"אני אשחרר המוני בני אדם מעבדות"

הוא רק בן 25, אבל בדיוק פה מסתיים ה"רק", כי מפה והלאה זה הולך וגדל למימדים כאלה ש"תפורים" למידותיו של מי שמוגדר מהפכן. בשנים האחרונות הוא עסוק כל כולו בלעשות שינוי, שינוי אמיתי בין בני האדם, בחברה, במדינה ובכל מה שקשור ביניהם. הוא מושך אחריו אלפי אנשים, צעירים וצעירות שכמותו ולא רק, באמצעות הרשת ומחוצה לה, אל עבר חזון שברור לנגד עיניו: יצירת עתיד חדש בישראל. לפני כחודש הקים את ה"בר קיימא" בתל אביב, קואופרטיב המזמין אליו כל אדם שחפץ בהתנהלות חיים נטולת חומרנות וברצון להיות חלק מהתארגנות ממשית לצורך שינוי ממשי.

סיפור חייו, במידה מסוימת, אינו מפתיע כלל גם בשל העובדה שמדובר בילד שתמיד ראה מעבר למה שראו אלה שסבבו אותו וגם בשל העובדה שלמסגרות חיצוניות אף פעם לא הייתה יכולת לספק לו את מה שהוא כבר הבין ממזמן.

"המסגרת שלי היא המסגרת היחידה"

הוא נולד בכפר סבא, ושנים רבות מילדותו נדד בין מדינות שונות בעולם, כגון: בלגיה, יוון, אנגליה, בעקבות אביו, עובד מדינה. הוא דובר אנגלית ברמה של שפת אם. "תמיד, עוד לפני שהתעוררתי, היה לי ברור שיש אלטרנטיבה, שאני לא חייב להיות ישראלי. היה לי תמיד ברור שהחברה זה לא 'מאסט', זה לא נתון".

על אף הנדודים והמעברים הגיאוגרפיים, נדמה שכבר בגיל קטן ידע מי הוא או יותר נכון מי הוא לא. "תמיד הייתי מתבונן. הרגשתי תמיד שונה. בני אדם מסתובבים בקבוצות והם מתנהגים לפי אחרים. עד אחרי צבא הם מחליפים זהויות חמישים פעם. אצלי זה לא קרה. תמיד הכרתי את עצמי בצורה כזו שהיה לי מוזר להיות מישהו אחר. זה היה ברור. המידה בה אדם מוכן לוותר על עצמו כדי להיות משהו – תמיד נראתה לי מביכה. הייתי רואה אנשים עושים חרם על אחרים, הייתי מובך בשם האנושות. זה מגיל קטן, עוד מביה"ס היסודי. איך שבנים היו מדברים על בנות, זה היה לי מוזר. מאז שאני קטן תמיד הייתי לוקח בחשבון מה הצד השני לוקח בחשבון, מה הוא מרגיש, לכן הפכתי מגיל צעיר ליועץ לחברים. בעיקר הבנות בחטיבה היו באות אליי כדי להתייעץ. היה בי תמיד את האיכות הזו של המתבונן, לא מתוך נקודת מבט רגשית אלא מתוך מכלול הסיטואציה, הערכה רחבה של האדם שעומד מולי והסיטואציה עצמה".

הוא למד בתיכון במגמת תיאטרון וחשק בעיקר בהיסטוריה, אך ממסגרות החינוך לא שאב, לדבריו, דבר. "בכל תקופת הילדות היה לי משהו חזק עם ידע. למדתי מלא – היסטוריה של הכל. אני עף על זה. מכיר את כל ההיסטוריה של כמעט כל היבשות בעולם. היה לי משהו חזק עם היסטוריה ומוסיקה – לא רק לשמוע, ידעתי כל שיר, מתי יצא איזה מספר הוא בדיסק.

"לא למדתי אף פעם באמת ממסגרת. המסגרת היחידה שאני לומד ממנה היא המסגרת שאני יוצר. למדתי למבחנים אך רוב הזמן בכיתה בהיתי, קראתי ספרים מתחת לשולחן. את 'שר הטבעות' קראתי מתחת לשולחן בכיתה. פיתחתי גם שיטה מסוימת לאיך להרדם בלי שתרדם לי היד. קיבלתי אינפורמציה שם אבל אני לא זוכר אותה. אני לא זוכר מתמטיקה, אני לא זוכר שום דבר שלא עניין אותי. מה שלקחתי זה רק מה שעניין אותי – תיאטרון והיסטוריה".

