"אני לא מסתפק במחקר, אני רוצה לראות אותו מיושם"

תשע חברות העוסקות בננו ובביו-טכנולוגיה, שמייצרות מחזורים של מיליוני דולרים בשנה, 45 פטנטים ופרס ראש הממשלה ליזמות וחדשנות – כל אלה ועוד נמצאים באמתחתו של אדם אחד, שרחוק מלהיות איש מדע קונבנציונלי, כמו רבים מעמיתיו האקדמאיים, אלא יזם בכל רמ"ח אבריו שיצר מהמדע הגבוה חלקים נכבדים וחשובים ממדע שמיושם ביומיום.

פרופ' עודד שוסיוב (56), מרצה במכון למדעי הצמח והגנטיקה בפקולטה לחקלאות ובמרכז ה"ננו טכנולוגיה" של האוניברסיטה העברית בירושלים, הוא אולי הדוגמה המובהקת לתפיסה חדשה של עולם המחקר שלא מסתפקת רק בהשערות, מסקנות וממצאים אלא ביצירת אורח חיים חדש.

את הריאיון אנחנו מקיימים בלב לבו של יקב "ברבדו", המשתרע על כ-200 דונם בכרמי יוסף. היקב הוא בבעלותו של פרופ' שוסיוב, תושב שוהם, גרוש+שלושה ילדים, דור שמיני בארץ למשפחת חקלאים שמגדלת כרמים במשך 130 שנה, ושל פרופ' בן עמי ברבדור.

יקב הבוטיק, הקיים זה 12 שנה ומייצר 80 אלף בקבוקים בשנה כש-25 אחוז מהם מיוצאים לארה"ב, הוא תחביבו של פרופ' שוסיוב. זה המקום בו הוא מבלה בעיקר את סופי השבוע יחד עם מבקרי המקום ושולחנות טעימות היין המרהיבים הנפתחים שם לראווה ולרוויה.

אבל היקב הוא לא העיקר. העיקר הוא מוחו הקודח והמצאותיו חובקות העולם של האיש, שאמנם מתרגש מארומה משובחת של יין אך לא מפסיק זה 18 שנה, כל פעם מחדש, להתרגש מנפלאות המדע.

בין השנים 87' – 90' הוא עשה את הפוסט דוקטורט בהנדסה גנטית באוניברסיטת קליפורניה דייויס. בשנת 90' החל ללמד בפקולטה לחקלאות ברחובות של האוניברסיטה העברית בירושלים. המעבדה שבניהולו עוסקת במחקרים הקשורים בהנדסה גנטית בצמחים. שם נולדו ההמצאות שעל חלק מהן תקראו תכף.

החברה הראשונה שהקים פרופ' שוסיוב הייתה "FUTUREGENE"  (בעבר נקראה CBD Technologies). החברה מייצרת עצי יער מהונדסים גנטית, בעלי קצב גידול מהיר יותר מצמחים רגילים, המיועדים לתעשיית העץ והנייר ולתעשיית האנרגיה החלופית: ייצור של ביו דלקים מעץ.

"נפט נוצר מעצים שגדלו במשך מיליוני שנים על כדור הארץ. היום נפט אינו אנרגיה מתחדשת, הוא עומד להיגמר והמשמעות היא שלא נוכל לנסוע ברכב, לא יהיה לנו פלסטיק ולא יהיה לנו חשמל. לכן, היום, עם טכניקות של הנדסה גנטית, ניתן להאיץ את קצב הגידול של העצים כדי שיספקו לנו מקור טוב לאנרגיה, דלקים וחומרי גלם, ועל הדרך, כמובן, לעזור בקליטה של CO2 באטמוספירה ולהקטין את אפקט החממה".

לפני כשנתיים, החברה, שפרופ' שוסיוב הוא המדען המייסד שלה, נמכרה בכ-100 מיליון דולר לחברה ברזילאית, אחת מחברות היער הגדולות בעולם.

"החברה הזו מייצרת עצי אקליפטוס מהונדסים גנטית שגדלים היום בשטחי ניסוי נרחבים ביערות בברזיל. החברה שהקמתי בנתה גם סניפים בסין, בשנחאי, בארה"ב ובברזיל. מרכז הפיתוח נמצא בפארק המדע בישראל והחזון הוא שהטכנולוגיה הזו תאפשר לפתור או לצמצם את אחת הבעיות הגדולות שיש לנו היום באספקת חומרי גלם, תעשיית מזון, אנרגיה ועץ".

הנדסה גנטית הינו תחום שאמנם קיימים סביבו חילוקי דעות בקרב הציבור האם הוא תורם או פוגם בנו, אך כבר ברור שמדובר בחלק בלתי נפרד ממערך הכלים החדשים העומדים לרשות בני האדם בכדור הארץ על מנת לפתור בעיות, לייעל משאבים ולשפר את איכות חיים.

פרופ' שוסיוב מסביר: "זה בעצם היכולת לקחת גן שאחראי לתכונה מסוימת מאורגניזם אחד, שאין לו יכולת להעביר את התכונה הגנטית הזו כדרך הטבע כגון: הפריה או ריבוי למין אחר – ולהעביר את אותו הגן למין אחר. למשל, אם העברת גנים בצמחים מוגבלת לצמחים מאותו המין, על אחת כמה וכמה שלא ניתן לקחת גן מאדם ולהעביר אותו לצמח. זו התערבות. הטכנולוגיה מסוגלת להשביח אורגניזם בצורה דרמטית לטובת האדם. לדוגמה, 25 אחוז מהמשקל היבש שלנו הוא חלבון אחד מסוים שנקרא קולגן. זה אבן הבניין החשובה ביותר של גוף האדם. 50 אחוז מהעצם זה קולוגן, 50 אחוז מהעור זה קולגן. ישנם היום למעלה מ-1,000 סוגי שתלים רפואיים שונים שעשויים מקולגן, החל מדברים פשוטים כמו ג'ל לקמטים, דרך תחליפי עצם, מיניסקוס מלאכותי, וכלה בקרנית מלאכותית ואפילו מסתמי לב. המקור היום לשתלים האלה הוא או רקמות של בקר או חזיר או מגוויות אדם.

"הצלחנו לקחת את כל חמשת הגנים של האדם האחראיים על ייצור הקולגן האנושי ולהכניס אותם בהנדסה גנטית לתוך צמח טבק. צמחים לא יודעים לייצר קולגן כי קולגן הוא אנושי, אך היום, מצמחי הטבק הגדלים בחממות אנחנו מפיקים קולגן ומהקולגן הזה אנחנו מייצרים שתלים שזהים לרקמות האנושיות. עשרה מיליון בני אדם מחכים להשתלה של קרנית כי אין מספיק תורמים, והיום הצמח מהווה לנו בית חרושת לייצור של אבן הבניין לכל רקמה אנושית. כמו שאנחנו יודעים לייצר היום שתלים פשוטים כמו תחליפי עצם, מחר נוכל לעשות אברים שלמים כמו לב וכליה. אם היום, מחממה של מלפפונים מייצרים מלפפון, מחר הם ייצרו את אבני הבניין של כל הרקמות והאברים הנדרשים לבני אדם. זה כבר קורה".

הפקת הקולגן האנושי מצמחי טבק הוא אחד מהפיתוחים שזיכה את פרופ' שוסיוב בפרס ראש הממשלה ליזמות וחדשנות. חברת "COLLPLANT" שבפארק המדע ברחובות, חברה ציבורית הנסחרת בבורסה, שפרופ' שוסיוב הוא מבין מייסדיה, מגדלת כיום כ-20 דונם של חממות צמחי טבק מהונדסים גנטית מהם מפיקים את הקולגן ומייצרים מגוון של מוצרים, במיוחד לתחום האורטופדיה. מדובר בפיתוח שלא רק משפר את איכות החיים אלא מציל חיים. "אחד המוצרים נקרא: 'BONEVOID FILLER' , שמיועד להשלמה במקרה של חסר בעצם כתוצאה מתאונה קשה או מהסרת עצם נגועה בסרטן. המנתח מכניס את החומר שגודל ועובד בחממה. תאי הגזע, שמזהים את הקולגן האנושי, גדלים לתוכם ומייצרים רקמה חדשה מושלמת. ניתוחים כאלה כבר מתבצעים בארץ ובעולם".

