alonהמשפט הנשי הידוע (ויש לומר התמיד צודק): "כמה פעמים אמרתי לך", לא נולד אצלי מבית אמא אלא מהשכנה המסתורית בילדותי, טיה רחלוצ'ה. עם חלוק פרחוני ומטאטא נצחי ביד, האשה הזו לא פחדה מ"המלך"
איזה משפט איום ונורא הוא המשפט: "כמה פעמים אמרתי לך?" – אנו הנשים משתמשות בו בלי רחמים: "כמה פעמים אמרתי לך, לא יוצאים ככה מהבית…"
"כמה פעמים אמרתי לך, לא לאכול ישר מהסיר…"
"כמה פעמים אמרתי לך שכיש מבחן, לומדים ולא יוצאים…
יש מיליון פניני לשון כאלה, מילים ההופכות אותנו, הנשים, ל"חופרות", בלתי נסבלות, והכי הכי גרוע – לצודקות.
אוי, כמה קשה לחיות עם אשה הצודקת תמיד. הילדים והבעל צריכים להסתובב בבית עם שנורקל, כדי שתהא להם טיפת אוויר, מרווח לנשימה, כדי שיוכלו לשרוד.
אני, למשל, תמיד, אבל תמיד, צודקת.
את המשפט הגרנדיוזי הזה לא שמעתי בפעם הראשונה מאמא שלי. לאמא שלי הייתה שיטה אחרת של "זבנג וגמרנו". היא אמרה פעם אחת, וזה הספיק.
את המשפט שמעתי דווקא מהשכנה המסתורית שלנו, זו שעשתה לנו, הילדים, את המוות. הלא היא הגברת טיה רחלוצ'ה. זה ה"כמה פעמים אמרתי לך" הפרטי של ילדותי.
כשהייתי בת 12 כבר למדתי ש"סקס" הורג. ומי היו המורים שלי? טיה רחלוצ'ה וקינג ג'ורג'.
טיה רחלוצ'ה הייתה זקנה, אולי בת ארבעים, שגרה בקומת הקרקע של הבניין שלנו. אשה גרומה, לבושה בחלוק בית פרחוני ומטאטא נצחי בידה.
בלילות הייתי חולמת שהיא עפה כמו המכשפות על המטאטא, מעל הבניין ומשליכה ארס.
איש לא ידע אם לטיה רחלוצ'ה היו שיניים כי השפתיים שלה היו קפוצות, לא ידענו אם יש לה אישונים כי היה לה מבט מקפיא, ובכל פעם שהייתה רואה אותנו, הילדים, משחקים בגוגואים או בחבל ברחבת הכניסה לבית, היא הייתה צורחת: "קישטה קישטה, לכו מפה!"
באותו רגע היה פורץ ממני "זרע המנהיגות" ובאומץ רב הייתי מתייצבת כנגד האשה והמטאטא ואומרת בחוצפה: "אבל למה ככה, טיה רחלוצ'ה, לגרש את הילדים? גם לילדים יש זכויות".
המשפט הזה היה מוציא את הזקנה הנרגנת מדעתה. היא הייתה יורקת, מנופפת מולי באצבע כמו אנטנה של אוטו ישן וצורחת: "כמה פעמים אמרתי לך, ילדה? אל תכניסי את האף שלך איפה שלא צריך!"
המלך בא לסייד
אל כניסת הבית שלנו הגיע ביום בהיר קינג ג'ורג' האחד והיחיד. מיהו אותו גבר שרמנטי? ובכן, קינג ג'ורג' היה פורץ הבתים המפורסם ביותר בעירנו. תואר ה"קינג" ניתן לו בשל שתי סיבות:
האחת, היו לו בלורית משומנת וחולצה פרחונית בדיוק כמו למלך אלביס. השנייה, הוא מעולם, אבל מעולם לא גנב או פרץ לבית באזורנו. את כל פעילותו העביר לתל-אביב, הרצליה ורמת השרון.