בהמשך ישיר להבנה הכה ברורה שמסגרת חיצונית אינה אפקטיבית עבורו, הוא גם לא שירת בצבא. "אחרי חודש וחצי יצאתי מהצבא כי לא יכולתי לבצע משימות כשלא הבנתי למה אני צריך לעשות אותן. הסיבה מאחורי כל דבר היא הכרחית בשבילי. השאלה 'למה' היא תמיד הכרחית. אני מרגיש שמגיל צעיר היה לי את היכולת לתת לעצמי מוטיבציה לבצע משימות כי ידעתי למה אני עושה אותן, מעין הרמוניה פנימית. כשאני יודע שאני רוצה לעשות משהו – אני עושה אותו. המקומות היחידים בהם אני נדרש לחיזוקים הם כשהסביבה מאכזבת, כשאין שיתוף פעולה, אבל בכל מה שקשור בי – אני לא צריך. נהפוך הוא, אני צריך שמישהו יזכיר לי לנוח".

אביגד חווה משבר אישי כשאמו נפטרה בהיותו בן 13. לפני כתשעה חודשים נפטר אחיו.

"בגיל 13 נשארתי עם אח ואחות גדולים ואבא. המשפחה עברה משבר. האחים שלי עזבו את הבית כי הם התבגרו וממצב של משפחה נשארנו אבא שלי ואני בבית, וכל זה תוך תשעה חודשים. זה אובדן. לפני כתשעה חודשים נפטר אחי הבכור מהתקף לב, בן 32 במותו.

"המשפחה שלי זה מקום שיש בו מצוקה רגשית ויחד עם זאת, כל הזמן משתפרים בתקשורת. למדתי איך ליצור תקשורת נכונה ואינטימית בצורה של קושי. המצב הכי אמיתי של אדם – שהוא מאבד מישהו שקרוב אליו. למדתי מאנשים שהיו סביבי גם בשבעה של אמא שלי וגם בשבעה של אחי כמה הם נוכחים, מסתכלים בעיניים, שמותר להגיד הכל. למדתי את האומץ להיות קרוב באמת למישהו, אינטימיות. זו קפיצה מאוד גדולה עבורי. יש בחברה המון מבוכה, החברה שלנו היא מאוד לא אינטימית, התקשורת היא 'דרך אגבית', אנשים לא באמת מקשיבים ולא באמת עונים".

נכנס לסרט חייו

לאחר ההתנסות הלא מוצלחת בצבא, עבד כאיש מכירות ובשלב מסוים, כמו רבים מהישראלים, טס לאנגליה כדי למכור מוצרים בעגלת דוכן. שם, באנגליה, לפני שלוש שנים, אירעה התפנית בחייו.

הייתי איש מכירות במשך ארבע שנים אחרי הצבא – יס, ביטוח ישיר ועוד…טסתי לאנגליה למכור בעגלות של ים המלח, ואז צפיתי שם בסרט "צייטגייסט".

"חבר הושיב אותי באיזה בית נטוש והראה לי את הסרט "צייטגייסט" (רוח הזמן – סרט אקטיביסטי המציג תיאוריות קשר בין דת-הון-שלטון). החבר שלי בכלל היה סטודנט לקולנוע והוא רצה להראות לי את זה מהפן הקולנועי. שני דברים קרו לי בסרט: פעם ראשונה בחיים שלי שמישהו דיבר בצורה מסודרת את המחשבות שהיו לי בראש על המבנה של החברה, הדת והכסף. מיד כשסיימתי לצפות בו, ניגשתי למחברת שלי. דבר שני שקרה לי בעקבות הסרט הוא שפתאום הבנתי למה החיים שלי היו כאלה קשים ולקראת מה התאמנתי, והבנתי שאני עתיד לשחרר עשרות אלפי בני אדם מעבדות.

