משנה מקום משנה ביטחון

במאמר הקודם הצעתי הצעה לבירור השאלה "למה צריך בית ספר?". הפעם אני ממשיכה למרכיב נוסף של עולם הסיפור – המקום. כל רעיון זקוק למקום בו הוא יתממש ולכל פעילות שלנו צריך מקום. אם המקום אינו קיים, מוכר, מוגדר וברור, אנחנו מאבדים חלק מתחושת השליטה ומהאפשרות לממש את הכוונות שלנו.

אם אנחנו 'חדשים' ההיכרות עם המקום הכרחית, אחרת לא נדע לאן להגיע, לטובת מה ומתי. אם אנחנו 'ותיקים', יכול להיות שנראה במקום עוד אפשרויות או שנראה מה לא נכון בו ונוכל לשפר ולהפוך אותו למקום טוב יותר. מאמר ראשון מתוך שניים העוסקים ב'מקום'.

להכיר את השטח

כמה הורים יכולים לומר שהם מכירים את כל שטח בית הספר ויודעים איפה חדר מחשבים או כיתת אנגלית? כמה ילדים יכולים לומר זאת בכיתה א', ב' או ג'? לעיתים קרובות קורה שעובדים בחברות גדולות, המתאכסנות בבניינים מרשימים ומפוארים, לא יודעים היכן נמצאים חדרי ישיבות שהם לא רגילים להשתמש בהם או משרדים של עמיתים ממחלקה אחרת. במקרה הטוב, מפות קומות המשרדים תלויות על הקירות ומופיעות באתר הפנימי של החברה. בכל זאת, קורה לא פעם שאנשים מתקשים למצוא את המקום בו הם צריכים להיות – אם הוא חורג מהמסלול הקבוע שלהם. היכרות טובה עם הסביבה נוטעת ביטחון ותחושת שליטה ואין שום סיבה לא להכיר היטב את המקום כולו.

שבועיים אחרי תחילת הלימודים, קחו שעתיים-שלוש, דף גדול ועיפרון ולכו לטייל עם הילד בתוך בית הספר. אחרי הטיול ובעוד אתם בבית הספר, תנו לילד לצייר מפה. נרתעים מציור? הביאו חבילת מדבקות ודף או משטח עם קוביות (כמו LEGO) העיקר שלא יהיה על הילד לחץ לצייר 'יפה' כי זה לא העניין כאן. המפה לא צריכה להיות בקווים מדויקים, במבט על או משהו דומה. היא צריכה להיות מפה שצייר הילד ובה המקומות הרלוונטיים עבורו. שטח הדף הוא שטח בית הספר והילד ימלא אותו לפי מה שהוא מבין בעקבות הסיור.

אחרי שהוא מסיים את הכנת המפה, עברו עליה יחד ונסו להתמצא בבית הספר באמצעותה. תנו לילד להוביל אתכם ואם יש לו טעות, תנו לו גם לתקן אותה. אל תסתפקו רק ביצירת המפה, הקפידו גם על השלב הזה – להתמצא במקום בעזרת המפה. העבודה הקטנה הזו תיצור אצל הילד מפה פנימית הנובעת מהבנה באמצעות החושים. אנחנו מחפשים את הממשי, זוכרים?

למורים: מפה גדולה ומצויירת בכניסה לבית הספר תביא יותר תועלת מלוח של אמרות שפר בענייני חינוך שיכול לעמוד גם במקום אחר. השתדלו למקם את המפה בגובה שכל הילדים יכולים לראות טוב ולהשתמש בציורים מייצגים בנלווה למילים. כדי לחזק את מבנה המקום הפנימי אצל התלמידים כדאי להוסיף משחק שיגרום לילדים לחבר בין המפה לשטח האמיתי של בית הספר, חיבור בין ההסמלה והייצוג לממשות הנוצרת באמצעות החושים. משחק 'סימני-דרך' או 'חפש את המטמון' הן דוגמאות טובות.

