"כאילו שיורד לי גשם בתוך הראש"

העולם שמסביבנו נחווה על ידי חמשת החושים. בכל רגע נתון אינספור גירויים מגיעים אל החושים ומשם אל המוח. כך אנו תופסים את העולם. מאחר וישנם גירויים רבים מדי, המוח יודע לווסת את זרם הגירויים הבלתי פוסק ולהתמקד במה שחשוב לנו באותו הרגע. אם אנו מאזינים למוסיקה אותה אנו אוהבים, אז המוח ידאג להתמקד במוסיקה אותה אנו שומעים ופחות ברעשים וצלילי רקע נוספים ובגירויים המגיעים מחושים אחרים. כמובן שהמוח יודע לשלב בין כל החושים לידי חוויה אחת שאנו קוראים לה חיים, ולסנן או להגביר את הגירויים בהתאם לצורך ולרצון.

ישנם מקרים שבהם המוח לא מצליח לווסת את הגירויים כמבוקש, וכתוצאה מכך נגרם יתר או חוסר של גירויים הגורמים לחוויית המציאות להיות קשה או לא נוחה, והיא זו המובילה להתנהגויות שונות. כמעט לכל אדם ישנו יתר או חוסר בערוץ חושי כלשהוא הגורם לו ללמוד, לחוות ולתפוס את העולם דרך המסננות הקיימות ובכך לעצב את התנהגותו, רגשותיו ומחשבותיו, אשר יוצרות את האישיות שלו והתנסויותיו בחיים.

כך לדוגמה, אדם שחסר במגע, כלומר שתחושת המגע שמגיעה למוחו אינה מספיקה, יחפש לגעת ולחוות מגע בכל דרך אפשרית על מנת לספק את הצורך הזה. לעומת זאת, אדם שיש לו רגישות יתר מבחינת המגע, כלומר, כל מגע קטן חיצוני מורגש בצורה עוצמתית וחזקה במוחו – ינסה להימנע ממגע רב בכל דרך אפשרית. למעשה, כל אדם יכול לבחון את עצמו ולבדוק אלו חושים מווסתים בצורה מאוזנת ובשליטה ואלו לא, ואיך התנהגותו מושפעת מכך.

המדבר, המתנתק, הקופצני

הקושי הגדול הוא בקרב התינוקות והילדים שאינם מודעים לכך ואינם יכולים לבטא את הצורה בה הם חווים את העולם. תינוק הסובל מרגישות לריחות, חוץ מלפרוץ בבכי כאשר הוא נחשף לריח קשה מבחינתו, אינו יכול לבטא זאת בצורה ברורה. הקושי הזה לרוב בא לידי ביטוי גם בקרב התלמידים היושבים בכיתה ואמורים לשלוט ברמת הקשב והריכוז שלהם על מנת ללמוד.

במידה וילד רגיש לגירויים של צלילים ורעשים, ובמהלך השיעור הוא נחשף למגוון של כאלה, כגון: קולה של המורה, לחשושים של חברים, עפרון שנופל, נייר שמתקמט, קולות מחוץ לכיתה ועוד – מוחו מוצף מעודף גירויים לא מווסתים והוא ינסה להימנע ממצב זה בכל דרך אפשרית. יש כאלה שידברו ללא הפסקה על מנת לשלוט בגירויים שמבחוץ וכך הם ישמעו רק את עצמם או שינתקו את עצמם מהסביבה וייראו כ"מרחפים" וכלא מקשיבים. ילד שטיפלתי בו המחיש לי את הרגישות שמיעתית שהוא חווה: "כאילו שיורד לי גשם בתוך הראש".

בשני המקרים הללו, דיבור ללא הפסקה או התנתקות מהסביבה, הילד ייתפס כמפריע או כאינו מעוניין ללמוד, כשלמעשה, הוא מגונן על עצמו מפני עודף הגירויים המתקיפים והמציפים אותו. מהר מאוד גם יוגדר כבעל הפרעות קשב וריכוז.

דוגמה שכיחה נוספת היא הילד שחסר בתחושה העמוקה של הגוף. במצב זה, המוח לא חווה מספיק את גופו, ולכן שולח פקודה לזוז ולנוע על מנת לחוש היטב את הגוף. ילד כזה נתפס בדרך כלל כ"היפראקטיבי", שאינו יכול לשבת במקום אחד, "קופצני", אינו מרוכז ומהווה גורם מפריע למהלך השיעור. זאת, כשלמעשה המוח עסוק בליצור סביבה הולמת ונסבלת באמצעות התנהגות כזו או אחרת, ולכן הוא אינו פנוי ללמידה.

השליטה בידי הילד

מכאן לריטלין הדרך קצרה מאוד. נכון שבמקרים רבים הריטלין ודומיו עושים "פלאים" (ובזול), ואכן הילד מצליח (לא תמיד) לשבת וללמוד. אך נשאלת השאלה: באיזה מחיר והאם אפשר להגיע לתוצאה דומה בדרך אחרת? התשובה היא: אפשר גם אפשר! אמנם הדרך עשויה להיות יקרה וארוכה יותר אך ניתן, ברוב המקרים, תוך התמדה בתהליך, להגיע לפתרון אמיתי בלי להישען על כדור כזה או אחר. הדרך היא מציאת החוש האחראי לקושי ועזרה באמצעות תרגילים שיעזרו למוח לווסת את המערכת החושית הבעייתית.

לדוגמה, ילד שרגיש למגע עד כדי כך שהפתקית של החולצה "משגעת" אותו, התפרים שבקצה הגרביים מציקים לו או תחושת המגע של העיפרון בין האצבעות קשה עבורו – חווה את הסביבה החיצונית כמקום עוין ואלים ועלול לגרום לו להתנהגויות של הימנעות ממגע עם הסביבה, תוקפנות ותסכול. הטיפול הניתן לילד כזה הוא על ידי מגע הדרגתי שמתחיל במגע נסבל מבחינתו. באמצעות התמדה בתהליך, המוח יתחיל להתרגל למגע ויצליח לווסת את הגירויים הללו עד כדי כך שיוכל בסופו של דבר להתמודד עם מגע עם הסביבה, להוריד את מערכת הקשב הדרוכה ולפנות עצמו ללמידה ולפעילויות אחרות. כמובן שמגוון המצבים וההתנהגויות הוא רב, וכל ילד זקוק להתייחסות וטיפול שמתאימים ונכונים לו.

אין ספק שההבנות לגבי השונות של כל אדם יכולה להסביר לעומק התנהגויות רבות, ומורה והורה שמחזיקים בהבנות הללו יכולים לדעת איך להתייחס לאותו ילד ולהקל עליו תוך התאמת הסביבה אליו: עבודה עצמית, אטמים באוזניים, חלל שקט יותר. הפתרונות יכולים להיות יצירתיים ביותר, גם ברמה הפרטנית וגם ברמת הסביבה הלימודית שתתאים לכמה שיותר ילדים.

הרעיון הוא שבאמצעות טיפול נכון מצד אנשי המקצוע וההורים ותמיכת אנשי החינוך ניתן להפוך את חייו של הילד לקלים יותר עבורו, ובעיקר ללמד אותו שהשליטה היא בידיו. ניתן להשיג קשב וריכוז באמצעות בחירה וכוחות עצמאיים, ללא כדור שיעשה את העבודה במקומו.

ועוד דבר. לאמרה כי "כל אדם הוא עולם ומלואו", הייתי מוסיף: "וכל עולם כזה הוא שונה ומיוחד מעולמו של אחר".