"תצלמו את התלמידים בכיתות, בקרוב זה יהיה שייך להיסטוריה"

לפני 25 שנה, כשעוד המילה "מהפכה" הייתה זרה לבני האדם, לעיתים אף צורמת ומאיימת, בטח בתחום החינוך המהווה אבן יסוד משמעותי בהתפתחות האדם, הוא לא רק העז לומר אותה – הוא עשה אותה. הוא הקים את בית הספר הדמוקרטי הראשון בארץ ובעולם והפך לשם דבר בינלאומי בתחום החינוך האלטרנטיבי. היום יעקב הכט לקח את המהפכה שלב אחד קדימה והחדיר אותה לרשויות המקומיות באמצעות ארגון שהקים: רשת "ערי חינוך". לפני כשבוע גם הרצה בכנס  "AERO"  בארה"ב יחד עם סר קן רובינסון הידוע, סופר ומומחה בינלאומי לחינוך ומהמרצים הפופולאריים בכנסים של ""TED.

המהפכה של הכט (54), יליד ותושב חדרה, נשוי ואב לארבעה, נולדה מתוך סיפור חייו, כשעד כיתה ז' לא הצליח לקרוא ולכתוב. זו הייתה עבורו חוויה קשה אך בין לחשוב שמשהו אצלו לא כשורה לבין לחשוב שמשהו לא כשורה במערכת החינוך, ההבנה העמוקה שלו בחרה באופציה השניה. "הייתי מוכשר בהמון תחומים: שחמט, ספורט, דמות מובילה בצופים, ולמעשה כל הדברים שלא נחשבו אז בבית הספר. בכיתה י' החלטתי להפסיק ללכת לבית הספר ומאז ועד היום אני עסוק בלמצוא ולהקים מערכת חינוך אחרת לילדים כמוני".

הימים היו ימי מלחמת יום כיפור. הכט וחבריו סייעו בהפעלת מנגנוני העיר חדרה בעת המלחמה. "היו מתקשרים מביה"ס לשאול למה אני לא מגיע. היה לי תירוץ: 'במלחמה לא צריך', אבל זה היה הרבה יותר עמוק, זה נתן לי לגיטימציה להבין שבית הספר מנותק מהמציאות. מה שעניין את המחנכת הוא למה אני לא מגיע ומה עם המתמטיקה, ולא עניין אותה מה באמת אני עושה למען החברה. זה גם הדגיש לי איזה בזבוז זמן זה שאף אחד בביה"ס לא רואה מה הן היכולות שלי אלא רואה רק את מה חסר לי. כוח בני הנוער מאוד בלט לי בזמן המלחמה ועוד יותר מכך היעדר השימוש בכוח הזה בביה"ס".

המלחמה תמה אך הכט לא חזר לספסל הלימודים. "אני זוכר את מנהל ביה"ס בשיחתינו האחרונה אומר לי: 'אתה תלמיד מצטיין, למה אתה עוזב את ביה"ס? אתה עומד להרוס את חייך'. אני זוכר את עצמי אומר לעצמי, מתוך היגיון פנימי, שיכול להיות מאוד שהוא צודק, שיכול להיות שאם אפסיק ללמוד אהרוס את חיי אך מול זה עמדה ההבנה שבטוח אהרוס את חיי אם אשאר ללמוד בביה"ס. העדפתי ללכת על בטוח ולא לחזור לביה"ס".

בגיל 16, בעת שכל חבריו היו עסוקים בענייני גיל העשרה, היה הכט ממוקד כולו במימוש חזון להקמת בית ספר אחר. "מהרגע שעזבתי את ביה"ס התחלתי לקרוא ספרים ולכתוב. התחלתי לקרוא ספרים שמדברים על חינוך. הבנתי שאני אדם שמאוד אוהב ללמוד. כשעזבתי את ביה"ס נוצרה אצלי הפרדה בין להבין שאני מאוד ללמוד ובין להבין שזה לא מה שעושים בביה"ס. זו הייתה התשוקה שלי, להקים בית ספר שיכיל כמה שיותר שוני בין אנשים ושהכותרת שלו תהיה: 'האחר הוא היפה'".

