מרוחו ומנסות לחבר אותו לרוח חיצונית בעלת רצונות משלה אשר מקבלת פירושים שונים בתקופות שונות.

 

האלוהות היחידה היא רוחו של האדם המגולמת בנשמתו, לכן ככל שהאדם יהיה מחובר לאלוהות הפנימית שבו, כך הוא יפתח עצמאות ושליטה על חייו. האלוהות הפנימית המגולמת בנשמת האדם תמיד תכוון אותו להתפתחות וצמיחה.

 

גם לגבי המושג "התפתחות" קיימת אי הבנה בסיסית, וכאן המקום להבהיר: יש הבדל משמעותי בין המושג "התפתחות" למושג "התרחבות". הנשמה בוחרת תוכנית חיים אשר מהווה חלק בלתי נפרד מההתפתחות של כל בני האנוש לאורך כל התקופות. כל נשמה לוקחת על עצמה חלק אחד מה"פאזל", מממשת אותו, וחוזרת בתקופת חיים נוספת לממש חלק נוסף. הנשמה לא מעוניינת לחזור על אותה החוויה פעמיים, כי אין בכך התפתחות אלא התרחבות.

 

ישנה נטייה לבני אדם, כאשר הם נולדים למוסכמה, דת או תרבות, לנסות לשחזר את הרעיונות והחוויות מהעבר. הם קוראים לזה "שימור המסורת", "חיבור לשורשים", "שמירה על המצוות" ועוד.

הביטויים האלה כלל אינם מייצגים התפתחות, והם נובעים לא מרמת הרוח אלא מרמת הנפש הנמוכה שמתחברת בצורה ארצית ורגשית לחוויות עבר.

ולסיכום, מושג ה"רוחניות" מבטא התפתחות וחדשנות, הקשבה לנשמה אשר מאותתת ודוחקת בנו להתעורר אל החדש, לשנות את המסגרות וליצור יש מאין. הנשמה רוצה לפתח את העולם למקומות ולחוויות אשר לא נראו עוד.

 

על מנת לקדם את ההתפתחות הרוחנית עלינו להקשיב לילדי העידן החדש כי הם אלה המסמנים לנו את הדרך. הם מחוברים לנשמתם, עצמאיים, בועטים, רוצים להחליט עבור עצמם ולקדם עצמם בעזרת החדשנות המחשבתית והטכנולוגית. הם יהיו המנהיגים והיוצרים של העתיד, והם יעשו זאת לא בעזרת המסורת וההיאחזות במסגרות עבר אלא בעזרת יצירתיות ועצמאות מחשבתית, שזוהי למעשה המהות של הרוחניות.