פרעושים, אנשים, פרעושים

יש לי בשורות טובות ובשורות רעות. עם מה אתם רוצים שאני אתחיל?

טוב, אני בוחר להתחיל בטוב.

אנחנו חיים בתקופה של שפע, לא סתם שפע, שפע מטורף. יש המון מהמון.

וכשאני מדבר על שפע אני לא מדבר רק על מבחר דגני הבוקר העצום הממתין לכם כשאתם מסתובבים בין המדפים בסופר או ההיצע הגדול של משחות השיניים המונח לראווה לצד ההיצע הלא פחות גדול של הסבונים…כן, זה גם שפע והוא נחמד, אבל זה לא סוג השפע שמקדם ומפתח אותנו. זה סוג שפע שיוצר התרחבות, לא התפתחות.

השפע שאני מדבר עליו, שהוא גם הסוג המעניין יותר הוא השפע שמאפשר לנו התפתחות. זהו שפע של אפשרויות, של הזדמנויות, של משאבים, של תקשורת, של תנועה.

אנחנו כעת בתקופת חיים מדהימה, כזו שמעולם לא הייתה כדוגמתה בהיסטוריה של המין האנושי. עם יד על הלב, אני מרגיש בר מזל לחיות בתקופה כזו, למה? כי השפע הזה מאפשר לנו להגשים חלומות, לדייק בבחירות, לכוון היטב לייעוד וליצור התפתחות תוך קפיצות קוואנטיות.

אסביר קצת יותר למה אני מתכוון. כולנו יודעים שעל מנת להגשים את החלומות שיש באמתחתינו ואת הייעוד שבחרנו לעצמינו אנחנו זקוקים למשאבים ולאנרגיה שיאפשרו לנו לנוע קדימה. פעם נדרשנו להשקיע הרבה מאוד אנרגיה כדי לייצר קצת תוצאות, אבל היום, אם עובדים חכם ויעיל – אפשר לייצר תוצאות מדהימות תוך השקעה קטנה של אנרגיה.

אתן מספר דוגמאות.

פעם נדרשתם להשקיע שבועות, אם לא חודשים, הון רב ומסכת שלמה של הכנות רק כדי להגיע למדינה אחרת שמעבר לים. היום, בפחות מ-24 שעות ובכ-2,500 דולר, אתם יכולים להטיס את עצמכם כמעט לכל מקום שתחפצו בו על מפת כדור הארץ. כלומר, פחות אנרגיה נדרשת ליצירת תוצאות מדהימות (כן, להגיע לכל מקום שאתם רוצים רק כי בחרתם זו נחשבת תוצאה מדהימה).

פעם כדי למכור רכב נדרשתם: לתלות שלטים, לקנות מחירון, לפרסם מודעה בעיתון, להשקיע בזה כסף, לענות לטלפונים (גם בשישי בצהריים), להפגש עם אנשים…ורק אז, אולי, בשעה טובה גם להצליח למכור את הרכב. מה נדרש מכם היום? מודעה אחת פשוטה באתר אינטרנט, 4 תמונות במצלמה של האייפון, אפס כסף, ובום! יש קונה. אפילו כמה.

פעם כדי להשיג לקוחות חדשים לעסק שלכם נדרשתם לנסח פלייר, לעצב אותו, להדפיס אותו, לחלק אותו, לדבר שעות בטלפון, להפגש פנים מול פנים עם בני אדם, לנסוע ולהציג, לנסוע ולהציע, לנסוע ואולי גם להצליח למכור. המון אנרגיה, המון זמן ולא מעט כסף. היום? פוסט אחד, אולי שניים, צ'אטים קצרצרים, שיתופים מהירים ומכירה! 10 דקות עבודה. קל, פשוט, מהיר והכי חשוב – יעיל.

הבנתם את העיקרון…מעט אנרגיה – תוצאות גדולות.