לאחר שסיים שנת שירות ושלוש שנות שירות סדיר בחיל הים, למד תואר ראשון בחינוך באוניברסיטת באר שבע ותואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן. "את רוב הזמן הקדשתי כדי ללמוד על מה שקורה בעולם בתחום החינוך ולייצר מודל לביה"ס נכון. ידעתי בפירוש שאני הולך להקים בית ספר אחר. אני זוכר את עצמי מסתובב בארץ, נפגש עם מנהלי בתי ספר. אנשים לא כך כך הבינו מה אני רוצה, אך לי זה היה ברור. במהלך המסע של בניית בית הספר יותר ויותר התברר לי שאני צריך לקרוא לו בית ספר דמוקרטי, כי אני רוצה ליצור ביה"ס שיש לו קשר למציאות. לכל בחירה במציאות יש חובות, קוראים לזה אחריות. זה סוד החיים – להבין שאתה בוחר את החיים ולוקח אחריות על התוצאות. בפועל, זה לא קיים בביה"ס רגיל, שם אין בחירות, מטילים עליך משימה ואם אתה לא עושה אותה – זה לא בסדר, כלומר זה אימון לצייתנות. צייתנות זה לא מה שנדרש בחברה. בחברה לא בודקים כמה אתה צייתן אלא כמה אתה יצירתי, יזמי. זה לא מה שמלמדים בביה"ס. אמרתי: בואו נייצר בית ספר שיש לו קשר לחיים במציאות!".

המודל שכבש את העולם

כשהוא בן 27 בלבד, בליווי קבוצת אנשים שהתחברה לאג'נדה שלו, הקים הכט ב-87' בעיר הולדתו חדרה את בית הספר הדמוקרטי. בית הספר הוקם בשכונה כפרית בעיר במבנים טרומיים, שהוקצו על ידי הרשות המקומית. "בית הספר הוקם על ארבעה עקרונות בסיס: 1. אנחנו חיים בקהילה דמוקרטית וההחלטות וקיומן נעשות במתכונת דמוקרטית. הכוח של המנהל עובר לכוחה של הקהילה. מדי שבוע נפגש הפרלמנט, שמורכב מנציגי הקהילה: תלמידים, מורים, הורים, ובו נקבעים כל חוקי בית הספר. 2. כל ילד בונה לעצמו תוכנית לימודים אישית. הוא קובע מה הוא רוצה ללמוד, איך, מתי וכמה. הלימודים הם רב גילאיים – פר עניין, לא פר גיל. 3. מערכת יחסים קרובה בין המבוגר לצעיר, כשכל ילד בוחר חונך אישי אשר משמש כאיש הקשר שלו עם ביה"ס. 4. ההערכה היא אישית ולא מבחנים וציונים. אין בביה"ס מבחנים וציונים, מלבד הבגרויות שהילדים בוחרים לעשות".

בית הספר הוקם כבית ספר ציבורי, תוך התנגדות משרד החינוך. הכט ניהל את בית הספר יחד עם דורית גוטמן, ובראשית דרכו הוא מנה כ-160 תלמידים בגילאי גן טרום חובה וחובה, א'-ד' ו-ט'-י'.

עד מהרה בית הספר פרש את כנפיו והיום הוא מונה 450 תלמידים, מגילאי גן עד י"ב, כשמדי שנה 3,000 (!) תלמידים מבקשים להתקבל לשורותיו. בית הספר הדמוקרטי בחדרה של הכט היה בית הספר הדמוקרטי הראשון בארץ ובעולם, והפך למודל בינלאומי. בשנת 92' זכה בית הספר בפרס החינוך, משלחות מחו"ל הגיעו כדי לראות מקרוב את מודל החינוך החדשני והכט מצא עצמו מייצג את בית הספר ברחבי העולם. משרד החינוך שהתנגד בתחילה להקמתו של בית הספר שינה את עמדתו וראה במוסד החינוכי כגולת הכותרת.

הבחור הצעיר מחדרה, שהקים מתוך חזון פרטי בית ספר מהפכני בכל קנה מידה, מוצא עצמו בשנות השלושים לחייו בסיטואציה בה עיניי העולם כולו נשואות אליו.