קינג ג'ורג' היה יוצא ונכנס לכלא כקליינט קבוע ("מנקב" כרטיסיה) עד שלאבא שלי, העו"ד המכובד, נמאס. "די, ג'ורג'", אמר לו אבא שלי בנחת, "הגיע הזמן שתהיה בן אדם. אני לא בטוח שאוכל להוציא אותך מהכלא בפעם הבאה. בוא, חפש לך עבודה שמכבדת את בעליה".
"אבל מה אני יודע לעשות?", שאל הקינג בצדק. "לסייד אתה יודע?", שאל אבא שלי. "בוא לסייד את חדר המדרגות בבניין שלנו, ואני אכתוב לך המלצה שאתה סייד מומחה. תדפיס כרטיסי ביקור ותבנה ביזנס". "טוב, לסייד כל גבר יודע", הסכים ג'ורג'.
כך, שמח וטוב לב הגיע לחדר המדרגות והתיישב בדיוק מול פתח הדלת של הגברת טיה רחלוצ'ה. ישב, הדליק סיגריה, הפעיל את הטרנזיסטור הענק שסחב על הכתף ומזג כוס קפה קטן מתרמוס כסוף. עישן, לגם וזימר בקולי קולות, והסיוד חיכה.
פתאום נפתחה הדלת בתנופת זעם. מטאטא חדש הציץ, ואחריו חלוק פרחוני וצרחה מקפיאת דם: "מי זה האידיוט הזה שיושב כאן ומלכלך לנו את המדרגות?".
תזהרי גברת", ענה לה בנימוס קינג ג'ורג' בעודו מתרומם ומיישר את הגורמט. "תיזהרי, אליי לא מדברים ככה. אם לא תסתמי – אני חותך אותך!"
"אתה חותך אותי?", ענתה לו יפת התואר. "עוד רגע אני מפוצצת לך את הראש עם המטאטא!"
פה נכנסתי אני לפעולה ועמדתי לצידו של המלך: "אבל למה ככה, טיה רחלוצ'ה? ג'ורג' בא לסייד לנו את הכניסה. זה אבא שלי הביא אותו".
מיד נשלפה שוב האצבע "האנטנית" והונפה נגדי: "אבל כמה פעמים אמרתי לך, ילדה? אל תכניסי את האף שלך איפה שלא צריך!"
למחרת, חזרתי מבית הספר בצהריים. על הרצפה ראיתי את החולצה המנומרת של קינג ג'ורג'. ראיתי גם את פח הסיד פתוח, סיגריה דולקת על הפח והטרנזיסטור הענק שותק, אבל, מהדירה של טיה רחלוצ'ה בקעו צרחות: "אתה הורג אותי ג'ורג', אתה הורג אותי ג'ורג'…".
זה היה הקש ששבר אצלי את הדבשת. רצתי למעלה לחפש מי יבוא לעזרי. אבא שלי לא היה בבית. במדרגות מצאתי את השכן, נהג "אגד", מירנדה. אמרתי לו: "מירנדה, מירנדה! קינג ג'ורג' הורג את טיה רחלוצ'ה! הוא אמר שיחתוך אותה!"
רצנו למטה. מירנדה דפק על הדלת בפראות. אני עמדתי מאחור בטווח ביטחון, מתה מפחד. ואז, נפתחה הדלת וטיה רחלוצ'ה הציצה בנו במלוא תפארתה בחלוק שקוף ורוד וחיוך על הפנים (גיליתי שיש לה שיניים), ומאחוריה, עמד קינג ג'ורג' בלי חולצה, עם קפה וסיגריה ביד, כולו מחמדים.
איך שטיה רחלוצ'ה ראתה אותי עומדת נבוכה מאחורי מירנדה הוציאה את אצבע "האנטנה", ואמרה לי בקול נשי ועדין: "אבל כמה פעמים אמרתי לך, ילדה? אל תכניסי את האף שלך איפה שלא צריך".
