נא לא לחדור לפרטיות, תודה

קוראים לנו "הומו ספיינס" – האדם הנבון. אולי נכון יותר היה לקרוא לנו "הומו קווסטיו" – האדם המחפש, מה שאנחנו עושים הרבה שעות ביום. אם נכנה את עצמינו "האדם המוצא" – כנראה שנמצא, לפחות בחלק סביר מהזמן. הפעם, מדריך פשוט להתארגנות על מקומות קטנים – שולחן עבודה, תיק בית-ספר, לוקר וכל מה שמחזיק את 'הציוד הנדרש' שכל-כך הרבה ילדים מתבלבלים איתו (גם מבוגרים).

עקרון הרקע

המילה 'חיפוש' נקשרת עם המילה חופש. המילה 'למצוא' נקשרת עם המילה 'מציאות'. החוכמה הפשוטה היא לשלב בין חופש למציאות, בין לחפש ולמצוא. יותר מדי חופש ונהיה עסוקים בחיפוש מתמיד, יותר מדי מציאות ונרגיש שמנסים לתקתק אותנו, שמישהו כבר מצא, לנו לא נשאר מקום וכל מקום שהוא יציע לנו ירגיש שלו, לא שלנו. אנחנו רוצים להבין את המקומות שאנחנו יוצרים. ליצור מסגרת פנימית, זוכרים מהמאמרים הקודמים?

לכן, אני מציעה כאן אפשרות להתבוננות עם כוונה מעשית על כל המקומות הקטנים האלה שאמורים לשרת אותנו ביומיום ואתם תחליטו מה לעשות עם זה.

הדימוי המרכזי: מיכל

כל המקומות הקטנים כמו הגדולים הם מיכלים. הם מכילים משהו שבלי מיכל, לא היה ברור איפה הוא צריך להיות ומתי. תיק בית ספר הוא מיכל, לוקר הוא מיכל ושולחן עבודה הוא מיכל בדיוק כמו כיסי המכנסיים. בתוספת מחשבים, סמארטפונים, פתקים, יומנים, טאבלטים…יש לנו הרבה מיכלים ובכל אחד מהם יש חלק מהדברים שאנחנו צריכים.

יש שני סוגי מיכלים: ניידים ונייחים. תיק בית ספר הוא מיכל נייד – התלמיד מעביר בעזרתו ציוד. לוקר או שולחן עבודה בבית הם מיכלים נייחים.

עוד סוגים: כאלה שיש להם מגבלה פיזית בנפח אכסון ומשקל וכאלה שאין להם כמעט מגבלה כזו, כמו דיסק-און-קי. אם אפשר היה לשאת בתיק בית הספר את כל מה שהתלמיד צריך בבית ובבית הספר במשך כל השבוע, אולי היה פחות בלבול. בשל מגבלה פיזית, זה בלתי אפשרי.

עניין המיכלים והדרך לעבוד איתם לא מובן לרוב התלמידים. כמה פעמים קורה שתלמיד שוכח בלוקר את מה שהוא צריך כדי להכין שיעורי בית? כמה פעמים קורה שבתיק אין את מה שצריך להיום אבל יש בו דברים שהיה צריך אתמול?

משחק המיכלים

האחריות על ניהול הציוד וניודו בין המיכלים מוטלת על התלמיד. אם יבין זאת, פתרנו חצי מהבעיה. אם ילמד איך לנהל את הציוד בין המיכלים, פתרנו את כולה, לפחות ברוב הזמן.

יעזור מאוד לכל ילד אם כדי להבין את הרעיון תשחקו איתו במשחק מיכלים. החומרים הדרושים:

• 2 קופסאות קטנות או קערות
• כוס
• ערימת פתקים
• מכשיר כתיבה
• מערכת שעות
• שולחן/רצפה

הציבו את שתי הקופסאות במרחק מסוים זו מזו. קופסה אחת היא: "המכתביה שלי בבית", השנייה: "המגרה או הלוקר שלי בבית הספר". הכוס: "תיק בית הספר".

על הפתקים תנו לילד לכתוב שמות של פרטי ציוד. פריט אחד לפתק – "ספר אנגלית", "מחברת אנגלית", "ספר תנ"ך", "תיק ציור" וכד'. את כל הפתקים יניח בתוך הקופסה "המכתביה שלי בבית".

