רוצים, לא רוצות

עד כמה שזה עלול להשמע קלישאתי, זה באמת קורה הרבה: זוגות רבים מגיעים אלי לקליניקה עם הסיפור של הגבר שרוצה הרבה מין והאשה שיכולה להסתדר מצוין עם פעם בחודש. האמת היא שהפער הזה בין גברים לנשים די מרשים. אמנם לכל אחד מהזוגות האלה שפגשתי היה את הסיפור הייחודי והאישי שלו, אבל התוצאה דומה להפליא.

אז מה בעצם קורה פה? למה זה ככה? על שאלת ה"למה" הזו יש תשובות שונות ומגוונות, חלקן ביולוגיות, חלקן התנהגותיות ותרבותיות, אבל בסופו של דבר, כך או כך, הקושי הנובע מהפער הזה עדיין קיים ופוגע בחייהם של זוגות רבים.

מראש אני מתנצלת על ההכללות שאעשה במאמר הזה. אני מנסה לצייר תמונה כללית שאני פוגשת בה הרבה ואני לא יכולה שלא לעצור ולתהות לגביה.

פגשתי נשים שסבלו מטראומה כזו או אחרת בעברן, טראומה שסגרה בפניהן חלקים שלמים במיניות שלהן. פגשתי נשים שחונכו להיות לא מיניות כי זה לא ראוי, או אפילו "טאבו" להיות מינית. פגשתי נשים שפשוט כל כך טרודות בחיי היומיום שלהן שחיי המין צונחים לתחתית סדר העדיפויות שלהן. פגשתי עוד סיפורים כאלה ואחרים, כאשר המכנה המשותף לכל אותן נשים הוא שככל שהגבר רוצה יותר מין כך הן רוצות פחות.

רצונו של הגבר שלהן בסקס גורם להן לחוש אשמה כלפיו, גורם להן לחוש "לא בסדר". במשך הזמן רגשות אלה לא פעם נהפכים לתסכול גדול ואז לכעס גדול שמופנה כלפי בן הזוג, אמנם זהו כעס שנולד מתוך מגננה, אבל הוא מרגיש ונחווה ככעס לכל דבר.
חלק מנשים אלה אף יפתח תסמינים גופניים כגון כאבים בחדירה ברמות שונות, דלקות, פטריות חוזרות ונשנות ומחלות נוספות שכל תפקידן הוא למנוע מהגבר לחדור אל המקדש הפנימי של האשה.

והגברים, הם סובלים. רוב רובם של הגברים הנמצאים בקשר כזה מרגישים עם הזמן דחויים, לא רצויים, לא נחשקים ולפעמים אפילו לא נאהבים. הדימוי העצמי נפגע ואיתו נפגע גם הביטחון העצמי. חלקם מפתח סוגים שונים של אין אונות, וחלקם מפתח שפיכה מהירה, שבמקרה הזה מבטאת סוג של ריצוי האשה – אגמור עם זה מהר על מנת לא לגרום לה יותר מדי סבל…
חלק אחר של גברים במצב כזה מפתח צורך אובססיבי למין עם האשה. נוצר שם צורך לקבל אישור על אהבתה דרך המין, נוצר צורך לכבוש אותה שוב ושוב כדי להיות בטוח שאשה זו אכן איתי, שלי.

לא להטיח, לא להאשים, לא לצפות

עד כאן תמונת מצב כללית, ועכשיו לשאלה המתבקשת: מה עושים עם זה?

אז כמובן שאין תשובה אחת שתתאים לכולם, כל זוג והסיפור האישי שלו, אבל כן ישנם מספר כללי אצבע שיוכלו להקל על מצב העניינים:

כמו תמיד וכמו בכל דבר אחר בחיים, השינוי מתחיל מבפנים, והצעד הראשון לשינוי הזה הוא לא להזדהות.
שוב ושוב להזכיר לעצמינו שזה שהוא כל הזמן רוצה מין לא אומר שאני לא בסדר, וזה שהיא כל הזמן דוחה אותי זה לא אומר שאני לא אהוב. הרגישו חופשיים לשנות את המשפט הזה כך שיהיה יותר מדויק עבורכם, אבל הרעיון הכללי הוא לא לקחת את זה אישית. הרצון או אי הרצון של הצד השני לא קשור אליכם, הוא שייך אל המערך הרגשי של בן הזוג ולא אומר עליכם דבר וחצי דבר, גם אם ממש נדמה שכן.

גבר, קח צעד אחורה! לדחייה מתמשכת יש נטייה להפוך להרבה יותר גדולה ומשמעותית ממה שהיא באמת. אז נסה להיזכר ולהתמקד במה שכן יש ביניכם, בדברים הטובים שבזוגיות שלכם. הזכר לעצמך שאתה כן אהוב ואוהב, גם אם המין יתרחש בתדירויות נמוכות יותר. זכור שככל שאתה דורש יותר, כך היא מסתגרת יותר. תן לה הזדמנות לרצות אותך, להתגעגע למגע שלך, ואולי אפילו ליזום בעצמה את הסקס ביניכם. שווה לחכות…

אשה יקרה, אם באמת יש טראומה כלשהי בעברך, זכרי שלא האיש שלך היה הגבר הפוגע, האיש שלך דווקא אוהב אותך, דואג לשלומך ולרווחתך ובאופן כללי רוצה בטובתך. אולי תוכלי להדריך וללמד את האיש שלך איך לגשת אלייך, איך לגעת בך כך שיהיה לך נעים וטוב ובטוח איתו. אולי תנסי לקחת יוזמה ולהתחיל איתו, לפעמים דווקא צעד כזה נותן תחושת שליטה במצב שמעניקה ביטחון ועוצמה, אבל החשוב ביותר – היי בחמלה שלמה כלפי עצמך. את ממש בסדר גמור בדיוק כפי שאת. רק מהמקום החומל הזה תוכלי לבדוק באמת ובתמים אם את רוצה שינוי, איזה שינוי את רוצה ואיך את רוצה שיתרחש. לאט לאט פלסי את דרכך שם, לא בכוח ולא בזריזות, אלא בקצב הנכון והמדיוק לך.

חברים, לא מדובר בנושא פשוט, וככל שעובר הזמן כך הוא תופס נפח גדול יותר בחיים. אפשר ורצוי לעשות פה שינוי. חשוב לשמור על תקשורת פתוחה ואמיתית, לבטא כל מה שאפשר – פחדים, כאבים, רצונות, צרכים… ולא בהאשמה, בהטחה ובציפייה.

אני הנני מי שהנני וכך גם בן/בת הזוג שלי, לאט, במתינות ובאהבה גדולה.

עד העונג הבא.