הסרט הזה מספר איך לקחו את הנושא המקסים של הדת והכניסו אותה לטובת שליטה באנשים. אי אפשר להתווכח עם אלוהים. והכסף – הפך להיות האמיתה האבסולוטית מעל למוסר ואמפתיה. אנשים בעלי היגיון בריא שואלים למה זה ככה, ומקבלים תמיד את התשובה: ככה זה עובד.

ואנחנו הדור שלא מוכן לקבל תשובות כאלה מאליהן".

הסרט הוביל את אביגד היישר לייעודו, כאילו היה עבורו אור ירוק לצאת לפעולה ולממש את ייעודו.

"החלטתי שאני חייב להוציא את הבשורה הזו בישראל, את הבשורה של המבט הביקורתי על החברה, מבט שאי אפשר להתעלם ממנו. סוג הביקורת לא מתיר אפשרויות לתקן וליצור טלאים על המערכת הנוכחית אלא קורא להתארגנות מחודשת של כלל האנושות עם הכלים הקיימים בימינו".

האינטרנט, הוא הכלי הראשי ליצירת מהפכות

"השינוי המרכזי שהתרחש ב-20 השנים האחרונות הוא שהאינטרנט נכנס כשחקן ראשי לחיים שלנו. הכוח של כל פרט גדל בעשרה מונים לפחות, כאשר נוצר פער בין היכולת שלנו להשפיע על הדברים החשובים בחיינו לבין הכוח שהאינטרנט נותן לנו. האינטרנט הכניס קצב אחר של חיים, והקצב הזה יצר פער מאוד גדול אל מול החיים הציבוריים. כל ארבע שנים הצבעה זה כמו 15 שנים של פעם. התרגלנו שבכל דבר ועניין יש לנו זכות הצבעה באינטרנט, לכל דבר יש מקור מידע. כשניצבים מול הכנסת, זה לא המיאוס מול פוליטיקאי כזה או אחר, הם רק משחקים את המשחק. אני רוצה משחק אחר. לא שחקנים אחרים. העולם שלנו השתנה על ידי המחשבים, לא על ידי המנהיגים הפורמליים, אלא על ידי הממציאים, האמנים, המהנדסים. אתן דוגמה: כולם יודעים שיש מכונית חשמלית שאפשר לייצר אותה להמונים כבר 20 שנה. יחד עם זאת, כולם יודעים שלחברות הנפט יש אינטרס שזה לא יקרה והן אלה שמונעות את זה. זו רק דוגמה קטנה של היכן הכסף מונע קדמה אמיתית, וזה משום שהכסף כשיטה איננו מעודד המצאות שהופכות דברים לחינם, אף על פי שזוהי הקדמה הכי אמיתית, זהו שפע".

זמן קצר לאחר שאביגד צפה בסרט, הוא שב לישראל והחל להעביר הרצאות ברוח הסרט, ללא תשלום, בפני אנשים בעלי מודעות חברתית-כלכלית.

"הגיעו כ-50 איש לכל הרצאה שנערכה במסעדה בתל אביב. זה גרם לאנשים להבין את הכישלונות הבסיסיים במערכת הכספית ולצאת במעין חוסר אונים. כלומר מצד אחד הבנו את הכשלים, מצד שני – מה עושים?.

ה'מה עושים' הוביל אותי למחקר, שהוא הייעוד היותר מגולף שלי: כיצד יכול כל אדם תוך שימוש בייחודיות שלו להועיל לשינוי לקרות, אני מדבר על השינוי בחוץ ככלי טרנספורמציה לשינוי פנימי".

כדי לחבר בין השינוי הפנימי באדם לשינוי שיקרה מחוצה לו הקים אביגד קהילה בשם "האקדמיה לגיבורי על". "מתוך הבנה שלכל אדם יש כוחות על שייחודיים לו, וכאשר הוא משתמש בהם לטובת הכלל הוא גם תורם לשינוי וגם מתפתח ברמה האישית".

האקדמיה מנתה 12 מנחים, שהעבירו בתשלום מינימלי במבנה קטן ליד "גן מאיר" בתל אביב, סדנאות והרצאות בתחום הרוח, הכלכלה ועוד. מאות אנשים לקחו חלק בפעילויות האקדמיה.

