לעבוד רק קשה – זה לעצלנים מחשבתיים

בשנים האחרונות יצא לי לפגוש אלפי מנהלים, בעלי עסקים, יזמים ושכירים מעשרות מדינות ברחבי העולם, במגוון גילאים ובשלל תחומי עיסוק, ואחד הדברים שמשותף לרובם הוא שהם עובדים קשה. הם עובדים הרבה מאוד שעות. מתרוצצים, יוצאים מוקדם וחוזרים מאוחר. יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, שנה אחרי שנה.

החלק המתסכל ביותר בסיפור הזה הוא שהם עובדים בעיקר בשביל לשרוד. כן, חלק מהם גם בהחלט נהנים ממה שהם עושים ומוצאים סיפוק והגשמה, אבל בכל פעם שאני שואל אותם אם היו רוצים לעבוד פחות, התשובה תמיד אחת: "כן, ברור!"

כולם היו רוצים יותר זמן פנוי לעצמם ולמשפחתם, אבל המציאות אותה הם חיים מחייבת אותם לעבוד קשה כדי לשרוד במירוץ החיים המטורף ולהביא כסף הביתה.

אז זהו, שזו לא המציאות, בטח לא הנוכחית, ואם תגלו שאתם עסוקים כל הזמן בעבודה זה אומר שאתם עושים משהו לא נכון. מיד תבינו. המשיכו לקרוא.

דמיינו לעצמכם את הסצנה הבאה. אתם מתקשרים לחבר שלכם עקב רצון עז לפגוש אותו (לצורך התייעצות או בילוי). אחרי 7- 8 צלצולים, עונה בצד השני קול מתנשף: "כן, דבר! אני בדיוק נכנס לפגישה…".

אתם לוקחים אוויר וקצת חשים לא בנוח: "אאא…טוב, חשבתי שאולי נפגש קצת…".

הוא: "אוי, ממש בא לי אבל אני נכנס לפגישה, ומשם אני הולך לעוד אחת. לפני תשע בערב אני לא בבית, ומחר ישר על הבוקר אני בירושלים וחוזר רק בערב… מה אתך במוצ"ש? יש מצב שאני מצליח לגנוב שעה".

אתם בקול של אכזבה: "טוב, דבר איתי אם זה מסתדר לך" .

אתם מנתקים את השיחה, ואחרי שתי שניות מתחילות לצוץ שאלות בראשכם: "איך זה שאני לא עסוק כמוהו? אני כזה עצלן…? לא יכולתי לדחוף עוד פגישה או להשקיע עוד איזו שעה? כל הכבוד לו על ההשקעה, הוא באמת בחור רציני!"

עכשיו דמיינו את אותה שיחה, רק אחרת. אתם מתקשרים וכעבור שני צלצולים עונים לכם.  הוא: "היי, מה נשמע? מזמן לא שמעתי ממך…מה קורה?"

אתם (בחיוך קל): "מעולה. מתאים לך להפגש? מזמן כבר לא התראינו".

הוא: "נשמע טוב, אבל לא מתאים לי, לא היום ולא מחר…בדיוק הורדתי את העונה השישית של 'מד-מן' אז אני עליה ביומיים הקרובים. מה עם מוצ"ש?"

אתם: "אוקיי, דבר איתי".

אתם מנתקים את השיחה, ומיד עוברת המחשבה: "איזה לוזר!"

אנחנו עובדים קשה כי אנחנו חיים בסביבה שמקדשת עבודה קשה – שמעניקה כבוד לעסוקים ומגנה את ה"בטלנים". אנחנו כל כך מקדשים את העבודה הקשה שאפילו אם זה הדבר הכי לא יעיל ופרודוקטיבי לעשות, אנחנו תמיד נמצא סיבה טובה להיות עסוקים כי זו הדרך להרגיש חשובים.

