תתפתחו אתם, גם הם יעשו זאת

ההורות בעידן של המחר לא תעסוק בהצבת גבולות או בטיפים להכנת ארוחת ערב, גמילה מחיתולים או איך לטפל בריבים בין אחים. ביומיום אלו אמנם דברים פרקטיים שאנו עוסקים בהם אך הורות משמעותית, שתיתן לילד את התמיכה לה הוא זקוק כדי להיות בהתפתחות ובתחושת מסוגלות, אינה נעוצה בפרטים. היא נמצאת בדיאלוג שלנו עם הילדים, בקשר איתם וביכולות שלנו לאפשר להם להיות ילדים ולנו – הורים נוכחים.

כן, אני שוב מדברת על מפגשים פיזיים, מחשבתיים, רעיוניים עם הילדים שלנו, המשהו הזה שאין בשום חוג רובוטיקה או טיול ליורו-דיסני. אלו מפגשים ודיאלוגים שאם יקוימו כדרך חיים ובשגרה אז לא נצטרך לשאול את עצמנו באופן קבוע שאלות על הצבת גבולות וסמכות הורית.

אני מזמינה אתכם להאיר את ההורות שלכם ושלנו באמצעות שמונה נרות קטנים:

נר ראשון: זמן פרטי

משפחות שונות בוחרות לקרוא למפגש הזה בשמות שונים ומגוונים: "זמן מלך", "חוג", "זמן-אמא", "זמן-אבא", "זמן אישי", "פגישה סודית" ועוד רבות הן הדוגמאות.

מפגש אישי עם כל אחד מהילדים שלכם – בלי אחים, בלי פלאפונים, בלי כביסה באמצע וגם בלי סמס או מייל זריז. מנקים את הראש ממחשבות של עולם המבוגרים ומקדישים זמן אמיתי, פיזי ורגשי לילד. בהתאם לגיל, אפשר לשבת יחד בבית קפה או בבית, אפשר לשחק בחדר או ללכת ביחד לחקור נמלים…כל פעולה שתמצאו לנכון ובלבד שמה שתעניקו לו שם יהיה הזמן שלכם.

נכון, כולנו עסוקים, רוצים וזה לא מצליח, קובעים וזה מתפקשש…אז קבעו יום וזמן ביומן – חצי שעה שבועית לכל ילד יכולה לעשות את העבודה בצורה מופלאה. אצלנו בבית המפגש הוא ביום שני בשבע בערב, אחרי החוג, ויום שישי בשתיים עשרה, אחרי בית הספר – חצי שעה בכל פעם.

אין צורך לחפש אטרקציות! הכוח של המפגש נמצא בפשטות שלו, בפניות שלכם ובבלעדיות של הילד מבלי תוספות אנושיות (אח) ואביזרים מיותרים (פלאפון).

נר שני: "זמן משחק"

רוב הילדים שאני פוגשת מפסיקים לשחק בגיל קטן יחסית. גם אם הם ממשיכים לשחק זה עובר מהר למשחקי מחשב ואלקטרוניקה. במקרה הטוב, כשיוצאים לשחק בחוץ, המשחק מתקיים בגן שעשועים מובנה, סטרילי, מפלסטיק, עם רצפת גומי…

החששות בקרב ההורים ותקופת החיים שהשתנתה ומחייבת הקפדה על ביטחון ובטיחות – כל אלה ועוד מסרסים את משמעות המשחק הטבעית והחשובה של הילדים.

מה עושים? צמצמו קצת משחקי מסך למיניהם, ומצאו מקומות משחק טבעיים, כמו: חורשות, פארקים פתוחים, מקומות בהם ניתן לפתח וליצור משחקי דמיון מגוונים, משחקי תנועה וספורט.  זמנו מפגשים עם חברים בני גילם ותנו להם לפתח לעצמם את הדיאלוג והמשחק.

"אמא, משעמם לי" – זה המשפט שאני הכי אוהבת לשמוע, כי אני יודעת שאחרי מספר רגעים של משבר וקיטורים תבוא היצירתיות (ובלבד שלא אתפתה להציע להם מה לעשות). היצירתיות הזו מפעילה את כל התאים האפורים במוח ואת כל שרירי הגוף והנפש. זו היצירתיות שמביאה למחשבה חופשית, חקירה, גילוי וצמיחה.

תנו להם זמן לשחק באופן חופשי. זה אולי ייראה לכם רק כמשחק אבל עבורם זה בסיס להתפתחות רגשית, קוגנטיבית וחברתית.

נר שלישי: "זמן ספר"

אם יש משהו שאני זוכרת מהילדות שלי בצורה מוחשית זה הזמן בו אמא שלי הקריאה לי סיפורים לפני השינה. אני זוכרת את המגע המלטף שלה על השיער שלי, את הרכות של הגוף, אני זוכרת שתמיד הסתכלתי על העיניים הכחולות שלה וחיכיתי לרגעים שהיא תשנה את טון הדיבור בהתאם לדמויות בסיפור. דקות של קסם. הספר היה רק תירוץ.

כמו ברוב המשפחות, ברגע שלמדתי לקרוא לבד נגמר גם הזמן הזה, כך שבערך בגיל שבע כבר הייתי מספיק גדולה וכ"פרס" על היותי 'קוראת' אמא שלי הפסיקה להקריא לי.

המשיכו!  אל תוותרו על מגע הקסם הזה. הקריאו לילדים שלכם על אף שהם יודעים כבר לקרוא. עשר דקות ביום…זה כל הסיפור.

