לא סופרים את הקטנים

הטור הזה מוקדש למירה, בתו הבכורה של הלווה המאושר ולכל אלו אשר נאבקים על הגשמת חלומם האישי ונתקלים בקשיי מימון. אם יצא לכם פעם לנסות לפתוח או לנהל עסק, בטח גילתם עד כמה קשה להשיג הלוואה מהבנקים בתנאים טובים, וזה במקרה והבנקים מוכנים לאשר לכם הלוואה. בטור הקרוב נבין מדוע זה קורה ומה הן ההשלכות של הענקת הזכות לייצור כסף למערכת הבנקאות הפרטית.

 

בטור הקודם סיפרנו את סיפורו של הלווה המאושר שהחליט לקנות בית בישראל. החלטה שהובילה לנטילת משכנתא מהבנק ולמהלך פשוט מאוד: כמה מסמכים, מספר חתימות, מספר לחיצות על המקלדת וכסף חדש זרם לחשבונו של הלווה המאושר לצורך קניית דירה. לעומת זאת, מירה, בתו של הלווה המאושר, מכירה פנים אחרות בהתנהלות הבנקים.

 

מירה פתחה בקיץ 2007 מסעדה כפרית בצפון הארץ, באמצעות כספים שחסכה, והגשימה בכך חלום ילדות ישן. היא ניהלה את המסעדה בהצלחה ואף הגיעה למצב בו העסיקה בנקודת זמן אחת כ-16 עובדים. אך למרות הכישרון וההשקעה הרבה, לפעמים נדרש גם מעט מזל בשביל להצליח בחיים, ובמקרה של מירה העיתוי שיחק תפקיד מכריע.

שנה אחרי שפתחה את המסעדה, פרץ משבר ה'סאב פריים' בארה"ב, משבר פיננסי שאיים לגרום לקריסה כלכלית כלל-עולמית. מה שהתחיל בהתפוצצות בועת נדל"ן הפך לסדרת גזרות במערכת הבנקאית, הפיננסית והמשק, וגרם להאטה משמעותית מאוד בעסקים בכל רחבי העולם, גם בישראל. משבר זה אף גרר תוכניות חילוצי חירום כספיים בארה"ב, שתרמו באופן נאה לגידול ביוקר המחייה שאנו חווים היום.

 

לפני שישה חודשים נאלצה מירה לסגור את העסק לאחר כמעט ארבע שנות פעילות. זה קרה לאחר שקצב הגעתם של הלקוחות למסעדה הואט משמעותית וההכנסות פחתו עד למצב בו נאלצה לצמצם ולפטר את רוב עובדיה. לעצמה אף לא הצליחה למשוך משכורת מספקת לאורך מספר חודשים. הלקוחות שלה הושפעו גם כן מיוקר המחייה העולה ונאלצו לחתוך בהוצאות לא הכרחיות, כמו טיולי משפחה, צימרים בצפון וארוחות מדשנות ומענגות כמו במסעדה הביתית של מירה.

 

סיפורה של מירה לא מסתיים בטוב. מירה עברה לת"א וביקשה לפתוח מסעדה, הפעם במרכז רוטשילד, קרוב לבנייני הבנקים, שם הבינה כי תמיד תוכל למצוא לקוחות משלמים. הבעיה הייתה כשמירה ביקשה הפעם לפתוח את העסק בעזרת הלוואה, אותה הבנק לא הסכים לאשר מכיוון שלמירה אין ביטחונות לא ממושכנים להציג. בבנק הסבירו לה שמצב השוק די זוחל, ואף רמזו כי על פי הנהלים היא סובלת מהתנהלות עסקית כושלת.

הכעס והעלבון פגעו בה באופן קשה. היא לא הבינה מדוע לאביה, שרצה לקנות דירה, העניקו הלוואה בקלות, והיא, שרוצה לבנות עסק במו ידיה ולייצר פרנסה לעוד עובדים במשק – נתקלת במבוי סתום.

