סקס, סמלים ובריין קונטרול

מה מסמל עבורכם הקליפ הבא?

אני לא יודעת מה רץ אצלכם בפיד, אבל אצלי במהלך השבוע שחלף הופיעו נשים מניקות ואנשים שבעד נשים מניקות, וכולם יחד מחו בעד הנקה. לא מצאתי נקודה לחדש בנושא וככלל, אני מאמינה שהתמקדות ביצירת השינוי הנדרש ובניית אלטרנטיבות חדשות מועילות עשרות מונים מאשר התנגחות בקיים וניסיון להילחם בו. המשכתי לסרוק את מרחבי הרשת ללא כוונה לעסוק במחאה שוב, אבל אז…נתקלתי בקליפ הבא אותו יצרו תלמידי שכבה י"ב של מחזור כ"ו בבית הספר העל יסודי "משגב", שמוחים על התלבושת האחידה המונהגת במוסד החינוכי.

נו, אז מה חדש פה? הרי הרגע בו נולד הרעיון לתלבושת אחידה במערכות החינוך היה אותו הרגע בו נולד הצורך למרוד באותו רעיון. בתחילה היו אלה רק האינדיווידואלים הבודדים שמרדו, כאלה שבעטו בכל מסגרת אפשרית שניסו לכפות עליהם, אבל מאז ועד היום הרבה סמלים עברו בנהר ודורות באו והלכו, מרדו והמשיכו הלאה לדרכם.

והנה הגיעה הקבוצה הנ"ל שהחליטה שלא מדובר יותר במספר מורדים שאפשר להשתיק אלא בתפיסת עולם חדשה ורעננה. כיאה לדור בו כל המשתף הרי זה משובח, הם גם לא השאירו את המחאה רק בגבולות ביה"ס אלא העלו קליפ מושקע ליוטיוב וסיפרו שהמלך הוא עירום.

אפשר להסתכל על כל הזמן והאנרגיה שאותם נערות ונערים השקיעו ומשקיעים במחאה הזו ולקבוע שמדובר בדור מפונק שמתעסק בשטויות במקום בללמוד, ואפשר גם לדקלם ש"לתלבושת האחידה יש סיבות מאוד חשובות…". הרי זה מה שסיפרו לנו, נכון?
אבל כמו סיפורים רבים שסיפרו לנו כדי שניישר קו עם הזרם המרכזי, גם הסיפור הזה כבר ממש לא רלוונטי. התלבושת האחידה היא יופי של סיפור שכביכול אמור לגשר על הפערים וליצור שוויוניות אך לו רק היה פשוט כל כך לפתור את כל נושא השוני והפערים באמצעות חולצה וסמל…אנחנו הרי עושים את זה כבר 60 שנה, זה היה כבר אמור לעבוד אם כך, לא?

ואגב סמלים, קחו דור מועשר באינדיווידואליות ותנסו לחבר אותו לסמלים קולקטיביים ותקבלו מרד שכבתי, ירידה משמעותית באחוזי המתגייסים לצה"ל וצפו לעוד הפתעות בהמשך…

האינדיווידואליות הזו מאיימת על הסדר הקיים ואי אפשר לטשטש אותה עוד. תפקידה של מערכת החינוך הוא לא לאחד תלמידים למוצר ממותג וקל לשיווק אלא להעצים את הייחוד האנושי ולתת כלים לגישור על השוני על ידי הבנת החשיבות שבו. פערים היו תמיד ואני מרשה לעצמי לקבוע שגם תמיד יהיו. הפערים הם אלה שגורמים לנו לצאת מתוך עצמנו ולרצות ללמוד את העולם שמסביבנו.

צפו בקליפ שערכו תלמידי ביה"ס "משגב", שתפו והעבירו הלאה, גם לילדיכם – שיקבלו השראה:

כאן גרים בגאון

גילוי נאות: אני אופטימית בצורה בלתי רגילה, לפעמים עד כדי אופטימיות חסרת תקנה. אני מודעת לכל הבעיות הקיימות כיום בעולם ולמורכבותן ובכל זאת אני אופטימית. האופטימיות שלי נובעת מההבנה שאנחנו אלו שיצרנו את כל הבעיות האלה ולכן אנחנו גם אלו שיכולים לתקן/לפתור אותן. ולמרות כל זה, הופתעתי לחלוטין מרמת האופטימיות שהציג מאט רידלי בכתבה הזו ובה הוא מספר כמה מצב האנושות השתפר ב-200 אלף השנים האחרונות ואף קובע כי בניגוד לכל הדעות הרווחות, הדור שלנו חי ברמת חיים הרבה יותר טובה מדור ההורים שלנו.

רמה כזו של אופטימיות, שחורגת מגבולות המוכר לי, מיד גרמה לי לחשוד ולכן קראתי את הכתבה בתשומת לב מירבית תוך כדי הפעלת כל החיישנים שלי. איך זה ייתכן שאנחנו שומעים כל הזמן חדשות פסימיות על המצב הכלכלי הקשה, על יוקר המחייה, על המשאבים שמתכלים, על מערכות ציבוריות מושחתות ושאר 'מרעין בישין' – כשבאותו הזמן, ביקום מקביל, איזה בריטי אחד אומר שהמצב משתפר כל הזמן?

