הריב שייך למתפתחים

לאחרונה שאלו אותי מה הקטע הזה של "הדרכת הורים". מי החליט שאני או כל מדריכה אחרת יודעת יותר טוב מההורים איך לתפקד מול הילדים שלהם? אז זהו, שהיא לא יודעת וגם אני לא.

העזרה היחידה שאני יכולה לתת להורים שאני פוגשת או כותבת עבורם היא להאיר עבורם באור קצת אחר ומזווית ראייה טיפה שונה את המצב או תפיסת העולם על פיה הם מתנהלים בבית.

יש משל על חוטב עצים שביומו הראשון בעבודה חטב 10 עצים. ביום השני התאמץ מאוד ולמרות זאת חטב רק 8 עצים. ליום שלאחריו הוא הגיע חדור מוטיבציה ובכל זאת חטב רק 6 עצים, וכך זה המשיך. הוא פנה לעזרה ושאל איפה הוא טועה. התשובה שניתנה לו היא שהוא אינו טועה כלל, הוא עושה את הכל נכון, הוא רק שכח מדי פעם להשחיז את הגרזן.

עכשיו נשחיז את "הגרזן" בכל הנוגע בתחום הריבים בין אחים. כילדה, אני זוכרת עשרות ריבים עם אחיי, החל מצעקות, דרך קללות וברוגזים וכלה בטריקת דלתות והחבאת חפצים אהובים. גם ההורים שלי רבו עם האחים שלהם והיום אני רואה שזו נחלת המשפחה. איך זה יכול להיות שכולם רבים עם האחים שלהם? איך יכול להיות שהתופעה הזו חוצה מעמדות, מגזר ותקופות חיים? אה, כנראה שחייב להיות פה משהו התפתחותי.

יש לי בבית שני בנים (+בת ) ואני חושבת שלא יכולים להיות שני ילדים יותר שונים מאלה שגדלים באותו בית לאותם הורים, מאשר הילדים שלי.

האחד אוהב את הלבן של הביצה והשני את הצהוב, האחד אוכל רק גבינה לבנה והשני קוטג'. הבכור אוהב שוקולד והצעיר ממש לא, האחד הולך לישון לבוש כולו ומכוסה בשמיכה עד מעל הראש והשני גם ביום הכי קר בשנה יילך לישון כמעט עירום והשמיכה תמצא את מקומה על הרצפה. זה ממשיך ביכולות הלימודיות שלהם, שכן האחד טכני, דידקטי ומאוד מאורגן והשני בורח ממסגרות, חוברות עבודה וחשיבה מוגדרת וחי בעולם של דמיון, פריצת גבולות חשיבה והרבה פילוסופיה ואמנות. זה מתבטא גם במשחקים: אחד לוקח את תוכניות ההרכבה של הלגו, עובר שלב אחרי שלב בדייקנות ומציג לראווה את המכונית שהוא בנה. ואח שלו? – זורק את התוכניות לקצה המגירה ומתחיל לבנות עולם ומלואו באבני לגו שבכלל נועדו לבניית חללית.

ואני, אמא של שניהם, אני צריכה לתמרן את עצמי ואת ההורות שלי לכיוונים כל כך שונים. שיחה שמתאימה לאחד לא תתאים לאחר, גבול שהצבתי לאחד מהם לא בהכרח יעבוד אצל אחיו. אין ספק, זה גורם להורות שלי להיות עוד יותר מאתגרת ממה שהיא ממילא כזו.

נא לא להפריע

למה הם רבים? לא רק בגלל השוני אלא בעיקר מתוך הרצון להתנסות, להתאמן וללמוד משהו על עצמם ועל הזולת. הם מתאמנים בבית על מערכות היחסים שלהם, הם בודקים מה יקרה אם ירמו במשחק, הם בודקים מה יקרה כשיזרקו קללה לאוויר, הם בודקים כמה הם מסוגלים להציק לאח שלהם עד שמבוגר יתערב וכמה רחוק אפשר ללכת עם שקר.

המשפחה, ובעיקר מערכת היחסים עם האחים, היא הפלטפורמה המשמעותית ביותר לאימון. ככל שהם יבדקו יותר בבית כך הם פחות יצטרכו לבדוק בחוץ – זו המשוואה הפשוטה.

כשאתם נתקלים בריב בין ילדיכם זכרו שהם לא רבים כדי לעצבן אתכם, הם לא רבים רק מתוך שעמום, וזה שהם רבים היום לא אומר שהם לא יהיו חברים טובים לכשיהיו גדולים. נהפוך הוא,

מחקרים מראים קשר מובהק: אחים שנהגו לריב בילדותם גדלו להיות חברים יותר מאשר ילדים שגדלו בבית בהם ריב היה אסור או לא מקובל.

ההסבר לממצאים היה שבין אחים שרבו בילדותם התפתחה מערכת יחסים עמוקה יותר, הם למדו אחד על אופיו של השני, הם התאמנו פעמים רבות בפיוס והשלמה, למדו מתי לעמוד על שלהם ומתי לוותר ולמדו לשתף פעולה וגם לקחת פסק זמן.

את כל אלה לא לומדים משיחות על מערכות יחסים, אלה ממיומנויות שנרכשות תוך כדי תנועה בילדות.

מערכת היחסים עם האחים שלי היום מעולה. אנחנו יודעים איך לריב חזק שצריך ושעה אחרי זה להתפייס, יודעים לקטר אחד על השני ובאותה נשימה לתת חיבוק ועזרה שצריך. התנסינו בזה כילדים שעות ארוכות, כל יום כשההורים היו בעבודה. מזל שאף מבוגר לא הפריע לנו…