alonמערכת החינוך מקצה שעות רבות לחינוך התנהגותי, טיפוח ערכים חברתיים והקניית כישורי חיים. היא מחנכת למוסכמות חברתיות אך אינה יודעת לאפשר לתלמידיה להתמודד בכוחות עצמם מול קונפליקטים ומאבקים. כשתמיר ללוז רואה מדי יום את תלמידיו נאבקים על מקומם, מעמדם ורצונותיהם, הוא מבין שהמשימה היא לא למנוע את המאבקים אלא ללמד את כלי הביטוי שלהם
עוד משחר ההיסטוריה, הפעיל האדם כוח אל מול הטבע על מנת 'לבייתו' ולהתאימו לרצונו על מנת לחוש בטוח ומוגן מפני הסכנות המגוונות. האדם הפעיל את כוחו גם מול האדם הניצב מולו בערך מאותן הסיבות. למעשה, מאבקי כוח קיימים מאז ומעולם, כאשר סיבת היווצרותם משתנה בהתאם למקום ולתקופה. הפתרון לכך היה הקמת חברה, מוסדות וחוקים שמטרתם להגן על בני אדם מפני פגיעות הנוצרות, בין היתר, ממאבקי הכוח. אלמלא החברה וחוקיה, היינו כנראה עסוקים באופן תמידי במלחמות ללא יכולת לפתח וליצור שום דבר.
תפקיד החברה הוא להגן על אזרחיה, אך למרות זאת הצורך במאבקי כוח לעולם לא נעלם אלא רק עובר התפתחויות, שינויים ועידונים בהתאם לחוקים ולמנהגים של אותה חברה. גם בני האדם "שדרגו" את היכולות שלהם במטרה להיות בעלי כוח ושליטה, ומאלימות פיזית, ברוב המקרים, הם עברו למניפולציות, שקרים, תחמונים, וכל מה שמצליח להשאיר אותם עם היד על העליונה.
יום יום אני נחשף להתנהגויות של בני אדם – מילדי גן ועד מבוגרים. אני בעיקר עד לכך שמאבקי הכוח נמצאים שם לאורך כל הדרך, אם זה על צעצוע, אם זה על מקום חברתי או אם מדובר בתפקיד, כבוד והערכה. דרכי המאבק "משתדרגים" עם הגיל והבנת המסגרות, אך זו, למעשה, "אותה הגברת בשינוי האדרת".
אנו, המחנכים וההורים, עסוקים בלחנך, להעיר ולהטיף להתנהגות ראויה שתיצמד לאמות המידה של החברה בה אנו חיים. זה מתיש. זה מאבק שלא נגמר. חוויתי אותו במהלך השנתיים בהן ליוויתי את כיתתי. העברתי שיעורים רבים בנושא התנהגות, מפתח הל"ב (תוכנית משרד החינוך לטיפוח ערכים חברתיים), כישורי חיים ושיחות רבות עם תלמידיי ממקום אמפטי ואכפתי. הם הגיבו אליי כמבינים וכמפנימים עד שנייה אחת אחרי שיצר המאבק התעורר שוב וקיבל ביטוי בצורת אלימות פיזית, אלימות מילולית, חרם והבעת "רוע". ממש כמו שדה קרב, בו כולם נלחמים על חייהם ועל מקומם, ויורים ללא הרף ולכל כיוון. ואז שוב מצאתי את עצמי גוער, צועק, מדבר אל המצפון, פונה אל ההיגיון, משוחח אל החלק האנושי הטמון בכל אחד. ושוב יש הבנה וכולם מהנהנים בראשם ומקבלים את המסרים. יש שקט של מבוכה, אפילו מעט בושה. העיניים מוטות כלפי מטה וכמה מהם מנסים להסביר, לתרץ, להאשים ולרגעים בודדים אפילו לקחת אחריות ולקבל החלטה משותפת שזהו, משתנים, ויותר זה לא יקרה. אבל אז מגיע הצלצול, יוצאים להפסקה וחוזרים לשדה הקרב כאילו כלום לא קרה ודבר לא השתנה, וממשיכים להילחם, כל אחד בדרכו ועל פי רמת תחכומו.
כך זה אצל הקטנים והגדולים כאחד. הרי, גם אנחנו, המבוגרים, משתדלים לבטא את עצמנו ולהביע את רגשותינו אך מאבקי הכוח פורצים מהרגע הראשון. אנחנו פוגשים באדם ומיד בוחנים, מודדים ובודקים את מאזן הכוחות והאם אנו בגדר מאיימים או מאוימים…
מתוך התבוננות על התלמידים שלי (בגילאים שונים) במהלך השיעורים וההפסקות, אני רואה עד כמה המאבקים הם חלק בלתי נפרד מבניית זהותם, מציאת מקומם החברתי והגדרת זהותם האישית ביחס לחברה. כולם נאבקים בכל דרך אפשרית. זוהי זירת מלחמה בלתי פוסקת, כאשר החוקים והערכים אותם אנו מנסים להנחיל מופנמים ברמה הרציונלית בעוד המאבק עצמו מתנהל באופן לא רציונלי. יחד עם זאת, המאבק הזה הוא הכרחי להתפתחות תקינה של אותם ילדים, עד הרגע בו הם יתבגרו, יהפכו לאזרחים שלמדו לשלוט בחלק הלא רציונלי ברמה כזו או אחרת ויעדנו את ביטויי המאבק. כמובן שבפועל אנו עדים לכך שגם בוגרים אינם מגיבים באופן לא רציונלי, ומדי יום אנחנו שומעים על ביטויים אלימים כמעט בכל תחום, מגזר ומעמד.