פרופ' שוסיוב בסרטון קצר המציג את פיתוח הקולגן האנושי בצמחי הטבק, פיתוח שזיכה אותו בפרס ראש הממשלה:

מדובר בהתערבות בטבע לטובת בני האדם

"אחת הבעיות הגדולות שיש בעולם היא שיש צמצום בשטחי החקלאות, השתלטות המדבר מצד וגידול באוכלוסיה מאידך. לכן, יש דרישה גדולה יותר למזון וחומרי גלם. שיטות הטיפוח של צמחי החקלאות שהשתמשו בהן בעבר מיצו עצמן. אם לפני 100 שנים מטע של הדרים היה מניב סדר גודל של טונה לדונם, היום הוא יכול להניב 6 – 7 טונות לדונם אבל זה השיא, הגענו לרוויה. כדי לעשות את קפיצת הדרך הנוספת נדרשת ההנדסה הגנטית או טכנולוגיה אחרת שמישהו ימציא אותה. ההנדסה הגנטית היום היא הכרחית כי ללא ההנדסה הגנטית יהיה מהר מאוד מחסור גדול במזון בעולם שיוביל לרעב גדול ומלחמות. לכן, הטכנולוגיה שפיתחנו ב- FUTUREGENE, בה ניתן לקצר בצורה דרמטית את פרק הזמן הנדרש כדי לייצר ביו מסה כמו עצי יער או כל גידול חקלאי אחר – מאפשרת לנצל טוב יותר את השטחים על פני כדור הארץ. באופן כזה נמנעת כריתה של יערות גשם".

חברה נוספת שהקים פרופ' שוסיוב נקראת: "FULCRUM MATERIALS". החברה עוסקת ב"ננו ביו- טכנולוגיה" ואחראית לייצור טכנולוגיה חדישה המייעלת, בין היתר, פעילותם של כלי תחבורה.

"החברה מייצרת למעשה 'תמנון' ננומטרי מהונדס – חלבון עם 12 זרועות שהגודל של כל זרוע הוא 10 מיליארדית המטר. כל זרוע כזו יודעת להכיר באופן ספציפי חומר אחר וה'תמנון' המהונדס הזה מאפשר לנו לשלב בין חומרים שונים בגדלים שלא ניתן בשום כלי היום לחבר, בשל העובדה שהם כל כך קטנים. בעולם החומרים, במיוחד בעולם האלקטרוניקה, בחמישים השנים האחרונות פותחה טכנולוגיה של מזעור. אך עדיין, אם יש לנו רצון להמשיך ולהוסיף פונקציות, כמו למשל למכשיר הנייד שלנו, אז נדרשת טכנולוגיית מזעור נוספת כדי לייצר יחידות זיכרון שהם בסדרי גודל גבוהים יותר מאלה שקיימים היום.

"הטכנולוגיה הקיימת של המיני-אלקטרוניקה הגיעה פחות או יותר לקצה גבול היכולת שלה. אם נרצה להרכיב בעתיד אביזרים מיחידות קטנות יותר נדרשת שיטה לייצר אותם כך שאבני הבניין יכירו אחד את השני ויבנו את עצמם. זה כמו לבקש ממישהו שיש לו כפפת אגרוף ביד להרכיב לגו – אי אפשר, אין את הרזולוציה הנדרשת. ה'תמנון' שאנחנו בנינו יודע להתחבר לכל אבן בניין ננומטרית קטנה או גדולה ולהקנות לה את היכולת להתחבר לאבן בניין המטרה. אחד היישומים: יצירת יחידות זיכרון למחשב שיאפשרו אגירת כמויות הרבה יותר גדולות של אינפורמציה. יישום נוסף, שכבר משתמשים בו כבר בפועל, הוא חיבור בין שפורפרות פחמן ננו מטריות לבדי פחמן קוולר וזכוכית כדי להקנות תכונות חוזק עילאי לחומרים מרוכבים. היום, כל הטילים, המזלטים, המטוסים ומכוניות המירוץ בנויים מהם. מטוס שבנוי מחומרים מרוכבים יאפשר לנו לטוס עם צריכת דלק הרבה יותר קטנה. דבר נוסף, בשל חוזק המטוס שנובע מהחומר שממנו הוא עשוי, נוכל להעלות את רמת הדיחוס של האוויר בתא הנוסעים לרמת דיחוס שזהה לזו שיש על פני כדור הארץ, לכן נרד מהטיסה הרבה פחות עייפים והרבה יותר צלולים. זה נכון גם לכלי רכב: כלי רכב שיהיו בנויים מחומרים מרוכבים כמו אוניות, מכוניות, רכבות – יהיה קלים לאין שיעור מהקודמים ולכן כמות הדלק הנדרשת להניע אותם תהיה קטנה יותר לאין שיעור".

עוד דוגמה לאחד מהפטנטים שהמציא פרופ' שוסיוב הוא חומר המפרק צואה לאפר חסר ערך. זה התחיל מגללים של כלבים אך הגיע לשימוש חשוב במדינות הלא מפותחות בעולם הסובלות ממפגעים תברואתיים קשים.

"חברת 'PAULEE CLEANTEC' הוקמה ביוזמת חברי הטוב, עודד הלפרין. הוא חטף קנס על זה שהכלב שלו עשה את צרכיו במרכז רמת גן. הוא פנה אליי וביקש ממני שנמצא חומר שאפשר להשפריץ אותו על הגללים ולהעלימם. אמרתי לו שחומר כזה יש בסרטים ולא במציאות, אבל החבר שלי עקשן והוא לחץ עליי להתמודד עם הבעיה. עבדנו על זה מספר שנים והגענו לפתרון מעניין בדמות טכנולוגיה שמאפשרת לערבב את הצואה עם חומר פשוט שנקרא 'קאלי', ובפרק זמן של פחות מ-30 שניות הצואה הופכת לאפר סטרילי חסר ערך. זה נרשם כפטנט בכל העולם, וזכינו לתקציב מחקר מטעם הקרן של מלינדה וביל גייטס לפיתוח של שירותי העתיד עבור אזורים נידחים ומקומות שאין בהם תשתית של ביוב כדי להפטר מאחת החולות הרעות של מדינות העולם השלישי – חוסר טיפול הולם בשפכים. החברה, במקביל, מפתחת תכשירים לכלבים ולחתולים שיאפשרו לכל בעל חיית מחמד להפטר במהירות ובצורה נקיה וזולה ממפגע תברואתי. המכשירים נמצאים כרגע בפיתוח".

"המפתח להצלחה הוא שיתוף פעולה"

מלבד חברה אחת שהפכה לציבורית, בכל אחת משמונה החברות שהקים הוא נמנה על בעלי המניות. לפני כחודש, כאמור, זכה לצל"ש ראש הממשלה על יזמות וחדשנות. בנימוק להענקת הפרס צוין: "זכה על תרגום של מצוינות מדעית לפיתוחים טכנולוגיים לטובת הכלכלה והחברה".

איש מדע שהופך את המדע למוצרים של ממש, לפיתוחים טכנולוגיים ולחלקים בלתי נפרד מהמציאות היומיומיות – זה לא קורה הרבה

"אני לא נמצא במרכז של המקום שבו אני חי. למשל, באוניברסיטה יש המון חוקרים שהם גם יותר מוכשרים ממני ואולי גם יותר מוכרים ממני, אבל חלק גדול מהפיתוחים שלהם והמדע המדהים שהם עושים לא יזכה ליישום אלא אולי רק בעוד הרבה שנים ואולי חלק גדול ייקבר בארכיון של ההיסטוריה. אני נמצא בנקודת החיבור שבין המדע לעולם האמיתי, שבו צריך לחבר יותר מאשר דיסציפלינה אחת או טכנולוגיה אחת. פעמים רבות, כדי ליישם המצאה מדעית בתחום הכימיה צריך גם פיזיקה, הנדסה, רפואה ותחומים נוספים, ולי יש יכולת לחבר בין הכל. אני אינטגרטור. אני כזה בגלל לקות – אני לא מסוגל לזכור מעבר לשלושה מספרים ברצף. אפילו את הקוד של הכספומט אני צריך לרשום לעצמי. זו לקות שנולדתי איתה, משהו בין דיסגרפיה לדיסלקציה, והיא זו שמובילה אותי לאינטגרציה, היכולת לא לשקוע בתוך הפרטים אלא להסתכל על התמונה הכללית ולחבר את כל המשתנים. אף פעם לא הסתפקתי בביצוע מחקר וכתיבת מאמר מדעי. אני רוצה לראות שזה באמת מיושם. כדי ליישם אני חייב שיתוף פעולה עם מדענים בתחומים אחרים. השותפים שלי בפרויקטים הם פיזיקאים, רופאים, כימאים, ביולוגים, אנשי מחשבים, מתמטיקאים ועוד. אין לי שום חשש מלשבת ולשוחח איתם, למרות שחמישים אחוז ממה שהם יאמרו אני לא אבין. המפתח להצלחה הוא שיתוף פעולה, שיח בין מדענים ואנשי רוח מתחומים שונים".

