העדר, מאחוריך

הכלכלה המסורתית לא מצליחה להסביר את כשלי השוק ובטח שלא לנבא את המשבר הבא, שכן היא יוצאת מהנחה שהחוסכים פועלים באופן רציונלי.

לעומת זאת, הכלכלה ההתנהגותית מניחה שמשקיעים אינם פועלים באופן רציונלי ונוטים לבצע פעולות של קניה ומכירה בשל הטיות פסיכולוגיות.

בשנת 1991 פרסמו החוקרים כהנמן (זוכה פרס נובל לכלכלה) קנטש ותיילר מאמר שעסק ב"שנאת הפסד"- תכונה המבטאת את העובדה שמידת הרתיעה מאובדן של סכום כסף גדולה ממידת המשיכה לרווח של סכום זהה. במחקר נמצא שהיחס לגבי רווחים והפסדים הוא פי 2- 2.5. למשל, האדם הסביר יהיה מוכן לסכן 100 שקלים רק כאשר הסיכוי להרוויח הוא 200 שקלים או יותר. מסתבר שמעטים הם אלה שיסכימו להימור כאשר יחס הרווח הוא נמוך יותר. שנאת הסיכון מתייחסת לחוסר הסימטריה בהשפעה על החלטה שיש לרווח לעומת הפסד. המחקר מגלה כי בני אדם שונאים הפסדים אך יודעים להסתדר עם מצבים של חוסר ודאות.

בשוק ההון שוררת אווירה תמידית של חוסר ודאות. דבר זה מאפשר למשקיעים מתוחכמים לנצל הזדמנויות השקעה ולהשיג רווחים. ההטיות ההתנהגותיות, ובראשן " שנאת ההפסד", מובילות לכך שמרבית החוסכים בשוק ההון אינם מסוגלים לספוג הפסדים לאורך זמן, ולכן הם לא מצליחים להתמיד בהשקעותיהם ולהרוויח לאורך זמן.

לדוגמה, חוסך בקופת גמל שהשקיע 100 אלף שקלים והפסיד במהלך המשבר של 2008 – 2009

חמישים אחוז – נשאר עם 50 אלף שקלים בלבד. התשואה הנדרשת להחזרת הקרן היא כמובן 100 אחוז. בתשואה שנתית ממוצעת של 8 אחוז ייקח לחוסך 9 שנים בכדי להחזיר את הקרן.

במקרה אחר, כאשר החוסך הפך לסולידי יותר בעקבות ההפסד ועבר למסלול אג"ח שנותן תשואה שנתית ממוצעת של 4 אחוז – במקרה כזה ייקח לאותו חוסך 17.7 שנים בכדי להגיע לקרן ההתחלתית של 100 אלף שקלים.

כאמור ה"כאב" הנגרם כתוצאה מהפסד כספי גבוה משמעותית מתחושת הסיפוק במקרה של רווח. העובדה כי מחיקת ערך בשיעור של 50 אחוז בקופת הגמל שלנו אינה משתווה לעליית ערך של 50 אחוז מחייבת התייחסות לגבי קבלת ההחלטות שלנו בעת שינויי מסלולי השקעה לאורך השנים.

הגורל שלכם בידיהם?

האסטרטגיה המקובלת בשוק ההון היא לבחור במסלול השקעה המתאים למשקיע על פי פרמטרים של זמן ההשקעה, צרכיו והתאמה לאופיו של המשקיע ולאחר מכן לא לגעת למשך שנים רבות. כלומר להיות פאסיבי. בתי ההשקעות מוציאים כסף רב על מחלקות מחקר שמלאות באנליסטים טובים אבל בפועל תפקידם רק מסתכם בבחירת ניירות ערך על פני אחרים. הדבר החשוב ביותר לדעת הוא שלא מתקבלות בוועדות של גופי ההשקעות החלטות על שינוי פוזיציה משמעותית בעקבות הערכה למפולת בשווקים.

נקודת המוצא היא שהמשקיע יפעל בצורה רציונלית גם בעת משבר ולא ישנה את מסלול ההשקעה שלו. בפועל, רוב המשקיעים מחליפים את מסלול ההשקעה לסולידי דווקא בשיא המשבר ובכך חורצים את גורל כספם.

האסטרטגיה שלי אומרת – להיות אקטיבי. משמע, לשנות את רמת הסיכון בהשקעה לאחר צבירת רווחים בתקופות הטובות, וברגע שניתנים הסימנים לסיום המגמה העולה יש למכור מניות ולעבור למסלול סולידי ולחזור להשקיע במניות רק לאחר שהתקבלו שוב סימנים של סיום מגמת הירידה. באסטרטגיה זו ניתן להרוויח הרבה יותר ולצאת לפרישה בכבוד.

בתי ההשקעות אינם בנויים לתזמן את השוק עבורכם. הם אינם רוצים לקחת את האחריות להפסד לטווח הקצר בזמן שהמתחרים שלהם דווחו על רווחים רבעוניים. זאת גם הסיבה שפערי התשואות בין הגופים השונים בטלים בשישים לאורך זמן, כאשר כל שנה מופיע "כוכב" אחר.

צאו מהעדר! השפיעו על כספכם ועתידכם! כשמסכימים ללכת נגד הזרם נשאר לקבל אחת משתי החלטות: לבחור במסלול שמתאים למשך זמן ההשקעה ולרמת הסיכון שאתם מסוגלים לעמוד בו ולא לשנות מסלול (גם בתקופות משבר) או לעבור בין מסלולים בממוצע פעם-פעמיים בשנה ולנסות לתזמן את השוק לאורך זמן.

אם תהיתם לעצמכם כיצד יודעים מתי לשנות מסלול, אז תדעו שעומדים לרשותכם כלים טכניים רבים שעוזרים לנתח את המגמות בשווקים.

היריעה קצרה מהלכיל את כולם, אך אתן לכם "כלל אצבע התנהגותי" אחד שכל אחד מכם יוכל להשתמש בו: כאשר ישנה אופטימיות יתרה בקרב המשקיעים ובשיחות סלוניות חבר שלכם משוויץ על רווחים שעשה בבורסה – זה בדרך כלל הזמן לעבור למסלול סולידי ולחכות למפולת. כאשר כולם מפוחדים והעיתונים מלאים בכתבות פסימיות לגבי שוק ההון – זה כנראה הזמן הטוב ביותר לעבור למסלול מנייתי כי העליות בדרך.

גם באסטרטגיה זו ניתן לטעות לפעמים, לכן יש צורך באקטיביות, להיות עם יד על הדופק ולשנות החלטות במידה ויש צורך.

 

*האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ\ שיווק השקעות ואינו משמש כתחליף לשירות זה שמתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. האמור אינו תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת ניירות ערך