תעלול הכסף "יש מאין"

הטור הזה עוסק באחד הנושאים "החביבים על הציבור" – הבנקים. הציבור בדרך כלל מתרעם ומשמיע את קולו על העמלות המוגזמות שנגבות ממנו על ידי הבנקים, אך לרוב הוא מפספס את הסיבות המשמעותיות יותר מהן באמת כדאי ורצוי להתעצבן. מיד תבינו כיצד זכויות היתר שהוענקו לבנקים הן מהגורמים ה'רעילים' ביותר שקיימים בכלכלה שלנו כיום, וכיצד  'רעילות' זו משפיעה על כל אחד ואחת מאיתנו.

הכסף מגיע משום מקום

התפיסה הקלאסית בציבור היא שבנקים מתפקדים כמו סוג של כספת חכמה, ועל שירות כספות זה אנחנו משלמים בצורת עמלות. הציבור לרוב משוכנע שבבואו לבקש הלוואה מפקיד הבנק היושב בתאו המהודר, הוא "פותח" באופן וירטואלי כספת דיגיטלית על ידי מספר לחיצות כפתור פשוטות, ומוציא ממנה את הסכום הדרוש ומעביר אותו לידי הלווה המאושר.

 

זה סיפור נחמד אך זה לא מה שמתרחש בפועל. אמנם הפקיד התורן מפקיד באופן וירטואלי על ידי מספר לחיצות כפתור פשוטות כסף בחשבונו של הלווה המאושר, אך בניגוד לתפיסה המקובלת, כסף זה אינו יוצא מאף חשבון של אדם אחר, וגם לא מהכספת הראשית של הבנק ולמעשה אין הכסף מגיע משום מקום אחר.

אותו הכסף, שהופקד אצל הלווה המאושר, הוא כסף חדש לחלוטין שנוצר יש מאין. זה מעין "תעלול כשפים" מרשים שנעשה בעת החדשה, ללא צורך בקריאת "הוקוס פוקוס" המיושנת זכר מתקופת ימי-הביניים. בימינו, התפאורה התרבותית הישנה הוחלפה בתפאורה עדכנית יותר בשביל שקהל המשתתפים לא ירגיש ב'עוקץ' שנעשה. כיום, בעידן המחשבים והסמכות הממסדית הגדולה, כבר קל הרבה יותר לבצע כשפים, וכל מה שנדרש לביצוע מוצלח של קסם "יש מאין" הם רק חליפה מחויטת ומספר לחיצות על מקשים במחשב.

 

לאחר ביצוע התעלול המוצלח, ה"לווה המאושר" יוצא מהבנק עם תחושת עוצמה חדשה, שמלווה בדרך כלל את אלה החווים כניסה של 'מצלצלין' חדשים לחשבונם. באופן שלא חושד לחלוטין, הלווה המאושר ייצא לעולם הגדול ויפנה להוציא את ה'מצלצלין' החדשים לפי נטיות ליבו. לעיתים קרובות יהיה זה עבור בית צמוד קרקע או דירה חדשה, קניית רכב או חופשה או כמו במקרים רבים על מנת לכסות את המינוס שנבנה כתוצאה מיוקר המחייה הגואה.

 

פעולה זו במבט ראשון נראית כלא מזיקה, אך היא הרת גורל כאשר מגדילים את מרחק ההסתכלות. משם רואים שלמעשה ה"לווה המאושר" הוא לא היחיד שלקח הלוואה מהבנק לצורך מימון קניית דירה, שכן כמוהו יש עוד רבים מאוד, וכולם מבינים שכשמאות אלפי איש משתתפים ב"תעלול הכשפים" של יצירת 'מצלצלין' חדשים יש מאין בוודאי חייבת להיות לכך השפעה.

