כאילו ד-ה-ה!

אחד מאבני היסוד של החיים פה הוא חופש הביטוי.

כל אדם זכאי ליזום, להקים, ללמוד ,לעסוק בכל אשר יחפוץ, יחשוק, ירצה וישאף.

כמובן בתנאי שיהיה ממוקד בעצמו ולא יפגע באדם אחר או יעבור על אמות המוסר והחוק.

 

נו, באמת

חופש העיסוק? כאילו ד-ה-ה!

כמה מאיתנו עוסקים באמת במה שחפץ לבינו?

עם יד הלב, כמה מאיתנו קמים כל בוקר ואומרים לעצמם: "אחחח, איזה יום יפה, איזה עונג או סקרנות יהיו מנת חלקי היום בעבודה?".

כמה?

 

את האמת

התשובה אני מניח קצת מעציבה, כי הרי מה שפועל קורה הוא שרובינו הגדול חי את חייו תחת מערכת אילוצים ושיקולים של אין ברירה. חייבים לעבוד, להביא פרנסה בלה בלה בלה.

ושלא תחשבו שאני לא מדבר מתוך עצמי או מנקודת מבט מנותקת מהמתרחש במציאות, כי אני בעצמי חי המון חיי פשרות כדי לשלם את שכר הדירה ואת הלחם (הבשר בעיקר), שקיבתי הגדולה ומנגנון המטבוליזם האיטי שלי צורכים בשנים האחרונות.

 

האמת החבויה

ויש כמובן לכל ה-ד-ה הזה שאלות הרבה יותר עמוקות שחבויות שם מקדמת דנן: כמה ביטחון נטעו בנו להשגת מטרות והאמונה במי שאנחנו? כמה באמת ראו את מי שאנחנו באמת? כמה טיפחו בנו את כישורינו ואפשרו לנו לחיות את הסרט הפרטי שבאנו לככב בו. עד כמה אנחנו האמנו להם ופחות האמנו בעצמינו?

 

האמת העירומה

השאלות האלה בדיוק מתחברות לחיבור שלנו עם עצמינו, ובשלב הזה הן מופנות אל עצמינו בלבד: איך להתחבר לתחום שתמיד חלמנו לעסוק בו? איך למנף אותו לגודל כזה שיספק ביטחון ופרנסה?

איך להיפטר מהתקיעות הזו שנתקעה כמו יתד? איך ממשיכים קדימה? איך מגשימים? איך משלבים בין מה שצריך לבין מה שמוכרח עבורינו להיות?

 

ועכשיו לפתרונות באמת

אסור לוותר על השלב הזה של הפתרונות, אחרת לצורך מה התכנסנו כאן? מה העניין של החיים פה?

ובבסיס הפתרונות אל לנו לוותר, בתוך סבך ההתחייבויות, האילוצים וההתרחשויות, על עצמינו. אפשר להמשיך לחיות מתוך בורגנות ויציבות שיש בהם מעין זומביות מתוסכלת שנגררת יום יום אחר עצמה עד שהיא הופכת לנושא החיים עצמו, אבל מה הקטע?

הונחתנו לכאן כדי להפעיל את ייעודינו עם צידה לדרך שכוללת למידה, הגשמה, מימוש ומיצוי המשאבים, ובמקביל לא לשכוח להמשיך להצעיד את הרגליים על הקרקע ולמצוא תמיד את הדרך לחבר בין הייעוד לאדמה. זה בדיוק העניין! זה הסרט האמיתי ובו צריך לככב כשחקנים ראשיים.

 

אז מה עלינו לעשות? להפטר דחוף מעניינים שאינם עניינים אמיתיים!

מוזמנים להקיף בעיגול את התשובה הנכונה:

1. "אלמד מקצוע שאומרים לי שהוא טוב עבורי".

2. "אין בזה פרנסה, בוא נהיה מציאותיים".

3. "אחח…כשהייתי צעיר היה לי…".

4. "אדוני, צריך להיות מציאותיים".

5. "איך אני יכול עם כל ההתחייבויות לזרוק הכל ו…".

6. "חלומות טובים ללילה ולא למציאות".

7. "מאוחר מדי!".

8. כל התשובות נכונות.

 

עזרתי לכם במשהו?

אולי פרנק סינטרה גם יעזור, כל עוד זה בדרך האמיתית שלכם: