אצלו הנוף יפה יותר

כבר שנתיים שאני מנסה לקדם פרויקט "התחדשות עירונית", במסגרתו ייהרס מבנה ישן בן למעלה מ-50 שנה ובמקומו יבנה בניין חדש. המסקנה שהגעתי אליה היא שהבעיה המרכזית ליישום הפרויקט היא לא העירייה וגם לא היזמים, הבעיה היא חוסר אחדות הדעים שקיימת בקרב בעלי הדירות.

כנראה שאחת הסיבות שלקחתי על עצמי פרויקט מורכב שכזה הוא דווקא האתגר לאחד סביב נושא אחד משותף אנשים כה שונים. העם היהודי מורכב מסוגים שונים ורבים של אנשים שרואים את העולם מכיווני חשיבה שונים, בדיוק כפי שהיה בתקופת 12 השבטים.

מבחינתי, בעלי הדירות הם מיקרוקוסמוס של העם היהודי המפולג, שמרוב שהוא רוצה להיות צודק הוא יישאר לבסוף בלי כלום, או במקרה שלהם: עם דירה בבניין ישן שמט ליפול, ושחס וחלילה ברעידת האדמה הראשונה שתהיה הוא גם יקרוס.

השבוע הצלחתי להביא לפתחם הצעה ראויה, בה כל אחד מבעלי הדירות יקבל דירה חדשה בפרויקט החדש. אמנם הדירה לא תהיה גדולה בהרבה מהדירה הקיימת אבל הם יקבלו חניה ומרפסת בקומה גבוהה עם נוף, שלא לדבר על עליית הערך האובייקטיבית של הנכס בכ-70%. כמובן שלא כולם הסכימו, וכל אחד הסתכל אך ורק מהכיוון הצר שלו בלי היכולת להסתכל על התמונה המלאה ולהבין שחוסר אחדות בנושא עלול להביא אותם להישאר במצבם הנוכחי.

זה לא סתם שמתוך מאות פרויקטים שהוכרזו תחת תוכנית "פינוי בינוי" הארצית או תחת תוכנית "תמ"א 38" המקומית, רק פרויקטים בודדים יצאו לפועל. זה אבסורד.  יום בהיר אחד מודיעים לך שזכית בפיס במאות אלפי שקלים ובמקום לשמוח בחלקך אתה עסוק בלשאול למה לא זכיתי ביותר או מדוע השכן שלי זכה ביותר ממני?!

שאלת את "המומחה"?

אחת הבעיות המרכזיות שעמדה בבסיס חוסר ההסכמה בין בעלי הדירות היא ההסתכלות על האחר.

למה השכן קיבל דירה עם כיוון כזה וקומה גבוהה יותר? למה בפרויקט אחר בעלי הדירות קיבלו יותר?

ההסתכלות על חייהם של אנשים אחרים והרצון לרצות את מה שיש להם היא אחת הבעיות הגדולות של האנושות. דמיינו לרגע את עצמכם כשחקנים על במות. מה תחשבו על שחקן שעומד על במתו ובמקום לשחק את משחקו הוא עסוק בלהציץ לבמה אחרת כדי לראות איך משחק שחקן אחר, שהינו בעל יכולות ומגבלות אחרות לגמרי? אם תצפו בהצגה כזו, סביר להניח שתקומו ותלכו במוקדם או במאוחר מכיוון שהשחקן פשוט לא יעניין אתכם.

השחקנים הם אלה שעושים את ההצגה, ומתוך תפיסה זו עלינו לשחק את משחקינו ולא לרצות לשחק כמו שחקן אחר כי זה לא יילך. יילך לנו רק לשחק את המשחק שלנו.

בעיה נוספת הפוקדת את החיים בכלל והכלכלה בפרט היא שהאנשים לא מקבלים החלטות בעצמם. הם מתייעצים עם מישהו שהם סומכים עליו כגון סוכני נדל"ן, יועצי השקעות או בן משפחה שמבין או שנתפס כמבין, ונתלים בהחלטותיו. כולם רוצים לדעת מה חושבים ה"מומחים", למרות שבפועל התופעה הזו גורמת ל'עדריות' ותו לא.

מספר נקודות למחשבה:

• האם ה"מומחים" בשוק הנדל"ן המליצו לכם לקנות נדל"ן בשנת 2005-2003? (דירה במרכז תל אביב שעלתה אז 800 אלף שקל שווה היום מעל 2 מיליון שקל)
• האם ה"מומחים" בשוק ההון המליצו למכור את תיק המניות בתחילת 2008, לפני הקריסה של הבורסה? לא, הם המליצו למכור את המניות רק לאחר ששוויו נחתך ב-50%, כלומר שנה לאחר מכן…
• מדוע ה"מומחים" בשוק הרכב ממליצים לקחת רכב ב'ליסינג' כאשר כלי רכב יד שנייה בשוק הפרטי נמכרים בכ-20% מתחת למחירון וניתן לקבל הלוואה בתנאים דומים ישירות מהבנק?
• הגיוני שקבלן/יזם שרוצה למכור דירות במחירי שיא יהיה מומחה אובייקטיבי? אז מדוע מזמינים את אותם אנשים לשמש כמומחים אובייקטיביים בתוכניות טלוויזיה? אולי מכיוון שיש אפשרות כזו בה ניתן לקנות 'משבצת' בתוכנית טלוויזיה תמורת כסף וזאת מבלי ליידע את ציבור הצופים על כך?

 

נקודה לאקטיביות

האם כדאי לכם לפעול על פי עצתם של אחרים ולהיות פאסיביים או לחילופין להיות אקטיביים? התשובה היום ברורה. אקטיביים משמע ללמוד ולהבין את העסקה העומדת על הפרק בעצמכם, ללא רעשי רקע של התקשורת שתפקידה לספק את מה שה'עדר' רוצה לשמוע (מכיוון שזה מביא רייטינג ורייטינג זה רווחי). זכרו שגם ה"מומחים" ניזונים מאותם בעלי אינטרסים שרואים רק את שורת הרווח של עצמם…

סוף מעשה במחשבה תחילה, בטח כאשר מדובר בכסף שלכם.