ההשפעה היא עלייה ביוקר המחייה, וקל לראות אם מסתכלים על זה בפרספקטיבה המתאימה. כל מה שצריך לזכור זה שבמדינות עם כלכלה קפיטליסטית (הרוב המכריע של מדינות העולם) חוקי ההיצע והביקוש הם אלה שייקבעו לרוב את מחירי המוצרים והשירותים באותה המדינה. על מנת להבחין בבעייתיות שתופעה זו יוצרת, כל מה שצריך זה להזין לתוך משוואה את סך כמות ה'מצלצלין' במדינה מסויימת ואת סך כמות הסחורות והשירותים הזמינים באותו השוק.
עכשיו ניקח לדוגמה מדינה דמיונית, ונניח ששווי כל התל"ג ("תוצר לאומי גולמי" – מונח כלכלי המבטא את סך כל הסחורות ושירותים המופקים בשנה נתונה במדינה, כולל הבתים והדירות המוצעים למכירה בשוק) שלה הוא 300 ביליון 'מצלצלין' בנקודת זמן מסוימת. כעבור עשור, כתוצאה מהלוואות מהבנקים, היוצרים כסף יש מאין, אזרחי אותה מדינה מוצאים את עצמם טובעים עם כמות כפולה של 'מצלצלין' בשוק. בהתאם לחוקי ההיצע והביקוש התוצאה העיקרית של פי שניים 'מצלצלין' בשוק המתחרים על אותה כמות של סחורות ושירותים היא שהכסף יהיה שווה רק חצי מערכו.

 

אותה מדינה דמיונית היא למעשה לא דמיונית –  זו מדינת ישראל שלנו, וזה בדיוק מה שקרה להיצע הכסף שלה בין השנים 2002 ו- 2012. כמות הכסף במדינה פשוט הוכפל, בזמן שהתל"ג הראה רק סימני צמיחה זעירים.

 

תהליך זה הוא הגורם העיקרי לאינפלציה או איך שכלכלנים מגדירים זאת: "שחיקה בכוח הקנייה של הכסף שלנו", כלומר תהליך זה הוא הסיבה המרכזית לכך שיוקר המחיה כל הזמן ממשיך לעלות, וכל עוד לא נדרוש שינוי של השיטה המוניטרית, השחיקה של כספנו תמשך.

 500 אלף שקלים לכל בית

אותה זכות חוקית שיש לבנקים, הזכות לייצר כסף יש מאין ולאחר מכן להלוות אותו בריבית דריבית – היא זכות ששרלטנים ואנשי הכמורה של העבר לא היו מצליחים לדמיין גם בחלומותיהם הפרועים ביותר – וכיום זכות זו מוענקת בחוק הגלוי למספר טייקוני הון מהארץ ומחו"ל. למרות השלכות הרות הגורל של מדיניות מוניטרית זו, כמעט ואיננו זוכים לשמוע קולות מטילי ספק וביקורת במרחב הדיון הציבורי.

הגיע הזמן שהציבור הרחב יבין שזכות זו, ובדרך שהיא מנוצלת, היא הרסנית עבור הכלכלה האישית שלנו ועבור החברה כולה, במיוחד אם נזכור שבתרבות של היום "בעל המאה הוא גם בעל הדעה", הכוח הרב המרוכז אצל הבנקאים משנה גורלות ומייצר שכבה אליטיסטית שלמה של אנשים שכוח רב מדי מרוכז בידם.

 

הבנקים מחזיקים כיום בנכסים ששוויים עומד על למעלה מ-1,100 מיליארד שקלים, שזה חצי מיליון שקלים לכל בית אב בישראל. 500 אלף שקלים שנעשו על חשבון הגב שלנו. אלו 500 אלף שקלים שהיו יכולים להיות בידם של אזרחי המדינה לטובת דיור, חינוך, פיתוחים עסקיים וחברתיים ועוד.

 

מדי שנה מוציא המשק 27 (!) מיליארד שקלים על מימון תפעול הבנקים, ובזמן שעובדי הבנק והמנהלים חוזרים לבתיהם עם משכורות מכובדות ושמנות, רוב אזרחי המדינה נאלצים להתמודד עם מציאות הישרדותית מכבידה כי המשכורת של "אתמול" כבר לא מספיקה לרמת ההוצאות של "היום".

 

הכנסות הבנקים מעמלות עומדות "רק" על 15-14 מיליארד שקלים בשנה, והן ה"כסף הקטן" שמושך את האש הציבורית. זו הטיפה בים. ההצפה של השוק בכסף חדש, דרך שוק ההלוואות, זה הכסף הגדול שבנה את הבנקים לגופי רבי העוצמה והממון שהם היום. שוק הלוואות זה הוא המייצר כסף רב מדי שנה, השואב באופן סמוי את כוח הקנייה של כספנו והגוזל את ערך החסכונות שהצטברו בזעת אפנו והורינו.