להכיר את ההקשר

ומה עם המקום הרחב יותר? מכיתה ב' כדאי לעשות בדיוק את אותו התרגיל גם עם המקומות בהם מתקיימים החוגים של הילד, בתי חבריו, מכריו, קרוביו, מרכז הקניות הקרוב וכדומה. מכאן אפשר להמשיך לאורך השנים בהכרת הסביבה הרחבה יותר, עד לרמה עירונית וארצית. כמה ההיכרות הזו חסרה תבינו אם תשאלו נער ממוצע איזה יישוב צפוני יותר: תל-אביב או ירושלים?

הקשר בין מקום והתנהגות

יש ילדים שענייני מקום ברורים להם בקלות. האינטליגנציה המרחבית שלהם תקינה וגם נמצאת בשימוש מספק, כך שהיא מתפתחת. עם זאת, יש בשנים האחרונות יותר ויותר ילדים שנמנעת מהם האפשרות לתרגל הבנה של המרחב, לעיתים אפילו בפרטים הקטנים. החסך הזה נובע כמעט תמיד מתרבות השפע: מסיעים אותם לבית הספר, העוזרת מסדרת להם את החדר, ההורים מעצבים את החלל בעזרת מעצב וכיו"ב. חדר יפה זה דבר אחד, חדר פונקציונלי זה דבר אחר. עם קצת מחשבה חדר של ילד או המקום שלו בבית יכול להיות יפה ופונקציונלי. יש כמה דגשים שכדאי להקדיש להם תשומת לב מיוחדת ומעל הכל – לערב את הילד המיוחד שלכם בתהליך קבלת ההחלטות.

מקום והדרך בה הוא מסודר מגדירים התנהגות: אם מדף ספרי הלימוד ממוקם גבוה מדי, הילד ישתמש בו פחות ויעדיף לערום את כל הספרים במקום נגיש יותר עבורו – על השולחן או על הרצפה; אם מחשב שולחני תופס את מרכז משטח העבודה המוקדש ללימודים, אל תתפלאו אם תמצאו את הילד מכין שיעורים על המיטה או ליד שולחן אחר בבית; אם הילד שלכם זקוק לנוכחות אנשים והחדר שלו מרוחק מלב העשיה, הוא יגרור את חומרי העבודה שלו לסלון או למטבח. בשלושת המקרים האלה שהם קצת דוגמאות מהרבה כאלה, הפתרון שמצא הילד לא עולה בקנה אחד עם רצונות שאר דיירי הבית. שאם כן, הם היו מתכננים את המקום אחרת, לא?

מכאן, שכדאי לבדוק מה הן ההתנהגויות של הילד, מה הוא צריך ורק אז לעצב את החלל או לתקן אותו. השינויים הנדרשים הם בדרך כלל קטנים וכדאי להישאר ריאליים ולא להשתגע. אם הילד מוסח בקלות – וילון בהיר על החלון ירכז את תשומת ליבו למה שקורה בחדר וימנע את הימשכות המבט החוצה; אם הוא חסר מנוחה וצריך להחליף פוזיציה גופנית לעיתים קרובות, דאגו לזה שיהיה לו לאן לעבור – כסא ליד שולחן לישיבה זקופה, שטיח על הרצפה המאפשר שכיבה על הבטן, כורסה ליד חלון שאפשר להתכרבל בה. בנוסף, כדאי לבדוק אם יש במקום אלמנטים עיצוביים שהם יפים אך מבטלים חלק מהחלל והופכים אותו ללא שימושי במיוחד. גם בדירות קטנטנות ובצפיפות גבוהה אפשר ליצור מקום שימושי ותחושת מקום אצל הילד.

במאמר הבא: על פרטיות והפרטים הקטנים שיעזרו לילד להשתמש במקום לטובתו ולא ההיפך.