זה לא האיש, זו השיטה

"תרומתו האישית להסדר לא ניתנה אלא בכדי 'להציל את עורו'…עניין לנו בהסדר בעייתי, שאף אם הוא תואם את דרישות החוק, הוא רחוק מלהוות פתרון אופטימלי או אף קרוב לו, ומותיר יותר מאשר טעם רע".

את הדברים האלה אמרה השופטת ורדה אלשיך בפסק הדין בהסדר החוב של חברת "דלק נדל"ן", שבבעלותו של איש העסקים יצחק תשובה.

מקומם שאישרו לתשובה "תספורת" שמקצצת 64 אחוז מהחוב, משמע 1.4 מיליארד שקלים ש'התעופפו' להם היישר מחסכונות הציבור? כן, מקומם.

מקומם שמוחקים בקלות בלתי נסבלת חוב גדול לאדם שיש באמתחתו את האפשרות לשלם אותו באמצעות חברת "דלק", המחזיקה בעתודות גז אדירות ששוות עשרות מיליארדי שקלים? כן, מקומם.

נכון, בהחלט מקומם אבל האצבע המאשימה לא צריכה להיות מופנית כלפי האיש מכיוון שחוק החברות הישראלי שנכתב בשנת 1999 אפשר לו לבצע את 'השוד לאור יום' באופן חוקי, שכן הוא נתלה על סעיף שנקרא "הרמת מסך" – סעיף המאפשר לבעל שליטה בחברה שקורסת לא לקחת אחריות אישית ו'להרים מסך' בין הונו לבין התחייבויותיה של החברה.

אם נחזור קצת אחורה נגלה שבשנים 2006 – 2008 אותם גופים שמנהלים את כספי הציבור ניסו לקנות את אגרות החוב של חברת "דלק נדל"ן" כמו 'לחמניות טריות', בהתחשב בעובדה שבתקופה ההיא אגרות חוב אלו הבטיחו למשקיעים סכום מגוחך של כ- 2 – 3 אחוז מעל האג"ח הממשלתי. כלומר, בתי השקעות העריכו באותה תקופה שלהשקיע בעסקי הנדל"ן של מר תשובה בטוח כמעט כמו להשקיע במדינה עצמה.

אך הבעיה האמיתית מצד גופי ההשקעות הייתה שהם אפילו לא לקחו ממר תשובה ביטחונות כפי שנהוג לתת כאשר לוקחים הלוואות בבנקים. הרי, כל אחד יודע שכאשר הוא מבקש מהבנק משכנתא הוא אמור לשעבד עבור הבנק את הנכס או נכס אחר במקומו. האם לא הגיוני שגם כך יעשו לאלה הבאים לבקש את כספו של הציבור שאינו מבין בפיננסים?

זו לא חכמה

בסוף 2008, בעקבות המשבר העולמי, נקלעה חברת "דלק נדל"ן" למשבר קשה וכעבור מספר חודשים נפטרה הקבוצה מחברת הבת הבעייתית, כשחילקה את מניותיה כדיבידנד לבעלי המניות, ותשובה בראשם.

בזמנו נאמר למשקיעים כי כעת הם יכולים להיות רגועים יותר, כיוון שתשובה הוא בעל המניות הישיר בחברה, אך לדברי השופטת אלשיך: "בעל השליטה, שנטען כלפיו כי הבטיח בעבר לתמוך בחברות בשליטתו, לא רק מסתתר מאחורי עיקרון הישות המשפטית הנפרדת. עוד עולות נגדו טענות קשות ביותר, של מהלך הדרגתי מבעוד מועד לניתוק החברה מיתר התשלובת, כמעט בבחינת 'הפרדת הפרה החולה מן העדר'".

בסופו של דבר לא הייתה לשופטת ברירה אלא לאשר את הסדר החוב של "דלק נדל"ן", הסכם שזכה לתמיכה גורפת מכל הצדדים, פרטיים ומוסדיים כאחד. זאת, מכיוון שהם העדיפו לקבל 30% אל מול האלטרנטיבה של 10% מכספם. כעת, "דלק נדל"ן" תהפוך להיות לחברה פרטית שבשליטת תשובה וכאשר שוק הנדל"ן בארה"ב יתאושש יום אחד תשובה שוב יהיה המרוויח הגדול.

כאמור, את מקור הבעיה יש להפנות לכנסת שאישרה את חוק החברות הנוכחי, לרשות לניירות ערך אשר אמונה על שוק ההון ולמשרד האוצר אשר אמון על כספי הציבור.

איך יכול להיות שהחוק מאפשר מצב כזה ויוצר תקדים מסוכן מאין כמוהו אשר מאיים לסכן את עתידם הכלכלי של אזרחי ישראל?

אני נזכר איך בזמנו התנהלו עמיתיי למקצוע: יועצי השקעות, מנהלי תיקי השקעות ומשווקים פנסיונים, כאשר הם 'נפנפו' מול הלקוחות בזה שהם מחזיקים בתיקים, בקרנות ובקופות השונות את האג"ח של יצחק תשובה. הם דיברו על האיש כאגדה חייה. הם מאוד העריכו את העובדה שהוא עשה את הונו בשתי ידיו.

העובדה שאנו מעריכים אנשים רק מכיוון שהצליח להם והם אגרו כסף רב – היא זו שצריכה להטריד אותנו כחברה. אם אבקש מהישראלי הממוצע למנות עשרה אנשים, את מי, לדעתכם, הוא יכיר טוב יותר – את הישראלים העשירים ביותר במדינה או את הישראלים שזכו בפרס נובל? התשובה ברורה.

ופה, כציבור, חלקינו במחדל. רצינו לקבל תשואות בלי לקחת סיכונים, רצינו לעשות כסף מכסף ולא כסף מחכמה. לא עצרנו רגע ובדקנו מה באמת עושים עם כספינו. לא עצרנו ושאלנו: האם הגיוני היה באותה תקופה לדרג את חברת "דלק נדל"ן" או חברות אחרות דומות בדירוג כל כך גבוה ללא ביטחונות מתאימים, כאשר בסופו של דבר ניתן לבעל החברה לבצע 'הרמת מסך' מבלי לקחת אחריות?

"את ההזרמה החלקית מאד שהזרים לא ביצע, במלוא הכבוד הראוי, מטעמים אלטרואיסטיים, אלא בכדי לפדות זכות חקירה ותביעה אישית כנגדו וכנגד מקורביו, שאינה מופרכת על פניה. שלא לדבר על הנזק הכבד שהיה נגרם ליכולתו של תשובה להוסיף ולגייס כספים בשוק ההון בעתיד, אילו לא היה מגיע לסיום מוסכם של ה'סאגה' בדלק נדל"ן", קבעה השופטת.

תשובה, כאיש עסקים שמחפש להרוויח כסף, פעל כמצופה ממנו. הוא הצליח לקבל הלוואות בתנאים מצוינים עבורו (הרבה יותר טובים מאלו שנתנו לו הבנקים). תשובה סיכן את הכספים שקיבל בעסקאות נדל"ן שונות, כאשר הסיכון הוא עלינו והרווח, אם יהיה כזה, הוא כמובן אך ורק עליו. תשובה הוא לא הבעיה, הוא תוצאה של השיטה הכלכלית שמנהלת את חיינו.