"זה התחבר לאנשים, זה אפשר לאנשים לפגוש אנשים נוספים שמעזים לחלום ולפגוש בצורה מסודרת את הביקורת על החברה. הזמנתי אותם לקחת חלק בליצור את החלומות ואיך לנסח בצורה בהירה את החזון שלהם כך שיוכל למשוך אנשים.

"התפיסה הישנה לגבי העולם אינה רואה את החיבורים בין תופעות הטבע ובני האדם. בשנים האחרונות, המדע והרוח מסבירים לנו שלכל הדברים בעולם יש השפעה אינטגרטיבית. מתוך ההבנה הזו, הפרט יכול לעשות לעצמו את התועלת הגדולה ביותר על ידי כך שהוא יכול לפתח את כישוריו ושירותיו שיועילו לו ובכך גם יועילו לחברה. לימדנו איך להשתמש במדיה החברתית, איך לבנות תוכנית עבודה תוך ניצול מקסימלי של הייחודיות שבך והמוטיבציה הדרושה לצאת לדרך, תוך תמיכת הקהילה".

האקדמיה התפתחה והפכה לחיים קהילתיים הלכה למעשה: 50 מבני קהילת "גיבורי על" גרים בשלושה בניינים משותפים בתל אביב ומובילים אורח חיים אלטרנטיבי: מקורות פרנסה בעלי משמעות רחבה, מזון אורגני, לרוב טבעוני, צרכנות מודעת, יצירה וצריכה של מדיה מודעת, חיבור לגופנפש. אביגד עצמו מתגורר עם חמישה שותפים לקהילה, "כשכל אחד מנהל אורח חיים עצמאי אך ביחד מנהלים מעגל שכולם שותפים בו לחזון: הובלת אורח חיים מקיים".

איך בא לידי ביטוי אורח החיים המקיים?

"בכל דבר ועניין יש לנו חשיבה, ביקורת, אנחנו לא לוקחים דברים כמובן מאליו. יש מקומות שאנחנו מחרימים כגון: תאגידים. אנחנו מעדיפים את העצמאי על התאגיד. כך במדיה, כך בעצמאות, כך בפרנסה".

בקיץ שעבר פרצה המחאה החברתית בישראל ואביגד, מטבע הדברים, היה שותף לה. "חבריי מרכיבים את מערכת העצבים של תנועת האלטרנטיבה של ישראל. לאף אחד לא היה מושג שזה הולך לקרות. זה בא בהפתעה. הייתה הרגשה שאולי תהיה הפגנה של 5,000 איש וזה יהיה מטורף, הפגנה לא פוליטית אלא כלכלית. גרתי באוהלים חודשיים וחצי ופעלתי במטה הארצי. התחברתי לרוח המחאה ומאוד אהבתי לראות שהמסרים נמצאים ברחוב, אך בסופו של דבר המבנה של תנועת המחאה היה דומה לזה של אלו שהוא ניסה להחליף אותם, וזאת משום שהמחאה ניסתה לפתור עבור אנשים את הבעיות במקום להוביל אותם לעשות שינויים בחייהם האישיים. הבנתי את זה די מהר".

כשהבין שהמחאה לא מובילה לשינוי של ממש, עזב את רוטשילד וחזר לפעילותו. "הבית שלנו הוא חלק מהמחאה. מתקיימות אצלי בבית פגישות רבות שקשורות בזה, אבל בעיניי תנועת המחאה היום מחכה שמישהו יביא בשורה חדשה יותר. הבשורה החדשה היא לתת לאנשים יותר כוח, קואפרטיב, מפלגה של דמוקרטיה ישירה כשלכל אחד מחברי המפלגה יש זכות להצביע מחדש. קהל המצביעים תמיד בעניינים. כמו מפלגת הפיראטים בגרמניה. יש לנו כבר כמה חברים שפועלים להקמת מפלגה כזו של דמוקרטיה ישירה".