התשובה טמונה ברזולוציה דרכה מסתכלים.

כן, כמו שזה נראה, המצב מחורבן. ממש מחורבן. אין טעם לייפות את המציאות משום שאז אנחנו נשקע לאדישות אל המצב שרק הולך ומחמיר. כי כידוע לכולנו, חרא נוטה לשמור על חמימות נעימה ועוטפת, ולכו תעזבו עכשיו את כל הוותרנות הנעימה הזו ותצאו אל המרחבים הקרים לחפש פתרונות ואלטרנטיבות. כדי להעז ולצאת אל המרחבים האלה חייבים להצטייד בטונות של אופטימיות, כאלה שנשענות על ההבנה שיש אפשרויות טובות יותר ושהן הרבה יותר מרגשות ונגישות משחשבנו.

אתם יודעים מהי הדרך הכי יעילה להתחמם באותם מרחבים קרים? נו, אתם יודעים מהי. סקס. כן, אבל כזה של רעיונות. בואו נשלח את כל הרעיונות החדשים שלנו אל המרחבים, יהיה להם כל כך קר שם שהם יהיו חייבים להתקרב אחד לשני כדי לא למות מקור. הם כמובן ינצלו את ההזדמנות לסקס פרוע ובמהרה ייוולדו להם מלא רעיונות-תינוקות. ואז, כשהם יהפכו לאוכלוסיה גדולה מספיק של רעיונות, הם יצטרכו להקים ישוב קבע, כי לכו תנדדו במרחבים עם כל התינוקות האלה על הגב. בית הקבע הזה יהיה כל כך מעניין וחדשני שיהיה שווה לעשות את כל הדרך אליו…

וזהו קיצור עתיד האנושות, כפי שאני רואה אותו.

צפו בהרצאה המהפכנית של רידלי ב-TED. תהנו ותעשו את הסקס הנדרש

התשובה היא פשוטה

בטור הקודם כתבתי על ההבנה המחלחלת אט-אט ששינוי אמיתי אנו עושים באופן בו אנו צורכים ולא באופן בו אנו צורחים. אז אתם יושבים עכשיו בשקט? נראה אתכם ממשיכים כך אחרי קריאת הכתבה הזו.

אנשים רבים (גם צעירים) אומרים לי שהם מתגעגעים לתקופות בהן הכל היה פשוט יותר, מכל הבחינות. ברמה היומיומית אנחנו מרגישים את הפער הגדול כצרכנים של מוצרים שונים – ממוצרי מזון ועד תשתיות מדינה. לפני שני עשורים קרה ורציתם לקנות לחם? יש שחור או לבן, תתפרעו…לעומת זאת, היום אתם יכולים בכיף לפנות לכם חצי יום חופש מעבודה ולצאת לסיור במחלקת הלחמים בסופר ולהתרשם מהמבחר, וזה עוד המבחר שנותר א-ח-ר-י שצמצמתם את האפשרויות של רשתות השיווק השונות וויתרתם על רכישה און-ליין.

ומה עושה כיום אדם פשוט (ע"ע אנחנו) שמעולם לא קיבל כלים על מנת לבחור מתוך כל כך הרבה אפשרויות?
מסתכל על הקנקן ומחליט לפי זה. כן, הקלות הזו שבה אנחנו משחקים לידיהם של המפרסמים.
נכון, זו לא באמת חכמה גדולה לשחק בנו מאחר וחברות פרסום משקיעות הון עתק בחקר ההתנהגות הצרכנית שלנו על מנת לגרום לנו לקנות את המוצרים שהם כבר בחרו עבורנו. אבל יודעים מה? גם עם תקציב דל משאבים עבור מחקר עצמאי שהייתי עורכת בעצמי, הייתי מגיעה לאותה תשובה שאותן חברות פרסום הגיעו אליה.
התשובה היא פשוטה: אנחנו מכורים לחומר. מאז עגל הזהב ועד היום, אנחנו עסוקים בלהתרשם מהאריזה הנוצצת, מהמיתוג המדויק ומהשיווק שמצליח לפרוט לנו על כל נימי ההתמכרות הבלתי שבעה הזו.

אם אנחנו מעוניינים להיות חסינים מפני מניפולציות פרסומיות, הדרך היחידה היא להתחיל לראות את האשליה שבמראה החיצוני ולחפש את התוכן האמיתי שמתאים לנו בדיוק. זה נכון לגבי מוצרי מזון, המראה החיצוני שלנו וגם באשר לנציגי ציבור עם ג'ל בשיער. ושלא תטעו לגבי הכתבה הזו, היא אמנם מגלה כמה וכמה "סודות" אך צריך לזכור שהדלפת ה"סודות" נועדה לקדם את מכירת הספר המדובר, כך שאנחנו יכולים להיות בטוחים שיש הרבה מעבר למה שמגלים לנו…כמו תמיד.