המפתח לא נמצא בל"ב
כאמור, מאבקי כוח הם חלק בלתי נפרד מההתפתחות האנושית. בזכות מאבקים כאלה צמחנו כבני אדם, יצרנו טכנולוגיה, פיתחנו את המדע ולמעשה כל תחום בחיינו הושפע מתוך מאבק. המשימה היא לא למנוע את קיומו של המאבק אלא לעדן את הביטויים הקיצוניים שלו על ידי הקניית תקשורת נכונה, כבר מגיל צעיר. הכוונה היא שהילדים ילמדו לדבר על הקושי, להציף את הבעיה, להעלות את שורש הקונפליקט ולקחת אחריות ושאנחנו, המבוגרים, לא "ננפנף" אותם ונטייח את הבעיות.
אתן דוגמה: לאחר שהילדים רבים ביניהם ומגיעים למבוגר כדי להתלונן בסגנון "הוא עשה לי", יש לאפשר להם לנהל שיחה ביניהם על מה שאירע, ולתת להם את הכלים ליישב בעצמם את הקונפליקט עד שיגיעו להבנה ולסוג של פשרה. פעמים רבות כאשר הם פונים אלינו, המבוגרים, אנו אומרים להם מה אמור להיות ואיך הם אמורים להתנהג במקום לאפשר להם להגיע להבנה בעצמם. זו דרך שמונעת מהם לפתור את הבעיה, ומשכך היא תמשיך להתקיים בזמן אחר, במקרה הבא. פעמים רבות אני עד לכך שכתוצאה מאי הבנה שיכולה הייתה להיפתר באותו הרגע, נוצר ריב ממושך שאיבד כל פרופורציה. הסיבה לכך הייתה אחת: לא התבצעה תקשורת אמיתית פרט לתקשורת אלימה.
ועוד דבר. מערכת הלימוד, ששמה דגש כל כך גדול על מצוינות והצטיינות מבחינה לימודית, לא נותנת מקום לשיעורים שיעניקו מענה לצורך החברתי בהתאם לכל גיל. שיעורי "מפתח הל"ב" וכישורי חיים, שהחליפו את שעת המחנך, מלמדים אמנם מן הערכים והכלים הנדרשים, אך לא נותנים ביטוי הולם לתחושות, לרגשות ולדינמיקה הטבעית המתרחשת בין התלמידים.
מתוך ניסיוני ומתוך כך שאפשרתי לתלמידיי להביע את עצמם באופן חופשי במהלך השיעורים, גיליתי עד כמה חשוב להכניס לתוך המערכת תכנים מהסוג הזה ועל ידי הכוונה וכלים לאפשר להם להתמודד עם המאבקים אותם הם חווים ויחוו בכל מקרה. עלינו לעזור להם להיות תקשורתיים ומודעים יותר, באופן כזה שהמאבקים ימשיכו להתקיים אך הביטוי שלהם לא יהיה אלים, על חשבון אדם אחר ומבזבז אנרגיה.
עוד על התערבותם של המבוגרים במאמר של תמיר ללוז: אם רק נפסיק לקלקל
התוכנית עוצמה והעצמה שבאה מהלב קיבלה הכרה ע"י "הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות בשיתוף משרד החינוך.
חזון אישי :
כאשר נחבר את הלב עם האינטיליגנציות המנטאלית הרגשית והרוחנית, נגלה איכויות חדשות בתוכנו ופוטנציאליים להגשמה אישית, משפחתית חברתית ואוניברסאלית תקבל הבנה עמוקה על משמעות חווית החיים, התוכנית נבנתה כך שתיגע בכל הרבדים האפשריים ותקיף את איכותה האנרגטית בכל המישורים. החל בהנהלה, במורה, במבנה הבית ספרי החזותי (פיסי) בשיתוף עם ההורים (עבודה משותפת ילדים – הורים מורים (הנהלה) דרך חוויה ערכית משותפת. ההורים שותפים פעילים בחיי ילדיהם.
המטרה:
לעודד וליזום מכנה משותף,על ידי השלת דעות קדומות וסטריאוטיפים, הקשבה לאמת של האחר מבלי לרצות ולשנות על ידי תאום ציפיות כניסה לרובד הפנימי העמוק של תוצר המחשבה אינטליגנציה רגשית תוך שימת דגש ממה נובעת המחשבה הדעה וכיצד להגיע לאיזון גופ נפש נשמה דרך חמישה ערכים בסיסים אשר טמונים בכל אדם באשר הוא.
מאמינה והתוצאה:
כולם שותפים לחווית החיים מתוך הערכה של שיתוף כך נוכל לגשר על האמת, אהבה, שלום, יושרה וכיבוד הסכמים שבאים מהלב ולא משרירות הלב.
בהצלחה ואהבה רבה לכולנו במסע של חווית החיים.
סיגל אוראל שלום