ועכשיו מתחיל המשחק, ומשחקים אותו בשני שלבים: שלב בסיסי – להביא לבית הספר את 'הציוד הדרוש' לפי מערכת השעות. רגע! מה שרשום במערכת השעות הן מילים מייצגות. אם כתוב 'חשבון', מה זה אומר מבחינת 'הציוד הנדרש'? תנו לילד לחשוב ולענות. אחרי שיאסוף לתוך הכוס את כל הפתקים המתאימים הוסיפו לו גם עפרון כייצוג לקלמר ופתק 'יומן' שהם ציוד שצריך להביא תמיד. יש כאלה שכבר יוסיפו גם 'טאבלט'.

על כל יום בו הצליח הילד להכניס לכוס את כל הפתקים המתאימים – הוא מקבל נקודה. ועכשיו לוקחים את הכוס ל'בית הספר'. לומדים בכאילו (לצורך המשחק) ועכשיו, הופ, הגיע סוף היום. כאן מגיע השלב השני של המשחק: מה צריך להישאר בלוקר/מגירה ומה צריך לחזור הביתה בתיק לטובת שיעורי-בית? אם יצליח אז עוד נקודה.

כאן מתחילה להתברר הסוגיה האמיתית – איך מנהלים את הציוד מול מערכת שעות, שיעורי-בית ומקצועות שיש כמה פעמים בשבוע? העניין מסתבך – תנו לילד לחשוב על דרך הפיתרון. אל תנסו להקל עליו מעבר לכך שאת כל התרגיל הזה מבצעים על שולחן, בלי סחיבות כבדות ועם אפשרות לברר את הדברים. תעלו כל מיני שאלות שייתכן שגם אתם, ההורים, לא תמיד חשבתם עליהן. את זה אני כותבת לטובת ההתארגנות האישית שלכם. הילד – שיפתור את הסבך בעצמו, אם לא תתערבו ורק תתמכו, בזה שתשבו שם אתו ואפילו תספרו לו על התלבטויות שלכם בענייני ציוד ועבודה, הוא יפתור ויבין מדוע זה הפיתרון וגם מדוע נחוץ פיתרון.

בבקשה מכם, אף מילה כמו: "יאללה, הבית ספר הזה, איזו מערכת שעות לא-הגיונית!" או "כמה ציוד! כשאני הייתי ילד היו לנו רק…". הטרוניות שלכם לא עוזרות אלא מרפות את ידיו של הילד מלמצוא פיתרון ולהבין את נחיצותו, וללמוד שהוא יצטרך לנהל את עצמו ואת מה שקשור לפעילות שלו. יוצא דופן הוא המקרה בו אתם רואים משהו שהוא כנראה באמת לא הגיוני. במקרה כזה, הפנו את הדברים למורה ולא לילד. היא יכולה לטפל בזה, הילד לא.

תנו צ'אנס טוב – יש הורים בלאגניסטיים ועם זאת זו אינה תכונה גנטית או קארמה משפחתית. תנו לילד את האפשרות לפתח מסגרת משל עצמו גם אם אתם לא מצטיינים בזה.

קצת פרטיות

כל ילד זקוק וזכאי למקום פרטי. ההתגלמות של מקום כזה אינה דווקא חדר פרטי. מקום פרטי הוא מקום שהוא רק של הילד ולשימושו, מקום שאף אחד לא יכול להיכנס אליו, לגעת במה שנמצא שם או לקחת משהו, ללא רשות הילד. זו יכולה להיות קופסת אוצרות מתחת למיטה, מחברת, שקית, מקום מתחת לעץ בגינה – כל דבר שהוא מיכל לדברים ממשיים או לדברים שהם בדימיון.

בביטוי 'רשות הילד' מתחיל גם הקושי. הרבה ילדים נותנים רשות להיכנס למקום הפרטי שלהם בגלל כל מיני לחצים. מה הקשר בין הבנת עניין הפרטיות ליכולת לפתח תחושת מקום ואיך מגדלים ילד היודע לסרב לדרישות לא לגיטימיות להיכנס לפרטיות שלו? עוזרים לו ללמוד את עניין המיכלים. כל החיים שלנו נתונים בתוך מיכלים ואחרי שיפנים את המיכלים הקשורים לבית הספר אפשר לפתוח עבורו את התמונה למשהו שהגדיר יפה גבריאל גרסיה מרקס: "לכל אדם יש שלושה חיים: חיים ציבוריים, חיים פרטיים וחיים סודיים".

מכאן שהשאלה הבאה היא: אילו מיכלים שלך הם ציבוריים, אלו פרטיים, אלו סודיים ומה צריך להיות או לא צריך להיות בכל אחד מהם? במחשבה נוספת, ההבנה של עניינים כאלה תעזור לילד להתמודד גם עם מיכלים בעייתיים כמו פייסבוק.

בהצלחה. מוזמנים לשחק ולשתף.