"הבנתי שצריך בארץ עוד בתי ספר דמוקרטיים, לפעול כרשת ולא כבודדים. ראיתי מה שקרה לבתי הספר הפתוחים בשנות ה-70 בישראל, הם התפרקו כי הם היו בקשר לקוי אחד עם השני. עבדתי עם קבוצת הורים. הראשונה הייתה בתל אביב, השנייה הייתה בתפן – ועם שתיהן סייעתי בהקמתם של שני בתי ספר דמוקרטיים נוספים בארץ. אין קשר ארגוני, קשר של רצון טוב, קשר שנועד לתמוך אחד בשני. החלטנו לא ליצור עמותה או רשת, אלא כל אחד יהיה עצמאי ויעבדו בשיתוף פעולה מתוך רצון טוב.

"במקביל לזה אני מרגיש פחד גדול: בחור צעיר, כל הזמן מרואיין בטלוויזיה, מוכר בכל מקום, משפחות רבות מתייעצות. החלטתי לנסוע שוב לעולם, לשאוף אומץ לעצמי, להפגש עם אנשים שעושים כמוני בעולם, לא להרגיש לבד. שם פגשתי בתי ספר אלטרנטיביים פתוחים, לא רבים. תהיתי איך אין כנס מאחד, מקום מפגש שבו מתאפשר לבתי הספר האלה לתרום ולהיתרם".

ב-1993 הכט מקיים בחדרה את הכנס הבינלאומי הראשון שנקרא IDEC (International Democratic Education Conference). מאותה שנה, מדי שנה, נערך הכנס במדינה אחרת בעולם. אשתקד נערך הכנס ה-20 בפורטוריקו. הכנס השנתי מוכתר כאחד מכנסי החינוך האלטרנטיבייים הגדול בעולם.

הכט הפך לאביהם הרוחני של 350 בתי ספר דמוקרטיים הפועלים בעולם, 30 מהם בארץ.

"אין מודל מדויק, כל בית ספר דמוקרטי שונה האחד מהשני, ואם יש שניים דומים סימן שאחד מהם הפסיק לחשוב".

החזון שלך עומד כיום מאחורי 350 בתי ספר בעולם

"נפלתי בדיוק בזמן. יאנוש קורצ'אק ביצע זאת בשנות הארבעים, והוא הקדים את זמנו. אנחנו באנו בדיוק בזמן. רשימת ההמתנה האינסופית היום לבתי הספר הדמוקרטייים היא ההוכחה לזה שיש צורך וזה צורך באזורים שונים בעולם".

מה זאת אומרת בדיוק בזמן? מה השתנה?

"כולם מחפשים היום איך ייראה החינוך בעתיד. שינוי פרדיגמה הוא מעשה חברתי ולא פוליטי. באשר לעובדה שמערכת החינוך כיום לא מכינה לעולם העתידי, למאה ה-21, יש קונצנזוס. כולם תמימי דעים לגבי העובדה הזו. אנחנו חווים עכשיו מעבר מהגל התעשייתי לגל הידע. אם בעבר רוב האנשים התפרנסו מעבודה בבית החרושת ומארגונים מהסוג הזה, רוב הילדים שחיים היום יעבדו בעולם הידע, הם ייצרו ידע חדש ויתפרנסו מיצירת ידע חדש.

"פעם המבנים הארגוניים פעלו במבנה פירמידה: הידע זורם מלמעלה למטה והשאיפה של כל אדם היא להתקדם כמה שיותר גבוה. כלומר, כל אדם רואה בחברו מתחרה. היום אנחנו חיים בארגונים שהם רשת, כשכל אחד מביא את החוזקה והייחוד שלו והאלמנט המרכזי – אמנות השיתוף פעולה.

המעבר בין הפירמידה לבין הרשת הוא מהלך פוליטי, והוא לא קשור לחינוך כחינוך. זה ברור לכולם שזה צריך להיות אחד אבל יש פה כוח שלטון. השלטון נבחר לתקופות קצרות והוא מניח שהוא לא יכול לחולל מהפכה. שינוי משמע – אני משנה דברים בתוך הפירמידה כדי שהיא תעבוד טוב. מעבר מפירמידה לרשת – זו מהפכה. למשל, שינוי זה לומר: איך אני אעשה את מבחני הבגרות טובים יותר, מהפכה זה לומר: מבחני הבגרות לא מתאימים לתקופתינו וצריך לבנות מודל סיום אחר לבית הספר".