תיקונים קטנים לנזקים גדולים

זהו לא רק סיפורה האישי של מירה, זהו סיפורם של כלל העסקים הקטנים בישראל, שעל אף שהם מהווים 99 אחוז מכמות העסקים הם זוכים רק ל-1.8 אחוז מכלל האשראי החדש שנוצר במשק. מצב זה נגרם עקב כך שהפקרנו את יצירת האשראי/כסף בידיהם של בנקים, שהם כאמור עסקים פרטיים הפועלים למטרות רווח בלבד. השיקולים של הבנקים, כאשר הם באים להעניק הלוואה, מסתכמים בשורת הרווח שלהם, וכל גורם אחר כמו: עידוד צמיחה, צדק חברתי, חיזוק פריפריות, חיזוק ההשכלה, איכות הסביבה ועוד – לא נלקח בחשבון.

 

אם שיקול הבנקים הוא רווחיות, אז ניתן היה להסיק שאם ברצונם להגדיל את הרווחים שלהם למקסימום הם היו מעוניינים להלוות לכולם. כלומר, ככל שיהיו יותר הלוואות כך הם יזכו להרוויח יותר כסף. הדבר הזה היה נכון אם וכאשר כל הלווים של הבנקים היו אכן מחזירים את כל הסכום שעליו התחייבו, אך קורה לא פעם שלווים נכשלים ואינם מצליחים לגייס את כל הכסף לבנק.

מהסיבה הזו, הבנקים נעשים בררנים כאשר הם מחליטים למי להלוות את הכסף ובעבור מה. אם תחקרו קצת, תגלו שהבנקים אוהבים להלווות כסף לשני סקטורים עיקריים: 1. לשוק הנדל"ן 2. לתאגידים וטייקונים גדולים (למעשה בתקופות שגשוג הבנקים מלווים בקלות ובעתות האטה ומיתון במשק, הם הססניים מאוד לגבי מתן הלוואות, דבר שמחריף את מחזורי הגאות והשפל בכלכלה עקב תנודות בנפח הכסף בשוק).

הבנקים מעדיפים להלוות לשוק הנדל"ן כי אם נוטל ההלוואה מגיע למצב של חדלות פרעון יש תמיד נכס שמגבה את ההלוואה. במקרים כאלה של אי עמידה בתשלומי ההלוואה הנכס עובר לידי הבנק, ומיד מתחיל תהליך מכירת הנכס בשוק על מנת שהבנק יצליח לגבות את שאר התשלום שנוטל ההלוואה התחייב לו. באופן זה, ניתן להבין מדוע קל להשיג הלוואה עבור רכישת בית, ולעומת זאת הלוואה שיכולה להיות קטנה פי עשרה מונים לצורך מימון עסק נתקלת לרוב בקשיים רבים.

 

בנוגע להלוואות לחברות הגדולות ולטייקונים, מעדיפים הבנקים שוב פעם לצמצם את הסיכון שלהם על ידי הלוואה לגופים עמידים שכבר יש להם הון משמעותי משלהם. כך, קורה שהמערכת הבנקאית באופן מובנה, לפי שקלול הסיכונים שהגדירה, מגדילה את הפערים בין עשירים ועניים ואת גודל האשראי הזמין לשכבות המבוססת יותר באוכלוסיה.

הנטייה הטבעית של הבנקים להלוות לשני סקטורים אלה מקבלת רוח גבית נוספת מהעובדה שקל ורווחי הרבה יותר להעניק הלוואות גדולות שמכניסות כסף רב לבנקים במכה אחת, מאשר ביצוע הרבה הערכות סיכון אשראי נפרדות במתן הלוואות קטנות.

לדוגמה, בהלוואה אחת למשכנתא בגובה של מיליון שקלים יכול הבנק להרוויח כשם שהוא מרוויח בהענקת עשר הלוואות קטנות בגובה של 100 אלף שקלים עבור עסקים קטנים.