.
ושוב, שורשי התפיסה הזו טמונים בתקופה רחוקה, תקופת המהפכה התעשייתית. אז עבדנו במפעלים, סובבנו גלגלים, ובסוף פס הייצור ייצרנו מוצרים. לאורך כל שרשרת הייצור הבטיחו לנו שאם נייצר יותר – נרוויח יותר (נשמע מעודד במיוחד לפועלים שהרוויחו משכורות רעב), אז איך מייצרים יותר? פשוט מאוד: מסובבים את הגלגל מהר יותר ומגדילים את כמות המוצרים שייצאו בסופו של פס הייצור. הגיוני, פשוט וקל לביצוע.

וכך נולדה המשוואה: עבודה קשה=יותר תפוקה=יותר הכנסה. 

את המשוואה הטמענו באופן אוטומטי ביתר תחומי החיים, מבלי לעצור ולבדוק אם היא בכלל מתאימה. 'נלמד קשה – נצליח יותר', 'זוגיות זו עבודה קשה' ועוד נגזרות כאלה ואחרות מהמשוואה הישנה. עברו שנים רבות מאוד מאז המהפכה התעשייתית והתקופות חלפו והשתנו אבל המשכנו להאמין שעבודה קשה=יותר תפוקה=יותר הכנסה.

האמונה הזו כבר לא תקפה ממזמן. חלפו הימים בהם אנחנו פועלים על תקן עובדי ייצור (רובינו, בכל אופן), יותר עבודה כבר לא שווה יותר תפוקה ולא משלמים לנו, בין אם אנחנו שכירים או בין אם עצמאיים, על כמות המוצרים שאנחנו מייצרים. היום אנחנו מתוגמלים על הערך שאנחנו מייצרים, וערך אינו קשור רק בעבודה קשה ובלסובב את הגלגל כמה שיותר מהר, הוא קשור ביצירתיות, חשיבה, יוזמה ותעוזה.

הביטו לרגע על חייכם. מתי קיימים רגעי היוזמה, היצירתיות והתעוזה שלכם? כשאתם לחוצים, עובדים מסביב לשעון ולא פנויים לדקה בודדה אחת או כשאתם נינוחים, רגועים ומתפנים לחשיבה?

למי יש סיכוי גדול יותר לבוא עם רעיונות חדשניים ופורצי דרך? לאלו שמבלים מדי יום, כל היום, באותה סביבת עבודה או לאלו שחוקרים, מחפשים, לומדים, זזים ונעים במרחבים שונים?

אנחנו חיים בעולם מולטי דיסציפלינארי. המפתח לחידושים הגדולים ולמוצרים המלהיבים טמון בקרב אנשים שחווים את החיים, מתעניינים במגוון תחומים, מטיילים, לומדים ממקורות שונים uמשתמשים במגוון האמצעים הטכנולוגיים.

בואו ניקח לדוגמה את סטיב ג'ובס, מייסד "אפל". בנאומו המפורסם מ-2005 בטקס הסיום באוניברסיטת סטנפורד, הוא מספר ש"אפל" לעולם לא הייתה יכולה להיות מה שהיא אם הוא לא היה מציץ לתוך כיתת הטופוגרפיה (שאין ולא היה לה כל קשר לעולם המחשבים).

מוזמנים לצפות בשני חלקי הנאום המרתק שלו:

החלק הראשון:

החלק השני:

השקעה עצמית חוזרת

העולם כיום שייך למחברי הנקודות, לחוקרים, לסקרנים, למספרי הסיפורים, ולא ניתן להיות כאלה אם כל הזמן עסוקים בלעבוד ואם לא לוקחים את הזמן לעצור, לחשוב ולחשב מסלול מחדש . עבודה קשה, לעיתים רבות, היא לעצלנים מחשבתיים. הרי פשוט יותר להמשיך לעשות את אותם הדברים, לפעול באותן הצורות, לחשוב את אותן מחשבות ולשמר את אותן האמונות. החריצות האמיתית דווקא תתבטא בפן המחשבתי.

אז איך מפנים קצת זמן כדי לחוות חיים יותר עשירים ומעשירים? – פותחים את צווארי הבקבוק.

על מנת לפנות זמן, צריך להתחיל להתנהל אחרת במסגרת הזמן. הזמן הוא המשאב היחיד המוגבל שעומד לרשותנו (לרשות כולנו עומדות באופן קבוע 24 שעות ביממה), על כן ההתנהלות שלנו במסגרת הזמן היא שתקבע את איכות התוצרים ואיכות החיים שלנו.