אביגד הרחיב את דרכי פעילותו כשפתח בלוג ודף בפייסבוק בשם ה"קונספירלה", שמשמעו: עדות להתעוררות. אלפים רבים של אנשים ניזונים מהתכנים שמטרתם לעורר את המין האנושי אל חייו. "זה קולו המהדהד של השעון המעורר. כל העולם על 'סנוז' כבר כמה שנים. דף הפייסבוק מנגיש לקהל הישראלי עדויות להתעוררות מכל העולם כדי לחבר אותו לחוויית המהפכה העולמית. אני מנוי ושואב באופן פעיל תוכן מדפים אמריקאיים ואירופאיים. זה לא ששם טוב יותר, המהפכות שם נוספות לזו שמתרחשת פה. בבלוג אני מלווה בפרשנות את התהליכים שקורים בארץ ובעולם בתוך מסגרת הסיפור של התעוררות. המטרות הן לתת כלים, ידע וחיבורים כדי לעשות שינוי בפועל ולהציף בתוך השיח נושאים רחבים, פחות אקטואליה ספציפית".

קיימות, חינוך, תנועה

מהרגע שאדם מתעורר ,הוא הופך לאדם ששואל, בודק, מבין ופועל לשינוי בחייו ועולמו. כזה הוא אביגד, ועוד יותר: לא שוקד לרגע על השמרים. לפני כחודש, הוא הקים את מה שנראה פרויקט הדגל שלו – קואופרטיב "הבר קיימא", המשתרע על 270 מ"ר במבנה בן שלוש קומות ברחוב המשביר בתל אביב. "הבר קיימא" הינו בר-מסעדה-מרכז תרבות שמאגד בתוכו וסביבו את האקטיביסטים, היזמים, הפעילים, היצירתיים.

"'הבר קיימא' שם לו למטרה להיות שער לכל מי שרוצה להוסיף לישראל סיבות לתקווה.המקום הוא מפגש ליזמים ופעילים שיוצר חיבור בין ידע לבין הקהל הסקרן, האקטיביסט. המקום הוא בבעלות לקוחותיו הקבועים שמשלמים כל אחד 1,000 שקלים. המניה מקנה להם מחירי עלות על כל התפריט והשתתפות בהצבעות על כל נושא שיעלה בהנהלה. המטרה היא להיות מגדלור עם הרבה נוכחות. אנחנו מבינים את הכוח שיש לנו כשאנחנו מתארגנים בלי בעל הון שפותח בשבילנו מסעדה, אנחנו פתחנו בעצמינו. אין אף אחד שמרוויח עלינו כסף. אני מהמייסדים, ואת המקום מנהל צוות מקצועי. הרווחים מיועדים לעשות את המקום כמה שיותר טוב".

אם חשבתם שבכך הסתיימו משימותיו של הצעיר חסר המנוח הזה – טעות מרה. הוא גם שותף בהקמת בית הספר ליזמות חברתית שיניע אנשים להקמת פרויקטים ברשת ומחוצה לה שמובילים ללקיחת אחריות אישית ותרומה לסביבה. "הוא יוקם בתוך מרכז 'השל', עמותה המובילה את חזון הקיימות בישראל. חלק מהתקציב הוא במימון העמותה וחלק – גיוס שלנו. בית הספר מיועד לגילאי תואר ראשון, 25 – 35. הוא יהיה בנוי במתכונת של קורסים שבועיים במשך מספר חודשים, בהם יילמדו כלים, סיפורי הצלחה בעולם ויינתן ליווי אישי ומקצועי בתחום היזמות העסקית. המנחים הם בעלי תארים, עשרות שנות ניסיון בעמותות וארגונים חברתיים, אנשים שהדי.אנ.איי שלהם הוא חינוך וליווי יזמי".

איך אתה מצליח לעמוד בכל הפרויקטים הגדולים והמשמעותיים האלה שלקחת על עצמך?

"למדתי איך להביא את המתנות שלי בזכות היכולת לדעת איפה אני אפקטיבי ולמצוא את השותפים הנכונים, בגלל זה אני עובד בכמה מישורים, כך אני יכול לאפשר לעצמי להיות מדויק. באמצעות הפרויקטים השונים שאני משקיע בהם את זמני היום, אני מקווה להרים קמפיין תקשורתי ויראלי שיחבר את כל הנקודות שחיות ומובילות את השינוי בארץ, ומתוך כך, תקום בישראל תנועה ערה מרושתת של 'סוכני המעבר' מהעולם הישן לעולם החדש".

אתה גם מצליח להתפרנס?

"אני מתפרנס כבר שנתיים וחצי מכל מה שהייתי מוכן להתעסק בו גם בהתנדבות".