 

מצוקת האשראי של העסקים הקטנים, שהם עמוד התווך של הכלכלה, ידועה לממשלה שהיא מצידה מבצעת תיקונים על מנת להעמיד אשראי גדול יותר לעסקים הקטנים, אך היא מסוגלת לתקן רק במעט את הנזקים הנגרמים מיצירה והפצה של הכסף על ידי הבנקים הפרטיים.

למשל, מספטמבר 2003 ועד דצמבר 2011 אישרה "הקרן לעסקים קטנים" הלוואות לכ-6,500 עסקים קטנים בהיקף כולל של כ-2.2 מיליארד שקלים, והקרן לעסקים בינוניים אישרה הלוואות לכ-650 עסקים בסך של כ-2 מיליארד שקלים. הדבר הוביל, על פי דיווחם, לשימור של כ-62 אלף מקומות עבודה ויצירת כ-15 אלף מקומות עבודה חדשים‏‏.‏ אלו 4.2 מילארד שקלים לאורך שמונה שנים שהניבו תוצאות נאות, אך הסכום הזה מתגמד בהשוואה לכמות הכסף שמוזרמת לשוק הנדל"ן מדי שנה. לראייה, רק בחודש מאי 2013 לבדו היקף המשכנתאות עמד על סכום של כ-5.645 מיליארד שקלים.

זה סופו של כל בלון

ההשפעה של הרבה כסף חדש שזורם לשוק הנדל"ן היא יצירת בועה ושאיבה של הכסף הזמין בשוק לכיוון הנדל"ן. בנוסף, עסקים רבים מוצאים את עצמם בקשיים עקב רכיב השכירות בהוצאות שלהם, שגדל ל'מימדים מפלצתיים', כהגדרתו של יהודה טלמון, נשיא לה"ב (לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל).

העסקים הולכים ומגלים כי גם יכולת הלקוחות לשלם ולצרוך הולכת ומצטמצמת עקב האינפלציה, וחלקים גדולים יותר מהכנסתם מופנים לטובת החזרי משכנתא או תשלומי שכר דירה מופרזים. הקטנת הצריכה מאיטה את כל המשק, פוגמת בהכנסות של כולם ויוצרת מצב בו המדינה מעלה מסים כדי 'לכפר' על היקף ההכנסות ממסים שהצטמצם עקב מספר קטן יותר של עסקאות שמתבצעות בשוק. ושוב, העליה במיסוי גורמת לפגיעה נוספת ביכולת שלנו לצרוך ולהניע את הכלכלה לכיוון התאוששות.

 

סופו של כל בלון להתפוצץ, והדבר נכון גם לגבי בועת הנדל"ן בארץ. כאשר אירוע כזה מתרחש, הוא משפיע קשות על כל הכלכלה, וכבר כיום ניתן לראות את הקשיים הנגרמים במגזר הפרטי והעסקי עקב העלייה במחירי הנדל"ן.

 

אפרופו גורמים מעכבי שגשוג ובועות, הרבה מאוד מהכסף שלנו זורם על מנת לנפח את השווקים הפיננסים כך שיהיה קל יותר לעשות כסף מכסף מאשר לייצר משהו בעל ערך אמיתי. השימוש בכלים פיננסיים וההשקעה בניירות ערך הם הרבה יותר נזילים, קלים "ובטוחים" מאשר השקעה במיזמים כלכליים בעולם האמיתי.

כל הגורמים האלה מצטברים יחדיו לכך שהכסף בכלכלה שלנו מגיע לאפיקים שאין בהם תרומה אמיתית לחברה האנושית, ובמקום שיהיו מופנים לכיוונים יוצרי ערך אמיתי עבורנו כפרטים הם מופנים לניפוח בועות.

 

המערכת הבנקאית כפי שהיא בנויה היום הצליחה לתפוס את מקום הכבוד המפוקפק כחבלן הראשי ביכולת הכלכלה של העולם האמיתי להגיע לשגשוג ויציבות. יהיה זה מדויק להגיד כי המערכת הבנקאית מהווה את המכשול הגדול ביותר שלנו אל השפע והצדק החברתי.