מה מסתתר מתחת?

לאמנונצ'ו שלי אין הרבה נקודות תורפה. יש לו רק נקודה רגישה אחת: פעם ביום הוא לוקח את העיתון, מוסיף לזה עיפרון (בשביל הסודוקו), משקפיים (כי בגילינו הראייה לא משהו), טלפון (כי אולי יצלצל מישהו חשוב), סיגריה אחת וגפרורים, (בשביל הפגת הריח), ועם כל הציוד הזה…..הופ, לשירותים.

לפני שהוא נכנס ל"בידוד" הוא מבקש בכל לשון של בקשה: "אל תפריעי לי, השמיעי קול רק אם הבית נשרף". ואני, האשה הקטנה (גדולה), מכבדת מאוד בקשות כאלה, מדממת מנועים ונותנת לגבר שלי זמן איכות אמיתי.

אבל כמו בכל סיפורי החיים, גם כאן קרה הבלתי יאומן…אצלי, בדירה הקטנטונת והמצוחצחת למשעי, מסתובב לו חופשי ג'וק ענק מהסוג המתנחל, ג'וק אינטיליגנטי שמתחבא מתחת למקרר כשאני מתקרבת, אבל רוב הזמן שולט במרחב ומוציא אותי מהכלים.

יצאתי לקרב נגד הפולש חמושה בכפפות גומי, והודעתי ליקום שהיום זה או אני או הג'וק!

אחרי מרדף מייגע וזחילה אינדיאנית מתחת לתנור ולמקרר, הג'וק היה בידינו.

עכשיו, מה עושים איתו?

רצתי לשירותים, הרמתי את האסלה והשלכתי את הייצור. פתחתי את המים, אבל ראה זה פלא – הפולש עלה מן האסלה והמים היו רחוקים מלהרוג אותו.

עכשיו, מה עושים?!?

בערוץ 8 הייתה כתבה נרחבת על התיקנים. נאמר שם במפורש שאלפי מדעים מתריעים שאם יגיע קץ העולם וכל החי והצומח יכחד, רק יצור אחד יישאר על פני הפלנטה: הג'וק.

נכנסתי לפאניקה קלה…חייבים ללכת על השמד, גזים. חייבים.

מתחת לכיור מצאתי תרסיס ישן וחלוד, שעליו היה כתוב באותיות קידוש לבנה: "הקץ למזיקים".

לקחתי את התרסיס המושיע, ריססתי את האמ-אמא של הג'וק, סגרתי את אסלת השירותים ויצאתי לאוויר העולם.

הקשר בין כדור לרגל

תחושת הניצחון הייתה כל כך מרגשת שגררה אחריה קפה ועוגיות במרפסת, כמעין פרס לציידת האלופה.

כמו בכל הפאשלות והפדיחות שבחיי, בדיוק ברגע הזה, אמנונצ'ו שלי לקח את העיתון עם הסודוקו, את העיפרון, את המשקפיים, את הטלפון, את הסיגריה והגפרורים – ונכנס להתבודדות.

השקט היה מופלא. ציפור לא צייצה, זבוב לא זמזם ואף אדם לא מצמץ, כשלפתע אמנון הדליק את הסיגריה וכמנהגו השליך את הגפרור הבוער לאסלה – הלהבות פרצו ומזירת הקרב נשמעה צרחה קורעת לב: "א-מ-ב-ו-ל-נ-ס!"

האמבולנס באמת הגיע צ'יק-צ'ק. הפרמדיקים העלו את אמנונצ'ו שלי על האלונקה עם הישבן כלפי מעלה, הסובל מכוויות מדרגה שניה, ויאללה לבית חולים "הלל יפה"…

בעוד הפרמדיקים מנסים להעלות את האלונקה במדרגות (כי במעלית היא לא הצליחה להכנס), אחד מהם שואל אותי בחיוך מבויש: "סליחה גברת שאני שואל, ראינו הרבה כוויות מדרגה שניה אבל אף פעם לא במקום שאפילו השמש לא משזפת אותו…איך הגיע לשם?".

התחלתי לגמגם: "לא…לא, המסכן לא אשם, זה הכל בגלל הג'וק…". כשסיפרתי את עלילות ציידת הג'וקים מרוב צחוק שני האלונקאים הפכו את האלונקה עם אמנון במדרגות, והוא הגיע לבית החולים עם כוויות דרגה שניה בתחת פלוס שבר ברגל.

אנחנו אנשים דיסקרטיים, לכן לכולם סיפרנו שאמנון עם קביים כי שיחק כדורגל עם הנכדים. עניין "פעוט" של פציעת ספורט. זכינו לכל המחמאות שבעולם. "איזה יופי, אמנון, שבגילך אתה כל כך ספורטיבי וכל כך צעיר ברוחך", אמרו לו החבר'ה.

מסקנה: בחיים אל תודו שהכאבים והתחבושות זה רימטיזם והתפוררות הגוף או כמו במקרה שלנו פאשלה אדירה. השתמשו בכל המקצועות האולימפיים כ"כיסוי תחת". להלן דוגמאות: המרפק – זה מהטניס, הכתף – מהסקי באלפים, הרגליים – מהריצות והידיים – מהשייט בקיאקים.

זה עובד. האמינו לי.