חופשי זה לגמרי לבד – גרסת בני האדם

לקח לי המון שנים להבין לעומק למה התכוונה להקת "בנזין" המיתולוגית במשפט "חופשי זה לגמרי לבד". למה שחופשי יהיה לבד? האם הביחד זה לא חופש? מסגרת בהכרת סוגרת? האם יכול להיות חופש בתוך מסגרת? אז בואו נתחיל לענות על השאלות ואז נצא לחופש.

הכוח והחולשה

רובנו רוצים להיות ביחד, לחוות שיתוף וביטחון רגשי. זה חלק מתכלית חיינו בעולם הזה. הביחד הוא כלי להגשמת העצמי בעזרת תמיכה מהזולת. טוב, אז כמובן שלא תמיד הביחד ממש נעים לנו. הוא כולל לעיתים שיקוף של קשיים, אתגרים המעודדים השתנות ולחיצה על הכפתורים של חסימות רגשיות המבקשות להיפתח. כך, מתוך החיבורים שאנו יוצרים עם אחרים אנו אמנם צוברים כוח אך גם נחלשים. טריקי, אה?

המסגרות שאנו יוצרים עם אחרים מובילות אותנו לפתח תלות. אנו חשים ביטחון ונהנים מהשיתוף אך תוך כדי התהליך עלולים לבטל את הייחודיות שלנו ומתחילים לחשוב ולהתנהג כמו האחר. המצב הזה לרוב מתרחש בעקבות נתינת יתר, רצון לרצות, צורך לקבל בחזרה אהבה והערכה ופחד מנטישה.

הבעיה היא שאנו לא מספיק קשובים ומחוברים לרצון האישי שלנו ומעתיקים את דרכו של האחר או מסתירים את רצונינו האמיתי, לא פעם מתוך חשש מעימותים.

מסגרת סוגרת

בתוך מסגרת אנו לעיתים מאבדים את העצמיות שלנו. אנו חווים חוסר עצמאות ומפתחים כבלים רגשיים, פיזיים ומחשבתיים. אנו נולדים לתוך מסגרת כובלת ולא תמיד נאבקים להשתחרר ממנה. רבים מאיתנו לא מורדים ולא מתחברים לעוצמה הפנימית על מנת לחתוך את הכבלים.

אך אז מגיע הרגע שבו אנחנו מבינים שאנחנו בעצם לא חופשיים במסגרת. הרגע הזה נוצר כי זיהינו את ההשפעה שיש למסגרות שבנינו על עצמינו ועל האינדיווידואליות שלנו. זיהינו שהזדהינו עם המסגרת ולא עם הכוח הפנימי שלנו.

זה גם הרגע בו ברור לנו לחלוטין שהמסגרת כבר לא מייצרת עבורנו חופש פעולה. יתרה מזאת, היא סוגרת אותנו.

קורבנות של המסגרת?

בתוך מסגרת סוגרת אנו יכולים לבחור להרגיש חסרי אונים או להתעורר לחיינו כמו בני נוער מתבגרים ומורדים. זוכרים את תקופת הנעורים? זוהי תקופת התעוררות, הבנה ולקיחת אחריות על בחירות אישיות. זוהי תקופה בה אנחנו מתגברים על כל מה ומי שעוצר אותנו, ומתחילים לבנות את עצמינו בדרך שתחובר ליכולות הפנימיות והרצונות האישיים.

כולנו חווים את גיל ההתבגרות בשלבים שונים בחיינו, במהלכם אנו מתעוררים מתוך מסגרת סוגרת.  אנו לעיתים מתבגרים כלפי חוץ ויוצרים לעצמינו עצמאות כלכלית, אך בתוכינו עדיין נשארים תלותיים.

גם האדם הכי חזק מרגיש לעיתים שהוא במסגרת סוגרת. אפילו ראשי הממשל שבויים בתוך מסגרות וחשים לעיתים חסרי אונים.

על מנת לפרוץ את המסגרת הכובלת אותנו עלינו להבין כיצד היא נוצרה בחיינו וכיצד אפשרנו לעצמנו להיות מושפעים ממנה.

איי וונט דו בי פרי

הגענו לרצון לעשות שינוי? נהדר. זוהי למעשה הכמיהה לחופש ביטוי ועצמאות. אנו רוצים עצמאות שתאפשר לנו להיות הבעלים של עצמינו, יוצרי המציאות של חיינו ובעלי אומץ להביע ללא עכבות. הרצון לחופש מייצר אוטומטית התנגדות לכבלים.

נער מתבגר יכול להיות מאוד מתוסכל וכועס. אנשים בתוך עם שמתעורר למסגרת של דיכוי מסוגלים לסכן ואף להקריב את חייהם למען החופש. למרות המורכבות של הרצון לחופש, בסופו של דבר נמצא המשפט הידוע: אין דבר העומד בפני הרצון.