ואיפה אנחנו עומדים כיום? בשינוי או במהפכה?

"להערכתי, אנחנו רגע לפני המהפכה. הדוגמה הטובה היו דבריו של נשיא אוניברסיטת פרינסטון לפני כחודשיים: 'היכונו, הצונאמי בדרך', והוא התכוון לכך שכל הקורסים מהסמסטר הבא יהיו און ליין ובחינם וזה לוקח את כל האקדמיה למקום חדש לגמרי. המאפיין הגדול של המהפכה הוא שכולם מפקפקים".

"הילדים הם המנוע להתחדשות עירונית"

איש חינוך גדול מימדים כמו הכט לא ינוח ולא ישקוט, וכהמשך ישיר לפיתוח מודל פורץ דרך בחינוך הוא הקים לפני כשנתיים את "רשת ערי חינוך" – ארגון המונה כ-35 אנשי חינוך, היי-טק, צבא ועוד, הפועל מול הרשויות המקומיות. כיום פועלות תחת "רשת ערי חינוך" הרשויות: ירוחם, בת ים, טבריה, חדרה, נתניה, טירת הכרמל, קריית חיים ועמק המעיינות. האידיאל שעומד מאחורי הארגון, הזוכה לתמיכת הפדרציה היהודית בניו יורק, הוא הפיכת מערכת החינוך ככלי חשוב בפיתוח עיר, ולהיפך: העיר ככלי חשוב בפיתוח מערכת החינוך. "כל ילד צריך לצמוח דרך אזורי החוזקה שלו. זה חוזר על עצמו כמנטרה חשובה: בני האדם צריכים לצמוח מאזורי החוזק שלהם. גם לבית ספר הכי טוב בעולם יהיה מאוד קשה ליצור ל-500 תלמידיו 500 תוכניות למידה שונות, לכן הגיע הרעיון: בואו נראה בעיר כולה בית ספר אחד גדול. נשתמש בכל המשאבים של העיר לקידום כל תלמידיה בבתי הספר השונים.

"בכל עיר יש המון משאבים שלא מנוצלים כל שעות היום, ואנחנו למעשה מייצרים בה רשת למידה. כל ארגון בעיר הופך למרכז למידה ולכל ילד יש תוכנית לימודים שונה. המסעדה הופכת לבית הספר, הבנק הופך לבית הספר, משרדי העירייה הופכים לבית הספר. בזרוע הראשונה העיר תומכת בילדים, ובזרוע השנייה – הילדים תומכים בעיר. למשל בחדרה, בואו נראה איך חברת חשמל, שהיא משאב גדול בעיר, הופכת למרכז למידה לילדים ללימודי חשמל, צריכה ירוקה וכדומה. בטבריה -התלמידים הופכים למדריכי תיירים ומוציאים את התיירים מבתי המלון לרחבי העיר. הילדים הם מנוע להתחדשות עירונית".

ואיך הלמידה מתבצעת דרך השילוב העירוני?

"השאיפה שלנו היא שמעבר למקצועות הליבה, הילדים יוכלו ללמוד מקצועות התמחות בעיר. במדינות בארה"ב, במסגרת תוכנית שנקראת 'התמונה הגדולה', יש מקומות בהם הילדים לומדים את מקצועות הליבה כחלק מפרויקט ההתמחות שלהם בעיר. כל ילד בוחר איפה להתמחות בעיר על ידי מנטור בקהילה, והוא מבצע פרויקט בשדה הההתמחות שבחר. רוב הילדים נמצאים יומיים בשבוע באזור ההתמחות שלהם, מתחברים לתשוקה ולאש היצירה, ושלושה ימים בשבוע הם בבית הספר, שם הם מבצעים את עבודת הגמר. בשלושה ימים האלה אין מקצועות כמו: חשבון, שפה, אלא שיעורים בהם התלמיד מקבל עזרה כדי לקדם את הפרויקט בתחום ההתמחות שלו. הוא לומד חשבון ושפה כדי לחזק את הפרויקט שלו, זה לא לימוד לצורך לימוד. זו תוכנית מצליחה והנשיא אובמה היה רוצה לראות אותה מתפשטת בכל ארה"ב".