אל תשכחו שסיפור מהספר עשוי להפוך לסיפור מהחיים.

נר רביעי: "זמן אוכל"

משהו טוב קורה למשפחות, להורים ולילדים כאחד, סביב שולחן האוכל. לא משנה מה הגילאים של הילדים, הישיבה המשותפת הזו יש בה משהו מאחד, מלכד. זה זמן שבו כולם נמצאים בקצב נינוח, האף מתמלא בריחות, הבטן מתמלאת במאכלים של בית. רוב השיחות הטובות במשפחה שלנו נערכו סביב שולחן האוכל.

אפשר לתת לילדים להכין מאכלים, לסדר שולחן חגיגי מהרגיל וליצור אווירה שבה כולם ירצו להיות שותפים. אלו יהיו ארוחות שלא תצטרכו לקרוא לילדים הרבה פעמים לבוא לשולחן, הם כבר ירצו מתוך עצמם.

לאורך השנים יזכרו הילדים לטובה את הלכידות המשפחתית הזו שלקחתם על עצמכם, הם ידעו להעריך אותה ואם מפגשים אלה ייחרטו בזכרונם כאיכותיים הם גם ירצו לקיים אותם כבוגרים ולבוא לאותן ארוחות עם ילדיהם שלהם.

נר חמישי: להתחבר לילדות

כילדים, בטוח שאהבתם או סלדתם מדברים מסוימים. ההורות בהכרח מורכבת מזיכרונות, טראומות או הצלחות שחוויתם אתם עם ההורים שלכם. נסו במפגשים עם הילדים למצוא מקום וזמן להיות לצידם קצת ילדים ופחות הורים או מחנכים.

דיאלוג מצחיק, משוחרר, נעים, ילדותי ומשתובב יכול לייצר חוויה משמעותית. אבא שלי הוא אדם רציני, אפילו מאוד. אני אף חושבת שלקוחותיו מעולם לא ראו אותו מחייך חיוך רחב ובטח שלא צוחק, אך איתנו הוא תמיד דאג לספר בדיחות (לא תמיד מצחיקות) ולהשתטות. אין ספק שזה עזר לנו מאוד להתחבר אליו.

נר שישי: "בדיוק כמו שאני ככה זה טוב"

בחברה שלנו קל מאוד לתייג ובכך למנוע את הצורך להתעסק במורכבות של הדברים. יש בכך פשטנות ולעיתים אף יהירות. כשרואים התנהגות קופצנית, מהירה, אימפולסיבית, מבולבלת לעיתים של ילד – קשה להבין מה קורה באמת 'מתחת לפני השטח' ולכן התווית של "הפרעות קשב וריכוז" מגיעה מהר מאוד. כשם שילד, שבאופן קבוע לא אוסף את צעצועיו או מסדר את החדר, מוצמדת אליו במהירות בזק תווית של ה"עצלן". היזכרו בעצמכם: איזו תווית הודבקה לכם בילדותכם וכמה זמן סחבתם אותה אתכם וכמה מאמצים השקעתם כדי להתנער מהתווית הזו?

אהבו, חבקו, קבלו את הילד שלכם בדיוק כפי שהוא. באופן אולי פרדוקסלי, רק בקבלה אמיתית, ללא כל רצון לשנות, יהיה ניתן לעזור לילד בקשיים שלו והשינוי יגיע כמעט מעצמו, ללא מאבקים.

נר שביעי: תמיכה ברעיונות

הילדים שלנו יצירתיים בצורה בלתי נתפסת. הראש שלהם פועל ללא הרף והמחשבות יוצרות קישורים והמצאות בלתי מתחשבות בחוקים או במציאות. פעמים רבות אנו שומעים רעיון של ילד או מחשבה וכמעט בלי לשים לב אנו מבטלים אותם בגלל סיבות שונות ומשונות.

לפעמים, הילד רוצה להכין מתכון חדש שהוא חשב עליו בלילה ואנחנו מתלבטים אם להרשות לו בגלל הלכלוך הרב שישאיר אחריו במטבח או שהילד חולם להיות זמר אך מתוך מחשבה שקולו לא נעים לאוזן או עקב רצון למנוע ממנו את האכזבה נשכנע אותו לוותר על הרעיון.

לעולם לא נוכל לדעת מה הפוטנציאל שטמון בילד שלנו אם לא נאפשר לו לטעות, להיכשל, להתאמץ ולהצליח. ילדים שחוו תהליכים של תמיכה ברעיונות בילדותם מדווחים בבגרותם על תעוזה עסקית, יצירתיות, עמידה בלחצים ומשימות וחוזק נפשי.

נר שמיני: הורים בהתפתחות

רבות כבר דובר על דוגמה אישית, ויש לכך סיבה: מה שבסופו של דבר יכריע זו הדוגמה האישית שנציב להם כמראה. הרי, לא נצפה מילד שיהיה חובב ספרים כשהוא מעולם לא ראה את הוריו מחזיקים ספר ונהנים מכך; לא נוכל לצפות מילד להכין שיעורי בית אם מעולם לא ראה את הוריו לומדים או שוקדים על משימה….כך, שבוודאי יהיה קשה לראות ילדים בהתפתחות גדולה בעוד שהוריהם ויתרו כבר מזמן על הגשמה עצמית או התפתחות אישית.

היו בעצמכם השינוי. אל תצפו מילדיכם לדברים שאתם בעצמכם לא יכולים לעמוד בהם.