הסתכלו על העסק שלכם. הוא מייצר ערך כלשהוא. ייצור הערך הזה מתפקד בדומה ל"מפעל ייצור", שיש בו מחלקות כגון: פיתוח מוצרים, שיווק, מכירות, ייצור, אספקה, שירות, גבייה וכו'. אם הנכם בעלים של עסק קטן, אז רוב הסיכויים שאתם גם המנהלים וגם העובדים של כל המחלקות הללו. כך או כך, בין אם אתם מטפלים ויועצים ובין אם אתם אמנים ויוצרים – אתם מפעילים תהליך ייצור.

בכל רגע נתון בשרשרת הייצור הזו, יש "מחלקה" אחת שמהווה את צוואר הבקבוק, זו שבה כושר הייצור הוא הכי נמוך. איך אנחנו יודעים שיש שם צוואר בקבוק? אם הוא לא היה קיים, היינו יכולים לייצר ללא הגבלה לקוחות חדשים, מוצרים, שירות ברמה הגבוהה ביותר…אבל זו לא המציאות כי יש דבר שמגביל את המערכת כולה.

בואו נניח שצוואר הבקבוק שלכם הוא במחלקת המכירות. כלומר, אתם יודעים לאתר לקוחות שיתעניינו במוצר שלכם אבל אתם לא מצליחים לסגור מספיק עסקאות.

עכשיו דמיינו: איך היה נראה סיור "במפעל" כזה, שמחלקת השיווק שלו יודעת לייצר יותר לקוחות מתעניינים מאשר מחלקת המכירות יודעת למכור, ומחלקת הייצור יודעת לייצר יותר מוצרים ממה שמחלקת המכירות יודעת למכור?

במפעל שפועל ביעילות, היינו צריכים לראות את מחלקת המכירות עובדת במלוא המרץ (היא הרי צוואר הבקבוק), במחלקת השיווק מפסיקים לעבוד כבר ב-12:00 בצהריים (הם כבר הביאו מספיק לקוחות לאותו היום), ומחלקת הייצור צריכה להפסיק לעבוד ב-14:00 לערך כי היא ייצרה כבר את כל מה שמחלקת המכירות הצליחה למכור. היינו צריכים לראות עובדים ומנהלים משחקים במסדרונות, קוראים ספרים, לומדים… העיקר לא לייצר עוד, נכון? הלוואי! מי מכיר מפעל כזה? הרי, כולם היו מתנהלים תחת פחד שמא ייראו לא עובדים, יוגדרו כמתבטלים ולא נחוצים ויישלחו ישר הביתה…אז במקום זה הם ממשיכים לייצר ולייצר.

כלומר, מחלקת השיווק ממשיכה להביא לקוחות מתעניינים, ומחלקת הייצור ממשיכה לייצר מוצרים שאף אחד לא קונה. אז מה קורה בפועל?

1. מתחיל להצטבר מלאי של לקוחות שלא מצליחים למכור להם. הלקוחות, סביר להניח, יתאכזבו, יפנו למתחרים ובדרך גם יספרו לאחרים על תסכולם מתהליך המכירה שחוו…

יצא לכם פעם להמתין על הקו עם מחלקת השירות של חברה גדולה שצוואר הבקבוק שלה הוא השירות? אתם בטח מכירים את ההרגשה…

2. מחלקת הייצור תמשיך לייצר מוצרים, הדורשים מקומות אחסון שאולי עם הזמן גם לא יענו ממש על הדרישות. במקום לעצור, להרגע ולחשוב צריך לטפל בעודפים של מלאי, בלקוחות לא מרוצים, בהוצאות נוספות ועוד בעיות שצצות בהמשך ישיר לשורש הבעיה.

אתם מוצאים את עצמכם יותר עסוקים עם יותר בלאגן כשהעסק לא מתקדם לשום מקום. למעשה, זו מהומה רבה על לא דבר, שהתרחשה בגלל צוואר בקבוק שלא טופל.