צוות "ערי חינוך" פועל ישירות מול ראשי הרשויות. "עיר שרוצה להכנס לתהליך של 'עיר חינוך' לא מערבת רק את מערכת החינוך אלא את כל העיר, לכן צריך מעורבות של ראש עירייה והמנהיגות העירונית. הערים הנמנות על 'ערי חינוך' משתפות פעולה אחת עם השניה ויוצאות למסעות של למידה הדדית. כל עיר מלמדת את התחומים שבהם היא מתמחה והן נחשפות לחדשנות חינוכית בעולם. הליווי של העיר מתנהל במשך חמש שנים, ו-35 אנשי הצוות פרושים ברחבי הארץ".

זה המודל הרשתי המהפכני שיפעל בעתיד בעולם החינוך?

"אנחנו מאמינים שאנחנו מתחילים ליצור עבודה רשתית, ידע זורם מכל כיוון וכל אחד מוצא את הייחודיות שלו, והוא גם מלמד וגם לומד. אנחנו חלק ממחוללי המהפכה כיום. בעולם פועלים היום כוחות רבים למעבר בין פירמידה לרשת, ואנחנו אחד הכוחות. אני רואה אותנו אחד מתוך רבים, לכן המהפכה תתרחש ממש בזמן הקרוב.

"כדאי שאנשים יצלמו עכשיו את הכיתות בהן הילדים יושבים בשורות והמורה עומדת מקדימה כי לא עוד הרבה זמן זה ייכנס להיסטוריה. בתוך עשר שנים לא נראה כיתות כאלה. הילדים יהיו פעילים ובית הספר ישמש כמעין מפעל היי טק, מרכז יזמות גדול.

"המהפכה תהיה בנויה משלושה מרכיבים: אחד, שילוב של רשתות חברתיות. גל הפייסבוק הוא גל שיגיע עד לאזור בית הספר. השני, משחוק – המשחק ייכנס לתוך בית הספר. השלישי, שימוש גדול בווידאו, און ליין, סרטונים".

איך אתה מסביר את הפרעת הקשב והריכוז שהפכה למנת חלקם של ילדים רבים? להערכתך זה קשור למבנה ותוכן המסגרות החינוכיות?

"להערכתי, בעיות הקשב והריכוז הן חלק מהפונקציה המאוד חזקה של חוסר הרלוונטיות של מסגרות החינוך למציאות הנוכחית. את זה רואים רוב המורים, אנשי החינוך והתלמידים בעולם. כדי להכניס למשך שש שעות ילדים לבית הספר, צריך לסמם אותם. בפועל, ברור לי שאין צורך. ראיתי הרבה ילדים שהוגדרו כהיפראקטיביים וכשהם התעסקו במה שעניין אותם – הם היו מרוכזים ביותר".

אז מה אתה ממליץ להורים כיום, אשר מוצאים עצמם לא פעם מצויים בין התסכול של הילד לבין דרישות מערכת החינוך?

"ההמלצה שלי לכל הורה היא להיות אמיץ ולהסתכל איך הוא עצמו לומד ומה הוא לומד. פעם חשבו שלמידה מסתיימת בגיל 18, אבל כמעט בכל תחום הלמידה נמשכת כל החיים. לאפשר לילדים שלהם ללמוד ולא לאפשר להם להיות בטקס הלמידה הנוכחי. לילדים יש יכולות למידה גבוהות יותר אבל תהליך הלמידה הוא אותו תהליך כמו שלנו, המבוגרים. היתרון בלמידה נמצא בצד השני, אצל הילדים, לא אצלינו.

"תראי, הורות זה דבר מפחיד, זו אחריות שאין לך בשום תחום אחר בחיים. אלו החלטות קובעות חיים, לכן, כל הורה צריך לעשות לא את מה שאומרים לו לעשות אלא את מה שהקול הפנימי שלו אומר לו לעשות. לא לפעול בצורה אוטומטית. זה קשה, אני יודע, אין נוסחה ממש טובה לעולם ההורות".

 "אם אנחנו מכינים את הילדים שלנו לעולם הישן שנעלם- עומדת להיות קטסטרופה"