אם אין אני לי מי לי

אין דבר או אדם אשר יכול לאפשר לנו לחוש באמת חופשיים. למה? כי זה התפקיד שלנו לצאת לחופשי, זה לא התפקיד שלהם לאפשר לנו חופש.

ראיתי ילדים בבית ספר אלטרנטיבי ובקרב משפחות המאפשרות להם לבחור את דרכם, אך הם נשארים תלותיים וכבולים בדפוסים רגשיים ולא מצליחים לבחור עבור עצמם. זה מכיוון שבמסגרת יש תחושת שייכות וביטחון אשלייתיים שבפועל מקשים עלינו ומעכבים את התפתחותינו האישית.

כאשר אנו נפלטים מהמסגרת במצבים כגון: פיטורים או פרידה מבן זוג אנו עדיין ממשיכים לחפש לעיתים תמיכה במסגרת חיצונית אחרת ונשארים עם דפוס התלותיות. יחד עם זאת, קיימת נקודת קצה בה אנו מבינים שאף אחד לא יכול לתת לנו באמת שפע, בריאות ושמחת חיים, רק אנחנו אחראים לכל אלה.

הבדידות שבחופש

רצון חופשי בא מבפנים, רק מבפנים, וכדי לחוש אותו יש להיות מוכנים להתנתק מהכבלים, המסגרות והאנשים שנמצאים שם. לכן, יש הרבה בדידות וקושי בהחלטה למצוא את החופש.

ניתן לראות את הבדידות של האנשים הפורשים ממסגרות כמו דת או נישואים שאינם משרתים עוד את ההתפתחות או בני נוער שעוזבים מסגרות חינוך למרות שיש להם שם חברים טובים.

אנחנו גם יכולים למצוא עצמינו מובטלים, ללא עבודה וללא יכולת פרנסה, אחרי שהחלטנו לצאת ממסגרת עבודה מסוימת.

כן, יש שם קושי ובדידות. זה תהליך מפחיד ומאתגר שמעמת אותנו עם עצמינו במובן הכי עמוק שיש.

העוצמה שבבדידות

קושי – כן, אבל הרווח? – גדול. כשאנחנו חופשיים אנחנו מאפשרים לעצמינו בלב שלם לנסות ולטעות ולא להאשים אף אחד בכישלונות ובנפילות. אנו מתחזקים מהאתגרים ורואים בהם שיעורים שמלמדים ומחשלים. אנשים עצמאיים הם אנשים עוצמתיים.

יש שם, בלהיות לבד, גם שמחה, וגם היא אינה תלויה בדבר או באחר. זו שמחה שאנחנו יצרנו בעצמינו מתוכינו.

סוף טוב הכל טוב

מתוך מצב של חופש אמיתי, מתעוררת יכולת ביטוי עצמי אותנטית, והיא, שימו לב, מושכת מצבים ואנשים מדויקים בחיינו, קרי, כאלה התורמים להמשך התפתחותינו כבני אדם.

מי שמעז להיות לבד על מנת להתחבר לחופש הפנימי מוצא את עצמו מהר מאוד במציאות חדשה שמותאמת למי שהוא. כריזמה, ביטוי עצמי, הזדמנויות חדשות, שפע – חיים חדשים שנוצרים במעבר בין התלות לעצמאות.

לחופש נולדנו

לפני מספר שנים הגיע אליי לייעוץ ילד שעזב את מסגרת הלימודים. הוריו ניסו לעשות כל שביכולתם לשלבו במסגרת לימודית כלשהי – דרך שכנועים, איומים ועונשים. הם עירבו את הרשות המקומית ואף את משרד החינוך , אך הילד סירב בכל תוקף. אני הוקסמתי מהשלמות הפנימית שהילד הקרין.  החופש שהוא לקח לעצמו העמיד אותו במצב של בדידות חברתית כמעט מוחלטת, אך העקשנות שלו יחד עם התבונה, טוב הלב והחיוניות שהוא הקרין אפשרו לי ולהוריו להבין כי הוא נמצא בתהליך, אמנם יוצא דופן, אך מדויק.

מתוך הניסיון הבלתי פוסק לשלבו במסגרת המסקנה היחידה שהגענו אליה שוב ושוב הייתה שיש לכבד את התהליך שלו. ההחלטה הייתה להישאר קשובים לצרכיו וזאת מכיוון שהוא, הילד, קשוב אל עצמו. בתהליך מקסים שארך כארבע שנים הילד בגר והפך לנער ומתוך רצון חופשי השתלב בסופו של דבר בבית ספר ובחברה. את החופש הפנימי שלו אף מסגרת כבר לא תיקח לו.

תמצית החופש

את החופש האמיתי רק האדם יכול ליצור עבור עצמו.

לא ניתן לשחרר אדם לחופשי, הוא צריך לשחרר את עצמו.

לא ניתן להעניק עצמאות למי שלא בשל לרצות בה וליצור את חייו בעצמו.