ברגע שזיהיתם בעסק שלכם את צוואר הבקבוק, רוב זמנכם צריך להיות מוקדש לפתיחתו (כמובן, מעבר לפעילות השוטפת של העסק). אם תמשיכו להיות עסוקים בלפנות ללקוחות חדשים במקום לשפר את מיומנויות המכירה שלכם, בזבזתם את זמנכם וייצרתם עוד מוצרים שאף אחד לא קונה.

איך מזהים צוואר בקבוק?
זה החלק הפשוט. צוואר הבקבוק נמצא במקום שלפניו מצטבר המלאי. לדוגמה, אם צוואר הבקבוק שלכם הוא במכירות, אז כנראה שיש לכם "מלאי" של לקוחות מתעניינים, מיילים מלקוחות שלא נענו, הצעות מחיר ללקוחות מתעניינים שטרם נשלחו וכו'.

צוואר הבקבוק בדרך כלל מסתתר במקומות שאנחנו הכי לא אוהבים להתעסק איתם (לא נעים – לא נוגעים), אז אם אתם לא אוהבים את החלק המכירתי או לא אוהבים את החלק השיווקי, כנראה שצוואר הבקבוק נמצא בדיוק שם.

איך פותחים צוואר בקבוק?

1. זהו מהו צוואר הבקבוק בעסק שלכם ואז הפסיקו לייצר עודפים של מלאי ב"מחלקות האחרות".

2. עבור שלב 1 צריכות להתפנות לכם לפחות שעתיים- שלוש ביום, שזה מעל ל-10 שעות בשבוע.

3. בזמן שהתפנה התחילו לעבוד חכם במקום קשה – חשבו על רעיונות ופתרונות לפתיחת צוואר הבקבוק.

4. מינוף – כלי מעולה לפתיחת צווארי בקבוק. המינוף הוא שימוש במשאבים חיצוניים כדי לייצר יותר תפוקה, כגון: זמן של אנשים אחרים, כסף של אנשים אחרים, רשימות תפוצה של אנשים אחרים ובמילים אחרות: שיתופי פעולה. תלמדו לבנות Smartnerships, שיתופי פעולה של win בחזקת win .

5. התפתחות אישית ומיומנויות חדשות –"Work harder on your self then you do on your job work"  – אמר ג'ים רון, והכוונה היא שתשקיעו את הזמן בהתפתחות שלכם ובלמידת מיומנויות חדשות: יזמות, מכירות, הנהלת חשבונות וכו'. קיים היום מגוון רחב של כלים פשוטים ומהירים ללמוד כל דבר חדש (אתם כנראה במרחק של מספר סרטוני וידאו מלדעת כפול ממה שאתם כבר יודעים על כל נושא שבעולם). ה- Mind set שלכם הוא המנוף הכי מוצלח שאתם יכולים לבנות בחייכם.

6. טכנולוגיה וכלים – תדאגו להיות מעודכנים. אנחנו חיים היום בעולם כל כך מפותח, פתוח, מתקדם, עם כלים טכנולוגיים ואנושיים יוצאי דופן. למי שמכיר רק סוס ועגלה הפתרון המומלץ הוא לא לשפר את הסוס אלא להכיר את המכונית…

ואסיים בסיפור מהחיים:

חבורה של נערים ונערות בארה"ב רצו להרוויח כסף בחופשה שלפני תחילת הלימודים בקולג' כדי לסייע במימון שכר הלימוד. רובם מצאו עבודות קיץ: סבלות, מלצרות, כיסוח דשא ועוד. הם יצרו הכנסות יפות, בסדרי גודל של 1,000 – 3,000 דולר. בהחלט התחלה טובה.

אבל נערה אחת מהחבורה החליטה לשלוח בקשות למלגות. היא הכינה מסמך בקשה ושלחה 585 בקשות (!( כשאת רוב ימי החופשה העבירה בבילויים. 560 בקשות נדחו אך 25 נענו בחיוב. כתוצאה מכך היא להצליחה לגייס בסוף הקיץ 36 אלף דולר+מחשב נייד.

לעבוד חכם במקום קשה…