זה מוטרף למדי עד שאנחנו כבר מתייחסים לזה כמובן מאליו. כל המידע של המין האנושי זמין על קצות האצבעות. יותר ממיליארד בני אדם מחוברים לרשת אחת גדולה שמאפשרת לדבר, להתחבר ולתקשר ללא הגבלה ועל כל דבר ועניין. עלויות התקשורת ירדו כמעט לאפס, וכמות האפשרויות וההזדמנויות שנגישות לנו היא אינסופית.

נשמע נפלא, נכון? אז מה הבעיה? מה בכל זאת עוצר אותנו מלנוע מהר, להתקדם, להגשים ולממש את השאיפות והתשוקות שלנו? הרי, אנחנו לא באמת מחכים שיותר אנשים בעולם יתחברו לרשת כדי שנגיע למסה הרצויה, אנחנו לא צריכים עוד כמה אלפי ערכים בוויקיפדיה כדי להתחיל לחפש את המידע שחסר לנו, ואנחנו בטח לא מחכים שתעריפי הסלולר ירדו כדי שנעשה את השיחה שאולי תשנה את חיינו.

אז איך זה, שעל אף כל מאגר ההזדמנויות והאפשרויות הזה, רוב האנשים עדיין חיים בחוויה של בינוניות והישרדות? מדוע לא כולנו שוחים בנהר השפע הזה, מחויכים, מנופפים אחד לשני לשלום בדרכנו להגשמת עוד חלום קטן?

הרי, הכל כבר כאן אז על מה קמות כל תנועות המחאה? על מה כל התסכול והכעס הזה?

וכאן מגיעות הבשורות הרעות. הבעיה היא שלמרות כל השפע הזה, כולנו פרעושים.

ג'אמפ, פיפל, ג'אמפ

על קרקס הפרעושים, שמעתם?

צפו בסרטון ולאחר מכן המשיכו לקרוא:

במסגרת הניסוי לקחו קבוצה של פרעושים והכניסו אותם לצנצנת סגורה עם מכסה במשך שלושה ימים. הפרעושים קיפצו להם בתוך הצנצנת, ובמשך שלושה ימים למדו את מבנה הצנצנת וכיצד לקפוץ בגבולותיה.

לאחר שלושה ימים פתחו את המכסה והשאירו את הצנצנת פתוחה, וראו זה פלא: הפרעושים לא קפצו אל מעבר לקו המכסה! על אף שהמכסה הוסר הפרעושים למדו לא לקפוץ מעבר לגובה שהתרגלו אליו.

לאחר מכן, הוציאו את כל הפרעושים מהצנצנת והניחו אותם על השולחן. להזכירכם, בשלב הזה כבר אין בכלל צנצנת אבל הפרעושים המשיכו לקפוץ בדיוק בהתאם למבנה הצנצנת שהייתה שם קודם. הם לא קפצו לצדדים ולא מעל לגובה המכסה…

בשלב הזה כבר נולדו להם צאצאים חדשים שלמדו לקפוץ…ניחשתם נכון… בגבולות הצנצנת, וזאת למרות שהם מעולם לא חוו צנצנת פיזית מימיהם!

כן, כן, רובנו ככולנו פרעושים. את ה"מכסה" הורידו לנו כבר לפני כ-20 שנה, וב-5 – 6 שנים האחרונות כבר אין בכלל "צנצנת", ובכל זאת, רובנו עדיין קופצים בגבולות ה"צנצנת" ומלמדים את ילדינו לקפוץ בתוך גבולות ה"צנצנת" למרות שהם כבר נולדו לעולם הזה ללא "צנצנת" בכלל.

כך, למרות שכל השפע הזה סובב אותנו, אנחנו ממשיכים לפעול בדיוק באותה הדרך שבה הורגלנו לפעול במשך עשרות ומאות שנים. חוקי המשחק השתנו, אבל אנחנו עדיין משחקים עם חוקים ומיומנויות ישנים.

כדי שנוכל באמת ליהנות ולמנף מכל השפע שמסביבנו, ללמוד את הידע, לנוע, לתקשר, לזהות הזדמנויות…אנחנו חייבים להבין באופן ברור לחלוטין שאין כבר "צנצנת", ושעידן הקפיצות למרחק החל ובענק.