כל הפוסטים בכללי

היה כתוב בהורוסקופ שצפויה לי הפתעה אבל באותו ערב תקעו אותי בתורנות סירים במטבח. כשהבנות קיפצו ורקדו עם השריונרים, אני,

מה תעשה כלתי כדי לזכות בתשומת לב מבני, לפחות כמו זו שזוכה לה כלבתו האהובה? – תתחבר לעולם התחתון, תעלה

קורס קצינות בה"ד 12 של שנות ה-60: אנוכי חיילת מורעלת עם נעלי גולדה מצוחצחים, אהובה על בנות הקורס ומועמדת לאות

החבר שלנו, בני, היה מדריך טיולים מהסוג שכולן מתאהבות בו, הרווקות והנשואות כאחת. הוא ידע את העבודה ו"טייל" בעולם הנשים,

אחרי עשרות שנים בקיבוץ ומתן חינוך ביתי לשלוש בנותיה, החליטה נעמי בן שיטרית לעבור לחדרה. הסיבה הרשמית היא בית הספר

היא מוסיקאית מחוננת (שפורטת על כלי נגינה עתיקים), מנצחת על תזמורות (כבר מגיל 15), מספרת סיפורים בינלאומית (שעוסקת בחקר

אריק, סטודנט מהטכניון, חתיך משגע, לימד אותי מה זה שהרכבות יוצאות והבארות מתמלאות. הרבה תותים, הרבה שוקולדים, חפיפת משולשים זקופים

חולה אנושות עם חיידק "סטרפטוקוקוס" נסעתי באוטובוס לקיבוץ מחניים. שם פגשתי את הנער המתולתל יפה העיניים. לא הפסקתי לדבר, והוא

חיכיתי לפגישת המחזור בהתרגשות מטורפת. החטיארים ממש לא עניינו אותי, רק אורי, האקס המיתולוגי והמושלם שלי, שהגיע היישר מקליפורניה. בעל

מהרגע שהבן "המרכזי" שלי הודיע שהוא מתחתן עשיתי הכל כדי להכנס לשמלת הנצנצים והפייטים. 15 ס"מ הפרידו ביני לבין השווארמה.

המשפט הנשי הידוע (ויש לומר התמיד צודק): "כמה פעמים אמרתי לך", לא נולד אצלי מבית אמא אלא מהשכנה המסתורית

המדבר תמיד עשה לי את זה – גרם לי להיות מסוחררת. התפנית ההורמונלית הגדולה אירעה כשפגשתי באישון לילה את המתולתל