הינך יזם בנשמתך

"לפני 20 שנה, מדענים כמוני היו מוקצים, כי זה 'להתלכלך' בעולם היישומי-העסקי. בעולם המדע יש מדע בסיסי ומדע יישומי. מדע יישומי נחשב לכאורה לנחות יותר. פרופ' אפרים קציר בזמנו אמר שאין דבר כזה מדע בסיסי ומדע יישומי, יש מדע טוב ומדע רע. עם מדע רע אי אפשר לעשות שום דבר, עם מדע טוב – אפשר אולי לעשות משהו. לפני מאות שנים, בתקופה של ליאונרדו דה וינצ'י, המדען עסק בכל. הוא היה גם מדען וגם רופא, אמן, ביולוג, כימאי. המדע בזמנו היה הוליסטי. ב-150 שנה האחרונות המדע הלך להתמחות והאוניברסיטאות והשיטות שקידמו את המדענים היו עד כמה הם מומחים בבור הצר שלהם. את חלקם זה הוביל להמצאות גדולות שזיכו אותם בפיתוחים מדהימים ובפרסי נובל, אבל הרוב הגדול שקע בבינוניות שאינה מועילה לאף אחד.

"היום האוניברסיטה העברית מעודדת מאוד את הגישה החדשה, מתגמלת את המדענים ברישום פטנטים ורואה במדענים לא רק כחוקרים היושבים להם במגדל שן אלא אנשים שהתפקיד שלהם הוא לפתח טכנולוגיות לחברה אשר מממנת את הקיום שלהם במוסד".

הפיתוחים הטכנולוגיים פורצי הדרך, לטענת פרופ' שוסיוב, מבטאים את הצורך בפיתרון המצוקות בהן נתון העולם ואת השינויים העתידים להתרחש.

"שלושת האתגרים הגדולים ביותר של החברה האנושית המודרנית היא: אנרגיה, מזון ותרופות. הפוטנציאל שיש למדע להציע בשלושת התחומים האלה הוא בלתי ניתן אפילו לחיזוי. אני משוכנע בכך שבעוד כארבעים שנה כל אדם יהיה מחובר באופן קבוע למוניטור שיבדוק את כל תפקוד המערכות שלו, ידווח למרכז מידע ממוחשב, שייתן פקודות לריפוי בין אם זה באמצעות סיגנלים אלקטרוניים או בין אם זה במתן תרופות מבלי שהאדם עצמו יצטרך בכלל להתערב או אף להיות מודע לכך. זה יקרה בוודאות. כבר בימים אלה עובדים על פיתוחים כאלה. תוחלת החיים שלנו תהיה גדולה יותר, ומרבית המחקר יעסוק דווקא בשיפור איכות החיים בשנים המאוחרות יותר של חיינו.

"אנשים יעסקו יותר בלימודים גבוהים ולתקופות הרבה יותר ארוכות. אני מעריך שחלק גדול מההכשרה שנעשית היום באוניברסיטאות תתקיים כבר בתיכון כי חבל על הזמן. הילדים היום נחשפים הרבה יותר מוקדם לעולם כתוצאה מהמדיה, מהרשתות החברתיות ומכל מה שקורה מסביבם. הם הרבה יותר בוגרים ממה שאנחנו היינו בגילם. יש להם כבר בגיל צעיר את היכולת לקבל החלטות לגבי הכיוונים שמעניינים אותם".

גם שיטת הלימוד שלך כמרצה השתנתה בהתאם?

"אני משקיע פחות בללמד להעביר מידע ועוסק יותר בללמד כיצד להגיע למידע, כיצד לחשוב, כיצד לפתור בעיות כי כמויות הידע המדעי היא כל כך גדולה, שלא ניתן במסגרת קורס באוניברסיטה להעביר את כולו. בנוסף, הכלים האינטרנטיים שיש היום והשימוש במאגרי מידע הופך את המידע לכל כך זמין שאין שום סיבה לטחון לסטודנטים את הראש. מה שצריך לתת לחבר'ה הצעירים זה עידוד לחשיבה, עידוד לפריצה ועידוד לביטחון עצמי. היכולת היום להגיע רחוק היא הרבה יותר טובה ממה שהייתה בעבר כי יש כלים מדעיים וחישוביים.

