תיאבון מיני בריא

בזמן האחרון אמנונצ'ו ואני כל הזמן בהלוויות. בני דורנו פשוט מתכלים…

ישבנו על המרפסת מול הים אחרי ההלוויה של דוד והחלטנו לעשות מעשה. "אמנון", אמרתי בגבורה, "לפני שאנחנו מסתלקים מן העולם הזה לעולם שכולו טוב בוא נעשה רשימה של כל הדברים שעוד לא עשינו, ויאללה נתחיל להגשים משאלות לב שלא נרגיש שפספסנו משהו".

"יופי של רעיון", אמר אמנון, "גם אני חשבתי על כמה רעיונות".

הוספנו לקפה ולעוגיות קלסר ועט והתחלנו לעשות רשימה. פעם משאלת לב שלי ופעם שלו…כדי שיהיה צדק והכל על פי הא'-ב' כדי שיהיה סדר.

"א'", אמרתי בחיוך.

"א'", אמר אמנון בשיא הרצינות ,"אורגיה!"

 "אורגיה?!?", שאלתי בתימהון. "סליחה על הבורות, אבל אתה מתכוון להשתתף באורגיה עם התחתונים האלה?".

 "מה רע בתחתונים האלה?", שאל.

"שום דבר", אמרתי, "אלה תחתונים מהצבא. כל הגומי שלך רופף והחבילה – חצי בחוץ. מי הולך היום עם תחתונים כאלה? באורגיה כולם יביטו עליך ויגידו: 'תראו איך אשתו שלחה אותו, מוזנח..'. אתה לא מבין, יקירי, האשה אחראית על איך שהגבר שלה נראה ובמיוחד באורגיה, כשהכל נמדד במינימום אביזרים".

"שלא תעזי לקנות לי תחתונים אחרים", אמר אמנון בתקיפות, "עם התחתונים של הצבא אני פשוט יכול לנשום בחופשיות".

מה הקטע הזה אצל הגברים, הקשר בין קנה הנשימה למעלה לקנה הנשימה למטה?!?!?!

"לא יעזור לך כלום, אמנון", קבעתי, "ככה, עם התחתונים המדלדלים האלה, אני לא הולכת איתך לשום אורגיה, תשכח מזה!"

אמנון נשבר: "יאללה, קני, אבל דיר באלכ שיהיו לוחצים…".

נסעתי במיוחד לתל אביב לחנות מיוחדת בדיזנגוף ללבני גברים. שתי נשים, שהיו פעם גברים, פנו אליי בחיוך והציעו לי ב-340 שקלים את זוג התחתונים המודל האחרון מפריז…אני בהיתי בציצים שלהם ובזיפים שבשפם אבל הקשבתי לקולות הבס שלהן. לא ידעתי אם לדבר אליהן בזכר או בנקבה, אז דיברתי ברבים: "יופי, תביאו לראות. מה אתם אומרים על השחור עם הדונלד דאק מלפנים?"

"בחירה מצוינת", אמר/ה הזבן/נית. "מכיוון שאת מחפשת תחתונים XXXL קני בשחור, זה מרזה, והדונלד דאק מקדימה נותן אשליה אופטית של כלי מפותח".

"נהדר!", שמחתי, "זה בדיוק מה שאנחנו צריכים!". כמובן שלא שיתפתי את השתיים/שניים בעניין האורגיה, למרות שנראה לי שהייתי יכולה לקבל מהם/הן כמה טיפים טובים…

גם לעצמי קניתי בחנות הלבנים של "מתאים לי" סט שחור/לילך של מחוך, שמוציא את הבלקון החוצה וביריות כמו שרואים בסרטי הבורדל הצרפתיים.

חזרתי הביתה, אחרי שרוקנתי מחשבון הבנק 2,020 שקלים ובתרועה גדולה הודעתי: "אנחנו מוכנים!".

חיפשנו באינטרנט חוג אורגיות לבני 40+, למרות שאנחנו בני 70 מינוס (לפחות יהיה על מה להסתכל) ונרשמנו.

"התכנסות ביום שישי בחצות, הרמת כוסית, ואחר כך הלילה הוא צעיר", היה כתוב בהזמנה. התכנסות בחצות? אנחנו הולכים לישון ב-21:30 מיד אחרי שהחדשות בטלוויזיה ממטירות עלינו את כל האסונות, השריפות, המלחמות והמחלות. בגילינו הלילה לא כל כך צעיר, אבל החלטנו לנסות וגם שילמנו 1,200 שקלים, כולל משקה ראשון וחטיפים.

 יאללה, הולכים!

כמו בסרטים

הגיע הלילה הגדול. אמנון לבש בחרדה את הדונלד דאק המבליט ואפילו נראה מבסוט מהתוצאה. אני עם הביריות והמחוך – כמעט לא נושמת אבל מאוד מאוד מכווצת. היינו מוכנים כבר ב-21:00 . "יאללה", אמרתי לאמנון " עד חצות יש לנו זמן לחדשות". ישבנו מול הטמבלוויזיה, כל אחד עם כריך האבוקדו שלו (שלא נהיה יותר מדי מלאים), מחכים לשעת האורגיה ובינתיים נהנים מהחדשות. כבר כשהודיעו על השטפונות שמעתי את אמנון נוחר קלות ופירורים קטנים של חלה החלו לנשור לו מהפה. שמתי שעון מעורר ל-23:00 ואמרתי לעצמי שגם אני אנמנם קצת שתהיה לי אנרגיה באורגיה…

בשבע בבוקר למחרת פתחנו את העיניים מול הטלוויזיה המרצדת…כבר הקרינו שם את התעמלות הבוקר. אמנון והדונלד דאק ואני עם הביריות הבטנו זה בזו ומיד פצחנו בפעולה: סלט, חביתות, אבוקדו, טוסטים, קרואסונים, יוגורט, פנקייקס – ארוחת בוקר שכולה "נחמו נחמו עמי…".

איזה אורגיה הייתה שם – פיצוץ!