"כשהציבו אותי בשדרת הממציאים של האוניברסיטה העברית וביקשו ממני לומר מה הדבר שגרם לי להמציא את מה שהמצאתי, אמרתי שלא המצאתי כלום כי כל הטכנולוגיה שהובילה ליצירת הקולגן האנושי כבר הייתה קיימת עוד לפני שהתחלתי לעבוד על זה, אלא שבאותה העת אף מדען לא העז לחשוב שאפשר יהיה לקחת חמישה גנים מאדם, להכניס אותם לצמח ולגרום להם לעבוד ביחד ולייצר חלבון כל כך מורכב שיהיה זהה לזה של האדם. אני בסך הכל העזתי. זו המהות – להעז. אני קורא כל הזמן לאנשים להעז. אין מה לחשוש מכישלון כי תמיד יש סיכוי להצלחה.

"לתלמידים שלי אני תמיד אומר שזה משמח אותי שניסויים שלהם הצליחו אבל זה לא באמת מעניין אותי. אני הרבה יותר מתעניין בניסויים שנכשלו, כי ניסוי שהצליח הוא בעצם תוצאה של מה שחשבתי שיקרה והוכחתי שזה נכון. לא קידמתי בכך את הידע האנושי. ניסוי שנכשל לכאורה, אם נתבונן טוב בתוצאות, לעיתים נוכל לגלות מנגנון שלא הבנו אותו קודם, שהוא חדש. ברגע שעושים ניסוי שנכשל ורואים בו הזדמנות לתגלית אז בתחושה שלך זה לא כישלון, כי אתה עושה ניסויים כדי לגלות דברים חדשים. תומס אדיסון אמר שהוא אף פעם לא נכשל בניסוי, הוא רק מצא עשרת אלפים דרכים איך לא לעשות את מה שהוא כיוון אליו מראש. הוא גם אמר שהרבה אנשים חושבים שיום אחד הם יקומו בבוקר ויגלו שהם עשירים, והאמת היא שחמישים אחוז מהם צודקים – יום אחד הם יקומו בבוקר".

בארץ הקטנטונת שלנו קיים מגוון עצום של מוחות, מפתחים ורעיונאיים, אך לא קיימת התמיכה הכספית לכך

"בניגוד לתחומים שונים, מדינת ישראל דווקא עושה רבות בתחום, כמו: תוכנית החממות, תקציב המדען הראשי, תוכניות פיתוח של תחומים חדשים כמו אנרגיה וננו טכנולוגיה. מדינת ישראל משקיעה הרבה מאוד. יש לי דווקא ביקורת על הקרנות המוסדיים. מדינת ישראל היא היצרן הגדול ביותר בעולם של חברות סטארט אפ, חברות 'הזנק', אך מי שבסופו של דבר נהנה בעיקר מהפירות הם משקיעים הזרים והסיבה לכך היא שהקרנות המוסדיים, כלומר כספי הפנסיה, מושקעים בעיקר בחברות נותנות שירותים: בנקים וחברות הביטוח. לא נתקלתי עדיין בישראלי שקיבל פרס נובל על מתן שירותים. לעומת זאת, ישראלים רבים זכו לפרסים על הישגים מדעיים מהשורה הראשונה. קרנות הפנסיה צריכות להשקיע את הכספים שלנו בטכנולוגיות ישראליות ולא בחברות נותנות שירותים כמו בנקים וחברות סלולר שמשרתות שוק של מקסימום שבעה מיליון בני אדם, בעוד שחברות הטכנולוגיה משרתות מיליארדים של בני אדם והשוק הפוטנציאלי שלהן עצום.

"מרבית הכספים שהושקעו בחברות שלי הם בסופו של דבר ממשקיעים זרים. אז נכון שזה הוביל להגעה של מאות מיליוני דולרים למדינת ישראל, שבסופו של יום מפרנסים מאות משפחות ותורמים לכלכלה, אבל הרווח לחברה הישראלית היה יכול להיות גדול יותר. המצב הזה צפוי להשתנות ברגע שהריכוזיות במשק הישראלי תיעלם וכשהכלכלה לא תהיה נשלטת על ידי עשר משפחות בלבד".